הוה אמינא כתב:תמהני, נפסק שאין לקבל מהם צדקה כדי לא להוסיף להם זכויות שנא' ביבש קצירה תישברנה וגו', - אז להוסיף להם זכות משניות לע"נ??
ומש"כ שאם לגוי יש שכר ועונש לכן מסתבר שמועיל לו לימוד לע"נ, זו גופא השאלה, האם יש קשר בין שכר ועונש על מה שעשה בעצמו, לענין שאפשר להוסיף ע"י אחר אחרי מאה ועשרים.
היינו בסתמא אבל כאן שיש הכרת הטוב זה שונה. וכגון גר להוריו, או מי שגוי הציל את חייו וכדומה. אמנם אם אפשר ניתן לעשות את זה בדרכים אחרות, כגון להנציח את שמם על דברי חולין וכגון גינה ציבורית או לקרוא רחוב על שמם. גם שם נמנע מלהתעסק עם הגוי מתחלה, משא"כ כאן הקשר עם הגוי קיים.
בגוף השאלה אם מועיל לאדם אחר, אין טעם לחלק בין ישראל לגוי, ואף בישראל אינו ברור שיועיל.
חשוקי חמד מסכת ביצה דף כט עמוד ב
"קיבל מתנה "לב" מנכריה שנדרסה ע"י בנה
שאלה ביוהכ"פ זה היה מאושפז יהודי יקר בבית החולים עקב התקף לב חריף. ולא פסק פומיה מגירסא והיה לפלא והנה נהרגה אשה נכריה ע"י בנה שנסע אחורנית והרג אותה בלי כוונה, הרופאים קבלו רשות מהמשפחה לתרום את לבה הפועם לאותו ת"ח דלא פסק פומיה מגירסא. שואל אותו ת"ח אם הוא חייב להכיר טובה למשפחה?
תשובה יעוין במה שהארכנו בחשוקי חמד עמ"ס יומא (דף פו ע"ב) שיש חיוב של הכרת הטוב גם לגויים, וכמו שנאמר בהגדה של פסח 'ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים', ובמעשי ה' (ח"ב דף כג ע"ב) הקשה מנין שלא היינו נגאלים באופן אחר, וכן למה הוציאנו ה' דוקא ביד חזקה, ולא פעל אצל פרעה שישחרר את בני ישראל מרצונו הטוב? והשיב, שאילו הקדוש ברוך הוא לא היה מוציא את בני ישראל בעצמו, אלא פרעה היה מוציאם מרצונו הטוב, אז היינו משועבדים תמיד להכיר טובה לפרעה, שהעבד שאדוניו שחרר אותו מרצונו, אין לו רום לבב, כי עד כל ימי עולם הוא כפוף תחת האדון... שאין ספק שהעבד המשוחרר שאדוניו שחררו לעולם, העבד ההוא עם היות שלא יקרא עבד, עם כל זה הוא משועבד לאדוניו, וכן בניו ובני בניו עד עולם, דאל"כ היה כפוי טובה. ועל ידי שהשי"ת הוציאנו ביד חזקה והטביע את המצרים בים, הרי כולנו חייבים להודות לה' לבדו על נסיו ונפלאותיו ואין אנו ובנינו משועבדים להודות לפרעה, וכמו כן נאמר בספר חסידים (סימן שנז) וז"ל: רבי אלעזר ביקש לרבי צדוק אביו ליתן שכירות לרופא שלא יהא לנכרי חלק בגן עדן, [המעשה מובא באיכה רבה (פ"א ד"ה היו צריה)], שכשעושה נכרי טוב לישראל צריך לשלם לו בעוה"ז, ואם לאו בעוה"ב ימעטו לישראל ויתנו לנכרי משלו, או נפרעים ממנו שקיבל מן הנכרי ומטיבין לאותו גוי בעוה"ז או לעוה"ב, עכ"ל.
וכן מצינו בתרגום יונתן (בראשית מז כב) שיוסף לא קנה את אדמת הכהנים של הכומרים במצרים מפני שהיה לו חיוב של הכרת הטוב כלפיהם, לפי שלימדו עליו זכות במעשה דאשת פוטיפר. הרי שיש חיוב של הכרת הטוב גם לכומרים של ע"ז כשעשו לו טובה.
ויש להוסיף על כך שגם משה רבנו הבין שלא יכול לצאת למלחמה עם מדין בגלל הכרת הטוב.
עוד יעוין בגליון המהרש"א בהלכות ריבית (יו"ד ריש סימן קנט) שכתב וז"ל: עיין מש"כ רד"ק בתהילים (מזמור טו ה) על הפסוק כספו לא נתן בנשך, וז"ל: והתורה לא אסרה אלא לישראל, אבל לעכו"ם מותר כמשה"כ לנכרי תשיך, ובודאי אם עושה העכו"ם טובה וחסד עם ישראל, חייב הישראל לעשות עמו [גם] חסד ולהטיב לו, וההלוואה בלא נשך חסד הוא יותר מן המתנה, שהרבה יבוזו לקחת מתנה ולא ללוות. [ויעוין עוד לעיל דף כא ע"ב], ולכן נראה שהוא חייב להכיר טובה למשפחה של הנכרים שאפשרו לתרום את הלב היהודי.
הת"ח שאל אותי אם תצא תועלת לנפש הנכריה אם ילמד משניות או יאמר תהילים עבור הנפטרת, ויעוין במה שכתבנו בחשוקי חמד עמ"ס ע"ז (דף כו ע"א) בשם שו"ת זקן אהרן (יו"ד סימן פז) שנשאל האם גר יכול לומר קדיש על אביו הגוי. והאריך לדון על פי הסוגיא ביבמות (דף כה ע"א) דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וסיים שיש מקום לכבד את אביו ולומר קדיש. אך כיון שזה תמוה לרבים, יאמר פרקי תהלים, לעילוי נשמתו. אך בנידוננו שהנפטרת לא התכוונה להטיב לת"ח, אלא המשפחה היא זו שהטיבה, וכמו כן כאן שמדובר באדם זר ולא בהורים, צ"ע אם יש בזה תועלת או לא, ומ"מ כאמור הוא חייב בהכרת הטוב למשפחה. "