פורום אוצר החכמה

התפרסם השבוע על 'אח' נכרי, שאמר וידויי ושמע ישראל עם נלב"ע חרדי.

מכאן באנו לשאלה, האם יש דין 'שומע כעונה' בנכרי האומר ברכות וכתובים.

[הכרתי גם יהודי ישיש, שהפיליפיני היה אומר לו ברכות התפילין. אמת, שברכות לא מעכבות, העיקר ה'מעשה'..]

מהו גדר שומע כעונה?

אם הגדר הוא שהשומע יוצא יד"ח באמירתו של האומר, כאילו הוא אמר בעצמו, אז פשיטא שצריך האומר להיות בר חיובא.

ואם הגדר הוא שהשומע יוצא יד"ח מטעם הרהור כדיבור דמי, אז גם תוכי שאומר את הברכות יועיל, כי השומע יוצא יד"ח מחמת הרהורו שלו.