כיבוי הגפרור בין הדלקת נרות השבת לברכה.
פורסם: ו' ינואר 08, 2021 12:27 am
האם מותר לאשה לכבות את הגפרור אחרי הדלקת נרות השבת, קודם הברכה?
בשו''ע (סי' רס''ג סעיף י') מובאת המחלוקת בין הבה''ג דס''ל ד''כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועפי''ז נהגו קצת נשים שאחר שבירכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות אותה''.
ודעת החולקים התוס' והרא''ש והרה''מ בשם הרמב''ן והרשב''א שאין קבלת שבת תלוי בהדלקה כ''א באמירת ברכו של החזן ולדידן כיון שהתחילו 'מזמור שיר חנוכת הבית'.
וכתב הרמ''א שהמנהג הוא שהאשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקתה ושאר בני הבית מותרין.
ובמשנ''ב שאם האיש מדליק ליכא מנהגא ומותר במלאכה ומ''מ טוב שיתנה.
והנה התפלאתי לראות בשש''כ (ח''ב פרק מ''ג סעיף י''ח) שכתב בפשטות שהאשה מקבלת שבת בהדלקתה מיד עם גמר ההדלקה. ובסעיף ל''ו שם כתב שוב שנשים מקבלות את השבת עם גמר הדלקת הנרות שעל השולחן עוד לפני שברכו, ולכן הם נוהגות שלא לכבות את הגפרור לאחר ההדלקה אלא מניחות אותו כך שיכבה מאליו.
ובהערות ציין לרמ''א הנ''ל ושכן הוא בשו''ע הרב (רס''ג ז') ובחי' רע''א על מג''א (ס'''ק י''ב), אמנם במשנ''ב ס''ק כ''א משמע שקבלתה היא עם הברכה שאחרי ההדלקה ולא עם ההדלקה עצמה (שהביא שם המשנ''ב שיש אומרים שאם יש חופה בערב שבת ומאחרין עד אחרי השקיעה יכולה להדליק את הנר קודם לכן בלי ברכה ולעשות מלאכות, ואח''כ בחשיכה תפרוס ידיה על הנרות ותברך ותמהו האחרונים איך שייך ברכה בדלוקה ועומדת ואיך תאמר ''וציונו להדליק'' בשעה שכבר אסור להדליק. עכ''פ משמע שמקבלת שבת רק בברכה ולא בגמר ההדלקה, דאל''ה מה הועילה בכך שהדליקה קודם לכן).
וכן שולח ל''דעת תורה'' (רס''ג ה' ד''ה ויש מי).
אמנם מביא שם ממרן הגרש''ז זי''ע דב''תורת רפאל'' וולוזין הוכיח בהל' שבת (סי' ג) שגם להבה''ג הקבלה היא ע''י הברכה, "ולכן נראה שהמנהג לכבות את הגפרור לפני הברכה הוא מנהג טוב, כי אם יקבלו את השבת לפני הברכה יצטרכו להיזהר מאוד בהנחת הפתילה באופן שלא יכבה את הנר וגם לא יהא קרוב לפס''ר שיכבה, ולכן ביו''ט אין עצה אחרת, משא''כ בשבת מכבה כרגיל וקבלת השבת תהא רק לאחר הברכה". כ''ז מהערה קע''ט.
ובהערה ק''פ שם הביא מערוה''ש (רס''ג י''ד) דנשים שלנו שמברכות אחרי ההדלקה שפיר יכולות לכבות ואח''כ יברכו.
ולכאו' הפירוש הוא שהגם שאנו נוהגים כפי שכתב הרמ''א כהבה''ג עכ''פ לגבי הנשים המדליקות שמקבלות שבת בהדלקה ולא בהתחלת ''מזמור שיר ליום השבת'', אמנם כל מה שהביא השו''ע דאליבא דהבה''ג נהגו להשליך את הפתילה ולא לכבותה, הנה אפי' השו''ע נקט לשון ''נהגו קצת נשים'' (וזו לשון השבוה''ל), משמע דלא ברירא ליה כלל שצריך לעשות כן, ולדידן שמברכים אחרי ההדלקה היות דסבירא לן שא''א לברך עובר לעשייתן כיון שהברכה היא קבלת השבת ולא גמר ההדלקה, א''כ לכאו' אין סיבה שלא תוכל האשה לכבות הנר בין ההדלקה לברכה.
וגם אני הק' כיוונתי לדברי מרן הגרש''ז הנ''ל שלכאו' לחשוש ולכווין לקבל שבת מיד עם גמר ההדלקה קודם הברכה אף לדידן שמברכים אחרי ההדלקה, הוי חומרא דאתי לידי קולא, שהלא גם כך אפי' ביו''ט צריך זהירות רבה שלא יהיה גרם כיבוי ושלא יהיה קרוב לפס''ר שיכבה בהנחת הגפרור הבוער. (וכנ''ל דבשלמא ביו''ט שאין ברירה).
