פורום אוצר החכמה

מדברי הרמב"ם המפורסמים שלומדים מ"זכור" את יום השבת - דבעינן זכירת שבח וקידוש - לכאורה משמע שקידוש הלילה לא מחויב בברכה בשם ומלכות מן התורה.
וכן בבאה"ל סי' רע"א, שכתב וז"ל: "ועיין מה שכתבתי לעיל בשם השע"ת ואף שהוא נדחק אח"כ וכתב אולי יש לומר בזה דאומרת לעצמה רק נוסח הקידוש בלי פתיחה וחתימה ומדאורייתא יוצאת בזה דאין חיוב ברכה מדאורייתא רק להזכיר את יום השבת ולגבי דרבנן סמכינן דהביא ב"ש ויוצאת בשמיעתה..."
וכן משמע מדברי הרעק"א שאפשר לצאת בקידוש גם באמירת שבתא טבא.

וא"כ לפי זה מה יהיה הדין: אם שכח לקדש את קידוש הלילה כל הלילה וכל היום, והגיע בין השמשות, שהוא ספק חיוב מדאוריתא, האם יקדש בשם ומלכות, או לא?
היה ראוי לומר לפי הנ"ל, שלא, כיון שה"ברכה בשם ומלכות" היא רק מדרבנן, וספק דרבנן לקולא.
אם כן, למה פסק במשנ"ב סימן רע"א ס"ק ל"ט ושם בשער הציון ס"ק מ"ז, שאם לא התפלל, כלומר לא הזכיר בתפילה זכירת שבח וקידוש ויצא כבר מדאוריתא, שיקדש בבין השמשות עם ברכה בשם ומלכות, כי הווי ספק דאוריתא? הרי תוספת הברכה בשם ומלכות היא רק מדרבנן, וספק דרבנן לקולא?

אבל גם הבדלה היא מדין זכרהו בדברים, וא"כ בפשטות החיוב מן התורה נמשך גם עד מוצ"ש ויותר

HaimL כתב:אבל גם הבדלה היא מדין זכרהו בדברים, וא"כ בפשטות החיוב מן התורה נמשך גם עד מוצ"ש ויותר

לענ'ד בפשטות לא כך.
כלומר, אמנם נלמד מאותו פסוק, אבל מדובר ב'אזכרות' שונות זו מזו. זו בכניסה וזו ביציאה. זו מהותה ומשמעותה הזכרת שבח וקידוש, וזו מהותה ומשמעותה הבדלה בין קודש לחול.
והגע עצמך, אם במעשה אזכרה אחד אפשר לצאת גם לזה וגם לזה, א'כ אין צורך לומר שיקדש בבין השמשות מצד ספק דאוריתא, הרי הוא מחויב לדבריך ממה נפשך בוודאי מדאוריתא, אם זה יום, מצד 'זכור' דכניסה, ואם זה לילה, מצד 'זכור' דיציאה.

לכאורה הדבר דומה לספק ברכת המזון שנפסק שמברך ג"כ ברכת הטוב והמטיב על אף שהוא מדרבנן, כדי שלא לזלזל בברכות דרבנן.
עיין בסימן קפ"ד.

אך יש לעיין בספק ברכות התורה שמברך רק ברכה אחת, היות ומן התורה די בברכה אחת, מאי שנא מברכת המזון?

התם שאני. כשחוזר רק על הברכות שמה"ת - הוי זלזול בברכה רביעית שמד"ס; אך כשמחמת ספק אינו מחמיר לצאת כל השיטות שבתלמוד ומברך המעולה שבהן - שפיר דמי.
אף כאן י"ל, שכיון דאיכא ספקא אעיקרא דקידושא - יאמר בלא שו"מ. אך צ"ע למעשה, ולא עיינתי עתה כלל בזה.

לבי במערב כתב:התם שאני. כשחוזר רק על הברכות שמה"ת - הוי זלזול בברכה רביעית שמד"ס; אך כשמחמת ספק אינו מחמיר לצאת כל השיטות שבתלמוד ומברך המעולה שבהן - שפיר דמי.
אף כאן י"ל, שכיון דאיכא ספקא אעיקרא דקידושא - יאמר בלא שו"מ. אך צ"ע למעשה, ולא עיינתי עתה כלל בזה.

הבאתי לעייל דברי המשנ"ב סימן רע"א ס"ק ל"ט ושם בשער הציון ס"ק מ"ז:
שאם לא התפלל, כלומר לא הזכיר בתפילה זכירת שבח וקידוש ויצא כבר מדאוריתא, שיקדש בבין השמשות עם ברכה בשם ומלכות, כי הווי ספק דאוריתא.
והשאלה למה? הרי בפשטות כדברי מר, בלי שם ומלכות.

