פורום אוצר החכמה

איתא בגמ' (ברכות לג:) תנן האומר מודים מודים משתקין אותו ובגמרא אמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי, מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה ל"ק הא דאמר מילתא מילתא ותני לה הא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה. ורש"י ביאר החילוק דכשכופל התיבות הר"ז מגונה, וכשכופל הפסוק בשלימותו - משתקין אותו.
ויעויין בזה באריכות בב"י או"ח סי' ס"א.
ונפסק להלכה בסימן ס"א סעיף ט': "אסור לומר שמע ב' פעמים בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל הפסוק ראשון".
ונפשי בשאלתי, הלא ידוע ומפורסם ניגונו של הגה"צ הרמ"מ טאוב זצ"ל מקאליב על פסוק "שמע ישראל", וכשהיה שר אותו היה חוזר וכופל פסוק "שמע ישראל" כמה וכמה פעמים, הרבה יותר מב' פעמים, ורציתי לדעת אם מישהו יודע או שמע (או שכבר נדון בפורום) על סמך מה נהג היתר בזה (ולכאורה בוודאי היה לו בזה איזה חידוש, שכן היה ת"ח ובקי)? דלכאורה מפשט הדברים משמע דאסור בכל גווני (וכמו שמביא שם בב"י שאסור בוודאי בק"ש בתפילה, וכן באמירת סליחות, וכן בתפילת נעילה, והגם שהביא שם לחלק בין יחיד לרבים, מ"מ להלכה הכריע דבכל גווני אסור - וכן ממילא בנ"ד מדובר ברבים בוודאי).
תודה לעונים.

בפשטות - בכה"ג דמוכחא מילתא ודאי, אפשר לסמוך על ד' רבנו יונה (ברכות כג, ב - מדפי הרי"ף - ד"ה 'וכל') והב"ח (סי' סא, ד"ה 'האומר שמע שמע').
וראה מ"ש בכ"ז בכה"ח שם ס"ק לז ואילך.

במקום אחר תהיתי: בזמן הזה - שהאמונה בשתי רשויות כבר אבדה, וחלק אין לה עוד בכל אשר תחת השמש – האם ההגבלות השונות שהגבילו חכמינו מחשש מראית עין של אמונה בשתי רשויות עדיין בתוקפן או לא?

תועבתן של רומיים מי בטלה?

לבי במערב כתב:תועבתן של רומיים

שותא דמר לא ידענא.

השילוש המשוקץ.

ובסטרא דא - קב"ה ושכינתיה.

תקותי שהדבר נכתב בנימה מבודחת (וצע"ג ההיתר לזה).

בכל מקרה, הא מיהא איכא בודהיזם - יֵעָקר מהרה מעולמנו.
וכי לדעתו של מר אכן כבר כלתה ועברה מן העולם העבודה־הזרה?

1. למיטב הבנתי, בודהיזם אינו ע"ז, אלא סתם שיטה פילוסופית.
2. תועבתן של רומיים אינה משלהם (כמו לשונם), אלא משלנו, וגם היא כבר מנהג אבותיהם בידיהם, על פי רוב.
3. למיטב ידיעתי, קשה למצוא ע"ז מובהקת בימינו (למעט אולי אצלנו, שמעריצים ומקדישים בו"ד).
4. בפשטות, אסור לכפול את הפסוק בכה"ג שנראה כמודה בשתי רשויות. בניגון, שדרך המנגנים לכפול ולסלסל, לית לן בה

HaimL כתב:1. למיטב הבנתי, בודהיזם אינו ע"ז, אלא סתם שיטה פילוסופית.
2. תועבתן של רומיים אינה משלהם (כמו לשונם), אלא משלנו, וגם היא כבר מנהג אבותיהם בידיהם, על פי רוב.
3. למיטב ידיעתי, קשה למצוא ע"ז מובהקת בימינו (למעט אולי אצלנו, שמעריצים ומקדישים בו"ד).
4. בפשטות, אסור לכפול את הפסוק בכה"ג שנראה כמודה בשתי רשויות. בניגון, שדרך המנגנים לכפול ולסלסל, לית לן בה

1. אכן, כל הזמן מבלבלים בין בודהיזם (שהיא בעיקרון שיטה פילוסופית, כמו שכתב כבודו, ויש הסוברים שהיא אף א-תאיסטית), לבין הינדואיזם - שהיא עבודה זרה גמורה לכולי עלמא.
2. 3. מחילה, אבל מה הפשט? זה לא נדון מוסרי, יש גדר של ע"ז וגדר של שיתוף וכו', ו"אולי אצלנו" זה כבר סתם גולש להשקפה ברוב המקרים. (כמו כן, מה ז"א 'משלנו'?)
4. על כך שדרך המנגנים לכפול ולסלסל - הא גופא קשיא בנפרד, ודשו בה רבים, משום "עשאוני ככינור שמנגנים בו" וכו'. ואם בפסוקי שה"ש שאין בהם שמות הקודש שייך זה, הלא עאכו"כ בפסוק "שמע ישראל".

2. משלנו, הכוונה שהרומיים לא בראו והמציאו את הנוצרי, אלא הוא שייך אלינו, תלמידו של יהושע בן פרחיה. הרומיים רק קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם, בגלל הפופולאריות שהנצרות זכתה לה

3. הוויכוח על הנצרות הוא עתיק יומין. בנוגע לפגאניזם, גם לא ברור. להבנתי, יש דתות פגאניות שמאמינות "באחד" רק שהוא בלתי נגיש, ולכן פונים לכוחות חלקיים. זה לא בהכרח עבודה זרה במובן הקלאסי, וגם אצלנו יש מנהגים שהולכים "על הסף" של פנייה לכוחות חלקיים, עד כמה שזה נחשב לעבודה זרה.

4. בפשטות, כינור של לצים שייך, באופן כללי, בבתי משתאות. בשמחה של מצווה, או בשולחנות של רביים, לית לן בה.