פורום אוצר החכמה

הרבה זמן נתקשיתי בגדר המצוה
מצד אחד במשנה ובגמ' משמע שיש נידון האם הכונה מעכבת או לא, וכן שנשים וקטנים פטורים משמע שהמצוה היא הקריאה בלבד
ומצד שני בראשונים משמע שכתוב בפסוק ראשון את אחד מעיקרי האמונה שהוא יחוד ה' כמ"ש הרמב"ם בסה"מ מ"ב
וזה כונת חכמים קבלת עול מלכות שמים.
ושאלתי:
האם רק נאמר בפסוק זה מצות יחוד ה' אבל לא זו מטרת המצוה של הקריאה, או שמצות הקריאה גופא זה מצות יחוד ה'
ואם הוי מצות יחוד איך נפטרו נשים מזה הרי זה מעיקרי האמונה.
ועוד האם מי שלא קרא יום אחד שמע האם כופר בהנ"ל?

אולי יעזור -
בשאג"א סי' א יש אריכות בענין חיוב ק"ש מדאו' או מדרבנן שנחלקו בו בברכות כא., וכתב שם להסביר דהתורה חייבה לקבוע תורה בבוקר ובערב, וחז"ל העמידו זאת בק"ש, כדי להרוויח עומ"ש, אבל בעיקרון מה"ת א"צ עומ"ש, ולכן נשים פטורות מק"ש, כי הם פטורות מעצם החיוב דת"ת שעליו הוסיפו דין עומ"ש. [אבל לגבי רשב"י וחבריו שפוסקין, הגם שכבר עסקו בתורה, כתב דאכן אינו אלא מדרבנן שהרי יי"ח בת"ת, אבל כיון שהם בתורת חיוב ת"ת, יש להם לקיים התקנה של עומ"ש ופוסקין לק"ש].

אלא שכמדומה כל דבריו ז"ל שם אליבא דמ"ד ק"ש דרבנן, אבל למ"ד מדאו' ייתכן שאכן יש חיוב מדין עומ"ש.

גם אם נשים ועבדים חייבים בקבלת עומ"ש, מי אמר שחייבים בו בכל יום? שמא כל הנשים דיין שעתן לקבל עומ"ש פעם אחת ותו לא? וה"נ, מי שלא קרא יום אחד, למה יצא לידון ככופר הכל שלא חזר בו ממה שכבר קיבל עליו פעם אחת.