במשנה ריש פרק כל הפסולין (זבחים לא ע"ב) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה וכו' ואפילו בקדשי קדשים, לפיכך הן פוסלין במחשבה
יש להבין האיך הזר מפגל במחשבה? [לפי גירסת הב"ח ברש"י 'פוסלין' היינו מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו], והא בעינן מחשבה שהוא עצמו יזרוק הדם חוץ לזמנו, או יאכל הבשר חוץ לזמנו, והיינו שיהיה בידו, [כמבואר בשטמ"ק לעיל ל' ע"א גבי ע"מ שיאכלוהו כלבים, שמחלק שם בין מחשבה ע"מ שיאכלוהו טמאים דאינו מפגל, לע"מ שיאכלוהו כלבים שמפגל, מאחר דאכילת טמאים אינו בידו להאכילו עיי"ש]. וא"כ מאחר שאין ביד הזר לזרוק הדם חוץ לזמנו, האיך מפגל.
וראיתי באחיעזר (ח"ב סי' כ"ט אות ה') שעמד בזה בתו"ד, ומסיק דע"כ הא דתנינן בר"פ כל הפסולין "לפיכך הן פוסלין במחשבה" לא משכחת לה בפיגול רק בחשב הזר לאכול חוץ לזמנו [שהא לאכול הרי יכול בעצמו לאכול בקדשים קלים] אבל בלזרוק או להקטיר חוץ לזמנו לא מהני בשחיטת זר ע"כ. וכעי"ז כ' במקדש דוד (סי' ל"ג אות א', ד"ה ובאופן).
ופליאה דעת ממני, דהא במשנה מפורש 'ואפילו בקדשי קדשים' והא קדשי קדשים אינו נאכל לזרים!, וא"כ איפוא בקדשי קדשים הרי אין נפק"מ בין ע"מ לזרוק ובין ע"מ לאכול חוץ לזמנו, דשניהם אין ביד הזר לעשותו וכ"ש שאין בידו לפגל במחשבת אכילת מזבח, וא"כ האיך משכח"ל כלל שהזר יוכל לפגל בקדשי קדשים
[וכרגע, אני חושב, שהלא ע"מ שיאכיל לכלבים מבואר לעיל דהוי פיגול, א"כ משכח"ל שחשב הזר שיאכיל בשר קדשי קדשים לכלבים חוץ לזמנו, דשפיר הוי בידו, ודחוק...]
וובגוף הענין נתקשיתי, דאם נימא דמחשבת פיגול לא מועיל אא"כ חושב שהוא עצמו יזרוק חוץ לזמנו, א"כ האיך יוכל מחשבת הזר לפגל כשחושב ע"מ שאזרוק הדם חוץ לזמנו, והא זריקתו אינו כלום דאינו כי אם מעשה קוף בעלמא, ואם לבסוף נזרק הדם בהכשר ע"י כהן כשר, איך מועיל מחשבתו שחשב הזר בשחיטה שיזרוק לפגל הקרבן, וכי אם חושב שיקפוץ עם המזרק חוץ לזמנו מפגל הקרבן?]
[ובאחיעזר שם כשעמד בקושי' הנ"ל, הביא מד' הגמ' לעיל דף כ"ז מדרשת מר זוטרא דמי שפגול גרם לו יצא זה שאין פסולו גרס לו וכל זריקה דלא שריא בשר לא מייתי לידי פגול וה"נ אם חשב זר בשחיטתו ע"מ שיזרוק בעצמו דהוי זריקה דלא שרי' בשר לא מייתי לידי פגול, עיי"ש, ובאמת הגמ' שם אוקי אליבא דר' יהודה דפוסל במחשבת הינוח, אבל זריקת זר, בפשטות גרע ממחשבה שלא במקומו, דהא מעשיו אינם כלום]