פורום אוצר החכמה

אדם בירך על מים שהיו בכוס וכששתה מעט הסתבר שהיו אלו מים מהברז החם ואינם מתאימים לשתיה.
שפך את המים ומילא מים אחרים קרים - האם צריך לברך עליהם כי מתחילה כוון למים ששפך או שמראש דעתו על כל המים שישתה?

מה ההבדל בין המקרה הזה למי שהחזיק חפץ ונפל ונמאס שדינו מפורש בשו"ע?

כוונת מר ךלמי ש/בירך על פרי ונפל ונמאס שאם לא הי' דעתו לאכול עוד פירות יברך שוב
ויל"ע בזה כי שם כשבירך הפרי הי' ראוי ונפל אח"כ ואולי באמת בשעת הברכה התכוון רק על זה
כאן המים לא היו ראויים מתחילה ואילו היה יודע היה מכין מים אחרים אז אולי ברכתו לא חלה כלל על המים שהיו בכוס אלא על המים האחרים.

לגבי קידוש כתוב שאם קידש על כוס כסבור יין ונמצא מים, והיה לפניו עוד יין בבקבוק - ימזוג ממנו לכוס וישתה מיד על סמך הברכה (והקידוש) שבירך בעודו סבור שבכוסו יש יין.

זה לא תלוי אם היה בדעתו לשתות עוד או לא?

מעתיק את לשון אדמו"ר הזקן בשולחנו (רעא,כח):

אם קידש על כוס מלא מים כסבור שהוא יין צריך לחזור ולקדש על היין אף אם הוא בענין שאין צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן כגון שהיה בדעתו לשתות עוד יין אחר הקידוש וכמו שנתבאר בסימן ר"ט דכיון שתקנו חכמים לומר הקידוש על היין וזה אמרו על המים צריך לחזור ולקדש.

ומכל מקום אם בשעה שקידש על המים היה לפניו רביעית יין בכלי אחד על השלחן או על הספסל אצלו מוכן לשתות אזי אינו צריך לא לברכת בורא פרי הגפן ולא לחזור ולקדש אלא ישתה מיד מן המוכן שלפניו שהרי זה כאילו קידש על היין ההוא שאף שכוס של קידוש צריך שיאחזנו בידו מכל מקום אין זה מעכב בדיעבד

וצ"ע בכמה פרטים:
א. האם זה דווקא אם היה בדעתו לשתות?
ב. האם זה דווקא אם היין שעל השולחן או הספסל היה בכוס (כלשונו "מוכן לשתות") או אפילו בבקבוק?
ג. האם יש מקום לחלק בכל זה בין קידוש לבין סתם ברכות הנהנין - לקולא או לחומרא?

מהלשון שהעתיק מר "מוכן לשתות" משמע שהתכוון לכך אבל לענ"ד א"צ בכוס כי יתכן שהי' דעתו למזוג עוד ייין מהבקבוק

עזריאל ברגר כתב:מעתיק את לשון אדמו"ר הזקן בשולחנו (רעא,כח) . .

במהדו"ח ציינו לסימנים הרלוונטיים בדיני ברה"נ, וראה בקו"א סק"ח והערות המו"ל שם.
'מוכן לשתות' כולל הנמצא בבקבוק, ובא לאפוקי יין שבארגז (קצה"ש סי' עט בבדה"ש ס"ק כו).

