פורום אוצר החכמה

תמצית הענין:
בגמ' קידושין ל: איתא, שאנו לא בקיאים בחסרות ויתרות.
מכח זה כתב בשאג"א סי' ל"ו:
"מ"מ יכולני לפטור מדין אחר ממצות כתיבת ס"ת בזה"ז, משום דאפילו בימי אמוראים לא היו בקיאים בחסרות ויתירות כדאמר ליה רב יוסף לאביי בפ"ק דקדושין (ד' ל) אינהו בקיאים בחסרות ויתירות אנן לא בקיאינן, והרי ס"ת שחסר או יתר אפילו אות א' פסולה, א"כ אין בידינו לקיים מצוה זו"
(ונראה אולי להוסיף הבנה בדבריו, שהרי למה לא יקיים לכה"פ מצד ספק דאוריתא לחומרא? אפש"ל, מצד שאין זה אפילו ספק, מאחר שאם אין אנו בקיאים בחסרות ויתרות הרי שאבדה לנו המסורת, ומשאבדה המסורת - אין לנו ספר תורה כשר אפילו לא מספק כי הוא צריך מסורת)
ולדבריו - הקשו:
היאך אנו יוצאים ידי חובה בקריאת "זכור", אם אין בידינו ס"ת כשר?
ולמיטב ידיעתי מתרצים האחרונים (למיטב זכרוני - ביניהם המהר"ם שיק זצ"ל) כך:
אם הסכימו חכמי ישראל שבכל דור ודור שכך צריך לכתוב "ספר תורה", הרי שהוא מקבל דין ספר תורה כשר בוודאי, גם אם אינו זהה לספר תורה שכתבו משה רבינו ע"ה מפי הגבורה.

וכאן הבן שואל:
והלא, לא הסכימו כל חכמי ישראל כיצד לכתוב את ספרי התורה.
פוק חזי, שבספרי תורה אשכנזים כתוב בהם "פצוע דכא" עם אל"ף, ובספרי תורה ספרדיים - כתוב בהם "פצוע דכה" עם ה"א.
וספרי תורה תימנים - נשתנו בעוד כמה אותיות מספרי האשכנזים והספרדים.
היתכן לומר אותו חידוש, כאשר יש מחלוקת בין חכמי ישראל ולא הסכימו לדעה אחת?

ולצורך ההבהרה אקצין: נניח שלכל קהילה וקהילה (ויז'ניץ, גור, קרלין, פוניבז', חברון, מיר, חב"ד, ברסלב וכיוצ"ב) היה לה ספר תורה אחר (שאותיותיו שונות זו מזו) - גם אז היינו אומרים שיש ביד כל קהילה וקהילה ספר תורה כשר בוודאי?
ואין זה דומה כלל לשאר מחלוקות כיצד מקיימים מצוות עשה וכיצד עוברים על עבירות, שבעצם זו מחלוקת מה ההבנה/ההכרעה בדברי חז"ל/גאונים/ראשונים וכו', שהרי כאן אבדה המסורת, ומשכך אין לנו באופן עקרוני "ספר תורה" כשר, עד שיבואו חכמי ישראל ויקדשו ספר כ"ספר תורה".

אבי-מורי רגיל להביא את דברי הגמרא (בביצה, במו"ק, ובחולין) "אמר מאן דהוא, איזכי ואיסק ... ואגמרה לשמעתתא מפומא דמרה", וראינו כבר בכו"כ מקרים שכאשר מבררים את הדברים במקורם - שומעים איך שהם לא תמיד היו מדויקים.

ממליץ לא להתחיל לדון בנושא לפני שיביאו את המקורות ככתבם וכלשונם.

במאמר כאן רשומים עוד שינויים רבים בין ספרי התורה מלבד דכא ודכה, גם מביא את דברי מהר"ם שיק ועוד https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D ... 7%A4%D7%A7
וכאן מביא שיטות שונות לענין קריאה בס"ת פסול כשאין בנמצא כשר https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D ... %95_%D7%96
וע"ע כאן http://www.bsd-paz.org/Texts/AteretPaz_ ... E45FE0.htm

אם כבר, מדוע באמת רגילים לומר שיש הבדל רק בין 'דכא' ל'דכה' (ו'יהי' 'ויהיו' בנח)?

בגלל שזה ההבדל הכי "גדול"/ניכר?

בגלל שהיו תקופות שזה היה חילוק בין ספרדים לאשכנזים, והמדפיסים הקפידו לציין חילוק זה בחומשים, וכך זה נותר עד ימינו למרות שרוב האשכנזים נוהגים כספרדים. משא"כ שאר הדברים שבאותם תקופות לא היה בזה חילוק כי אם אצל התימנים, והמדפיסים כמובן לא ידעו על מנהגיהם ולא ציינום.

תודה רבה