בפמ"ג סי' רע"א (משב"ז ס"ק א') כתב בתוך דבריו שם גבי אם אפשר לצאת ידי קידוש בתפילה, וז"ל:
"...דבעינן ברכה לקידוש היום שיאמר ברוך אתה ה' מקדש השבת, ומה שהזכיר ותתן לנו יום השבת אפשר ידי קידוש לא יצא אף מן התורה..."
וזה לכאורה פלא!
מנין לרבינו הפמ"ג לחדש דבר זה?
הרי מה שעולה לכאורה מן הראשונים, שמספיק עיקרם של דברי הקידוש מבלי הברכה בשם ומלכות לפניה ואחריה, ותוספת הברכה היא רק מדרבנן.
וזה ניחא, אם היה אומר, שרבנן תיקנו ברכה ונתנו לה מעלה של "דאורייתא", לדוגמא, לענין ספק אם קידש, שיקדש עם ברכה, כאילו גם הברכה דאוריתא.
אבל, לומר שלא יצא אף מן התורה אם לא הוסיף נוסח הברכה בשם ומלכות, זה מנין לו?

אליהו בן עמרם כתב:הבאתי לעייל . .

הגבתי רק על ההודעה שקדמתני, ועמו המחילה.

שמא י"ל בכוונת הפמ"ג דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וכיון שהוכיח שם די"א שהקידוש על היין מה"ת - צידד לומר כי אף החולקים עליהם יסברו שמ"מ יש חיוב ברכת־קידוש מה"ת.
חיפוש פשוט באוצה"ח ('אפשר ידי קידוש לא יצא אף מן התורה') יעלה די והותר תוצאות רלוונטיות. בהצלחה.

לבי במערב כתב:

אליהו בן עמרם כתב:הבאתי לעייל . .

הגבתי רק על ההודעה שקדמתני, ועמו המחילה.

שמא י"ל בכוונת הפמ"ג דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וכיון שהוכיח שם די"א שהקידוש על היין מה"ת - צידד לומר כי אף החולקים עליהם יסברו שמ"מ יש חיוב ברכת־קידוש מה"ת.
חיפוש פשוט באוצה"ח ('אפשר ידי קידוש לא יצא אף מן התורה') יעלה די והותר תוצאות רלוונטיות. בהצלחה.

א. לצערי לא הבנתי את הקשר בין קידוש על היין, לבין ברכה בשם ומלכות. ומה ענין אפושי פלוגתא לכאן.
ב. עשיתי חיפוש בלי אוצה'ח שאין לי, ומצאתי שהפמ'ג יחיד בזה. ומה שהביאו המלקטים אסמכתא מלשון הריטב'א בנדרים יג, לענ'ד אין זה מוכרח, שאם לא הוסיף נוסח ברכה בשם ומלכות שלא יצא.

לענ'ד כדאי להבין קצת רקע,
יש מושג, כפי שמצאנו בראשונים שתוכן הברכה הוא מדאוריתא, ותוספת שם ומלכות היא מדרבנן. לדוגמא בברכת המזון.
ולמרות זאת בספק אם ברך, חוזר ומברך כולל שם ומלכות, כי כך חז'ל תיקנו שמעלת תקנתם תהיה כחיוב דאוריתא לענין ספק, כי זאת צורת הברכה לפי תקנתם.
אך מהיכי תיתי שאם לא ברך בקידוש בשם ומלכות שלא יצא מדאוריתא?
הלא זה כבר ענין אחר. כי זה אומר כביכול חז'ל הפקיעו את אופן היציאה יד'ח מדאוריתא, ואמרו שאם לא הוסיף ואמר ברכה בשו'מ כתקנתם שלא יצא כלל אפילו מן התורה, גם אם אמר את עיקר מהות הקידוש בדברי שבח וקידוש.
וזה לא מסתבר כלל.
והשאלה היא, אולי בכלל הפמ'ג סובר שמן התורה ממש צריך שם ומלכות. ולא רק מדרבנן.
והדרא ק'ל מנין לו זאת?

לא עיינתי בפנים
אבל לענין הפמ"ג שהובא אולי יש לומר שאין כוונתו שלא יצא משום שלא הזכיר את השם אלא משוםשלא אמר "מקדש השבת"ולא הזכיר קידוש על השבת אלא רק שה' נתן לנו את יום השבת

כדכד כתב:לא עיינתי בפנים
אבל לענין הפמ"ג שהובא אולי יש לומר שאין כוונתו שלא יצא משום שלא הזכיר את השם אלא משוםשלא אמר "מקדש השבת"ולא הזכיר קידוש על השבת אלא רק שה' נתן לנו את יום השבת

לפני כן הבאתי ציטוט מדבריו.
ושם כתב בתחילת הדברים: 'דבעינן ברכה לקידוש היום'
ולדברי מר הוו'ל למיכתב 'דבעינן לשון קידוש'...

אי דייקינן כולי האי לא תנינן