בענין זה כותב המשנה ברורה סימן רעא ס"ק עח:
כתבו הפוסקים [פב] אם קידש על הכוס וסבר שהוא יין ונמצא [פג] שהוא חומץ או מים יקח כוס אחר של יין ויברך בפה"ג ויקדש שנית דכיון שלא היה יין נמצא שלא קידש על הכוס כלל [פד] ומ"מ אם היה דעתו מתחלה משעת ברכה לשתות יין יותר א"צ לברך שנית בפה"ג וכדלעיל רק לקדש [וכ"ז [פה] שנמצא הכוס מים וכה"ג דבר שאינו משקה כלל אבל כשנמצא שכר או שאר משקה שהיה חמר מדינה באותו מקום א"צ ליקח כוס אחר לקידוש אלא יברך עליו שהכל וישתה] והא דצריך לקדש שנית דוקא שלא היה יין מוכן לפניו [פו] אבל אם היה יין מוכן לפניו בכלי על השלחן או על הספסל בעת הקידוש ודעתו היה לשתות ממנו אח"כ א"צ גם לקדש שנית דהוי כאלו קידש על כל היין שמוכן לפניו וישתה מהן תיכף מלא לוגמיו [פז] וי"א עוד דה"ה אם אין יין לפניו והיה הפת מונח לפניו על השלחן א"צ לקדש מחדש אלא יבצע תיכף אחר הקידוש על הפת ודי בברכת המוציא לבד ונראה דאם קידש קודם נט"י כמנהגנו היום אין שייך לומר דחל הקידוש על הפת:
משמע כדברי שזה דווקא אם היה בדעתו לשתות מהיין שעל השולחן

'דעתו לשתות' נפק"מ אם יברך שנית בפה"ג. ב'מוכן לשתות' תליא חיובו בברכת הקידוש.

אם מוכן לפניו לשתות א"צ לקדש ולא לברך בפה"ג רק אם היה בדעתו לשתות
אם לא היה בדעתו לשתות מהיין המונח על השולחן אלא רק מכוס הקידוש אף שהיין מונח לפניו צריך לברך בפה"ג ולקדש שנית.
דברי הרב לבי במערב שהצורך לקדש שנית תלוי אם יש יין מוכן נכונים רק לענין שאם גם היה דעתו לשתות אז א"צ לקדש ולא לברך כשהין מוכן.
כל זה לסברת המשנ"ב שהעתקתי ויש בזה חילוקים שונים ואולי דעות שונות(ע' שעה"צ שם פו וגם פד ובשו"ע ונו"כ שם)

כמדומני שהרב 'עזריאל ברגר' נחית לברר דעת אדה"ז בזה (אף שיתכן וטעות היא בידי), ומש"כ לעיל מבואר הוא בפירוש בלשונו הזהב - סי' רעא סכ"ז־כח.

מה שהוא כותב שם מתיחס על מה שכתב לפני זה "אף אם הוא בענין שא"צ לברך בפה"ג כגון שהי' בדעתו לשתות" אבל אם לא הי' דעתו לשתות מהיין שלפניו פשוט גם לשיטתו שצריך לברך בפה"ג ולקדש שוב וכמו המשנ"ב שהבאתי

נכון, אך אם הי' היין "מוכן לשתות" - אף שלא הי' בדעתו לשתות הימנו - אינו צריך לברך ברכת הקידוש שנית, כאמור.

בזה גופא אני חולק על כת"ר.
הרב בסעיף כח שמדבר על יין שמונח לפניו וא"צ לקדש שנית כי כאילו אמר את הקידוש על היין שלפניו הוא דווקא באופן שבדעתו מתחילה היה לשתות מהיין הזה ואז נקרא כאילו אמר את הקידוש על היין הזה
והוא מתיחס למה שכתב לפני כן "בדעתו לשתות" ואז א"צ לברך בפה"ג
אבל כשלא היה בדעתו לשתות מהיין המונח לפניו - גם לדעת השולחן ערוך הרב וגם לדעת המשנ"ב - אין שיכות לקידוש על הין שלא תכנן לשתות ממנו ויש לקדש שוב וגם לברך בפה"ג וגם ברכת הקידוש

כדברי כתב (והבין) בקצה"ש סי' עט ס"ו־ז. הבוחר יבחר.

