פורום אוצר החכמה

אני צריך דחוף הסבר פשוט המתקבל על הדעת הקורא הפשוט, מדוע לימוד תורה של נושאים לא חשובים לכאורה, שקולה כנגד חסד למשל,
וכלשון השואל:
מה זה משנה לקב"ה אם האדם לומד או לא את דברי הגמ' (ברכות ו.) על מי שרוצה לראות את השדים שמקיפים את האדם, הגמ' נותנת פירוט שלם, שייקח חתולה שחורה בת שחורה, בכורה בת בכורה וכו'...
וכן הוא במקומות רבים בש"ס ובתורה הקדושה הנראים לנו כביכול מיותרים, כגון סבי דבי אתונא (מסכת בכורות), שמות אלופי עשיו, ואפילו כל מגילת אסתר לפרטי פרטיה, וכן הלאה והלאה... למה הקב"ה כל כך רוצה ושמח ואפילו נותן שכר עצום על לימוד התורה הקדושה.
ולשם משל, הרבה יותר היה מקום לומר שמצוות חסד שקולה כנגד כל המצוות כולם, שזה דבר המועיל גם לאחרים, ובפועל - מצוות תלמוד תורה חשובה הרבה יותר ממצוות חסד?

אשמח בבקשה להסברים פשוטים (לא 'אורות וכלים' או שזה גופא הקב"ה וזה לא)... לקורא הפשוט...
מבלי לצטט נפה"ח....

ש. ספראי כתב:מבלי לצטט נפה"ח....

ותניא אפשר לצטט?...
ושל"ה? ומגלה עמוקות?
מה נעשה שבספרים אלה התשובות הנכונות, וגם הברורות והמובנות (אם מבינים כמובן), לשאלות הללו.

אני צריך את זה לקוראים פשוטים. כל תשובה תתקבל בברכה, מתניא, ממגלה עמוקות ומנפש החיים ומכל דבר. רק אם אפשר שאוכל להעביר את הרעיון לצעירים...
תודה רבה רבה

שמעתי פעם תשובה פשוטה שאולי תתקבל על לב השומעים - שמעלתה של התורה שהיא מיטיבה את דרכיו של האדם, ואין זה משנה מה ילמד, עצם הלימוד הוא שמשפיע עליו

ש. ספראי כתב:אני צריך את זה לקוראים פשוטים. כל תשובה תתקבל בברכה, מתניא, ממגלה עמוקות ומנפש החיים ומכל דבר. רק אם אפשר שאוכל להעביר את הרעיון לצעירים...
תודה רבה רבה

אנסה לכתוב בקצרה ובשפה פשוטה, בתקווה שאקלע לטעמם ולהבנתם של מאזיניך הצעירים...

ראשית, צריך להפריד את השאלה לשניים. הרי גם על הענינים ה"חשובים" בתורה ניתן לשאול: למה לימוד הלכות צדקה חשוב יותר מקיום מצות צדקה?
והנה באמת גם על הצדקה נאמר שהיא שקולה כנגד כל המצוות. הכיצד? ובכן, אם דנים מצד השפעת המצוה והתועלת שלה על סביבתו של האדם, הרי מצות הצדקה היא החשובה והנעלית ביותר. אבל אם דנים מצד השפעת המצוה על אישיות האדם עצמו, כאן התורה היא החשובה והנעלית ביותר, כיון שהלימוד משנה את מהות האדם יותר מהמעשה. בלימוד אנו משתמשים בכוח השכל וההבנה, ודבר שהאדם מבין בשכלו משפיע עליו הרבה יותר מדבר שהוא עושה באופן חיצוני באמצעות היד או הרגל (שמטעם זה התורה נמשלה למזון, לחלב ודבש וכו', והמצוות נמשלו ללבוש ובגד (ראה לדוגמא סוף מגילה), כלומר לדבר שהוא חיצוני לאדם).

נקטתי לשון "השפעה על אישיות האדם" כדי להתאים את הדברים גם לאלה שקשה להם עם מושגים כמו דבקות בה' וכדומה... אבל יסוד הדבר הוא כמובן בזה, שכאשר דבר ה' נקלט ונתפס במוחו ושכלו של האדם ומתקיים בו "תורתך בתוך מעי", יש בכך מעלה יתירה על המצב שבו דבר ה' רק מקויים ע"י האדם באברי המעשה.

נשארה השאלה, מה יהא על אותם "נושאים לא חשובים" לכאורה, וכיצד גם בהם קיימת מעלה זו.

ובכן, לענין הדברים הלא חשובים - מובן שבתורה אין דברים לא חשובים, שהרי אגדות התורה יש בהם עומק לפנים מעומק, ועאכו"כ פסוקי תורה שבכתב. השאלה היא כמובן לגבי זה שלומד ואינו מבין את העומקים הללו, מהי החשיבות של לימודו. והתשובה היא שכיון שכל העומק גנוז וטמון בתוך המשל הזה, הרי כשהאדם לומד את הדברים הריהו כמי שאוחז בקצה-קצהו של יהלום, שבעצם כל היהלום בידיו (שייך לסוגיית שנים אוחזין...). אמנם נחוץ להעיר שלימוד דברים שהאדם אינו מבינם כהוגן אכן אינו קרב כלל בערכו ומעלתו ללימוד סוגיא על בוריה בהבנה ובהעמקה.

ממש ממש מתוק!!!!!!!!!!!!
מעין מים חיים!!!!!!!!!!!
ישר כח גדול!!!!!!!!!

מישהו אלמוני הניח לי הבוקר בתיבת הדואר דברים נפלאים במעלת ת"ת מהנפה"ח...
ישר כח גדול לך, ידידי האלמוני....
יפורסם בל"נ ברבים....

אלופי עשיו אתה שואל? אם מסתכלים במבט קצר, לא רואים את התועלת. אבל הבנת העבר שלנו, המקבילות הנוכריות לשבטי ישראל, האיך נתגלגלו הם ואנחנו התגלגלנו, ומה היה צפוי לנו לולי ארבע מאות שנות גלות, היא חלק מהיסוד של עם ישראל.

התועלת של הלימוד אינה נראית מיד. אמנם מי שספוג ידיעת חומרו של חיבויו כלפי מעלה וכלפי אחרים, יהיה בסופו בן אדם אחר. מבט ילדותי מחייבת תועלת מיידית, ואכן לזה יש מעלה למעשה צדקה, שרואים את התועלת מיד. אבל מי שלמד הרבה תורה על ענייני בין אדם לחבירו, ולמד ע"מ להבין ולדעת לשמור ולעשות, לא סתם לימוד לשם לימוד או לימוד לשם מסירת שיעור, הרי הוא מודע הרבה יותר לחיוביו כלפי אחרים, ולחשיבותו של ממון אחרים ורגשותיו, ועוד ועוד. צדקה של בן אדם כזה נעלה ג"כ מהצדקה של איש פשוט.

זה הסבר פשוט לבן אדם מגושם וגס. ועומקו הוא אמת גם לבן אדם יותר רוחני ועדין, ועוד יותר אמת למי שיודע מה זה עבדו של הבורא ואיך שכל תכלית חיינו הוא לעבוד את בוראנו.