לא מצאתי שם באופן זה אלא באופן שנשפך הכוס שאז א"צ לקדש
אבל לא מצאתי במפורש באופן שנמצא מים שא"צ לקדש שוב בהיה יין על השולחן ולא הי' בדעתו ל/שתות
ואולי בבדי השולחן ולא ראיתי
בכל אופן אם כת"ר יוכל לצטט או לציין באלו מלים מפורשות הקצוה"ש כותב כן אודה

דין נמצא מלא מים הוא בס"ז, והתייחסות פרטנית לנדון - בבדה"ש ס"ק כו (כפי שציינתי כבר לעיל).

מחילה
לא מצאתי בבדה"ש שציין כת"ר התיחסות לדין קידש והיה יין לפניו ולא היה בדעתו לשתות
מצאתי רק התיחסויות לשאר האופנים

ראה בבדה"ש ס"ק כד.

לא מצאתי שם

מה שאני רואה כאן זה דיון על מקדש על מים בטעות והי' דעתו לשתות יין רק שלא היה על השולחן אם מברך בפה"ג
מה שאני מחפש זה מרה שהיה יין על השולחן לא תכנן לשתות ממנו שלדברי מר צריך לברך בפה"ג ולא לקדש ואת זה לא ראיתי

"דתרתי בעינן, שיהא דעתו עליו ויהי' על השולחן".

תרתי בעינן כדי שלא יצטרך לחזור לא על הקידוש ולא על בפה"ג.
מנין שכשהי' רק א' מתרתי היינו כשהיה יין על השולחן לא תכנן לשתות ממנו צריך לברך בפה"ג ולא לקדש?

בכל הקטע המדובר מיירי בבפה"ג, ולא בברכת הקידוש.

אני מחפש ראיה למה שכת"ר כתב לפני זה

לבי במערב כתב:נכון, אך אם הי' היין "מוכן לשתות" - אף שלא הי' בדעתו לשתות הימנו - אינו צריך לברך ברכת הקידוש שנית, כאמור.

איך אפשר להביא לזה ראיה מהקצוה"ש אם הקצוה"ש לא מדבר על זה בכלל?

כדכד כתב:הקצוה"ש לא מדבר על זה בכלל?

בקטע מסוים זה, תוך ריהטת דבריו, דן הוא בבבפה"ג לבדה.
בשאר המקומות שציינתי לעיל - (גם) בברכת הקידוש. וכן מפורש החילוק בריש ס"ק כו.

בס"ק כ"ו הוא אכן מדבר על האופנים שבהם צריך או לא צריך לברך שוב בפה"ג
לא מצאתי שם ולא בשום מקום אחר שהוא אומר שכאשר היה יין לפניו ולא היה בדעתו לשתות מממנו אינו צריך לחזור על ברכת הקידוש

כל מש"כ לעיל נמצא במפורש בדבריו שבס"ק כו. הבוחר יבחר.

הוא ששאלתיחפשתי שם ולא מצאתי
בקשתי לצטט או לציין את המלים המפורשות שבהם זה נאמר וכת"ר ציטט קטע אחר שנאמר בו משהו אחר.
לא מובן לי.
גם מ"ש הבוחר יבחר אינו ענין לכאן כיוון שאין כאן נשתי אפשרויות לבחור ביניהן אלא מר טוען שמפורש כדבריו ואני לא מוצא.
אשמח אם יעזור לי

שבתי ואתבונן

שהדיון בסוף שהיה אם צריך לקדש שוב כשהיה יין לפניו ולא היה בדעתו לשתות ממנו נוגע יותר להלכות קידוש
אבל לשאלה ששאלתי בפתיחת האשכול האם אדם שבירך על מים מהברז החם והובר לו זאת אחרי הברכה ושותה מים חדשים אם צריך לברך שוב אינו נוגע לזה 6לא לשאלה אם המברך בפה"ג על יין ונמצא חומץ צריך לברך שוב ואז יש מקום גם לשאלה אם המים שבברז נחשביםכמונחים לפניו או לא

ולא הי' דעתו לשתות עוד - לפי מה שכתב מר מקודם צריך לברך בפה"ג. הלא כן?

אמת.