ועוד י''ל שהלא כתב המשנ''ב שבגבר המדליק ליכא מנהגא ולכן מדינא מותר במלאכה עד שהתחילו ''מזמור שיר ליום השבת'', (ומ''מ טוב שיתנה). א''כ מבואר מדבריו שהכל תלוי במנהגא, אלא שהרמ''א קבע שמנהגא דידן הוא שהנשים מקבלות שבת כבר בהדלקה ולא ב''מזמור שיר ליום השבת'', א''כ עכ''פ אין זה אומר שהמנהגא הוא גם שמקבלות מיד בגמר ההדלקה ולא בברכה שאחריה, ואם המנהג המקובל הוא שמכבות את הגפרור קודם הברכה, הרי שאין בזה כל בית מיחוש ועכ''ח זהו המנהג ולמה תיכנס בחששות של גרם כיבוי וקרוב לפס''ר דכיבוי מדי שבת בשבתו.
אמי מורתי וחמותי תליט''א מכבות את הגפרור, וכן נהגו להבחל''ח סבתותיי ע''ה, ולכן השתוממתי קצת על כך שהשש''כ קבע בהלכותיו למעשה שנוהגות הנשים שלא לכבות את הגפרור.
האם אני טועה לחשוב שמנהג האשכנזיות שהיה רגיל אצל אמותינו וסבתותינו הוא לכבות את הגפרור קודם הברכה (ורק ביו''ט שמברכות עובר לעשייתן, אינן מכבות)?
מעניין לראות מה יש על זה ב''אורחות שבת'' החדש של הגר''ש גלבר והגרי''מ רובין שליט''א.
בשו''ע (סי' רס''ג סעיף י') מובאת המחלוקת בין הבה''ג דס''ל ד''כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועפי''ז נהגו קצת נשים שאחר שבירכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות אותה''.
ודעת החולקים התוס' והרא''ש והרה''מ בשם הרמב''ן והרשב''א שאין קבלת שבת תלוי בהדלקה כ''א באמירת ברכו של החזן ולדידן כיון שהתחילו 'מזמור שיר חנוכת הבית'.
וכתב הרמ''א שהמנהג הוא שהאשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקתה ושאר בני הבית מותרין.
ובמשנ''ב שאם האיש מדליק ליכא מנהגא ומותר במלאכה ומ''מ טוב שיתנה.
והנה התפלאתי לראות בשש''כ (ח''ב פרק מ''ג סעיף י''ח) שכתב בפשטות שהאשה מקבלת שבת בהדלקתה מיד עם גמר ההדלקה. ובסעיף ל''ו שם כתב שוב שנשים מקבלות את השבת עם גמר הדלקת הנרות שעל השולחן עוד לפני שברכו, ולכן הם נוהגות שלא לכבות את הגפרור לאחר ההדלקה אלא מניחות אותו כך שיכבה מאליו.
ובהערות ציין לרמ''א הנ''ל ושכן הוא בשו''ע הרב (רס''ג ז') ובחי' רע''א על מג''א (ס'''ק י''ב), אמנם במשנ''ב ס''ק כ''א משמע שקבלתה היא עם הברכה שאחרי ההדלקה ולא עם ההדלקה עצמה (שהביא שם המשנ''ב שיש אומרים שאם יש חופה בערב שבת ומאחרין עד אחרי השקיעה יכולה להדליק את הנר קודם לכן בלי ברכה ולעשות מלאכות, ואח''כ בחשיכה תפרוס ידיה על הנרות ותברך ותמהו האחרונים איך שייך ברכה בדלוקה ועומדת ואיך תאמר ''וציונו להדליק'' בשעה שכבר אסור להדליק. עכ''פ משמע שמקבלת שבת רק בברכה ולא בגמר ההדלקה, דאל''ה מה הועילה בכך שהדליקה קודם לכן).
וכן שולח ל''דעת תורה'' (רס''ג ה' ד''ה ויש מי).
אמנם מביא שם ממרן הגרש''ז זי''ע דב''תורת רפאל'' וולוזין הוכיח בהל' שבת (סי' ג) שגם להבה''ג הקבלה היא ע''י הברכה, "ולכן נראה שהמנהג לכבות את הגפרור לפני הברכה הוא מנהג טוב, כי אם יקבלו את השבת לפני הברכה יצטרכו להיזהר מאוד בהנחת הפתילה באופן שלא יכבה את הנר וגם לא יהא קרוב לפס''ר שיכבה, ולכן ביו''ט אין עצה אחרת, משא''כ בשבת מכבה כרגיל וקבלת השבת תהא רק לאחר הברכה". כ''ז מהערה קע''ט.
ובהערה ק''פ שם הביא מערוה''ש (רס''ג י''ד) דנשים שלנו שמברכות אחרי ההדלקה שפיר יכולות לכבות ואח''כ יברכו.
ולכאו' הפירוש הוא שהגם שאנו נוהגים כפי שכתב הרמ''א כהבה''ג עכ''פ לגבי הנשים המדליקות שמקבלות שבת בהדלקה ולא בהתחלת ''מזמור שיר ליום השבת'', אמנם כל מה שהביא השו''ע דאליבא דהבה''ג נהגו להשליך את הפתילה ולא לכבותה, הנה אפי' השו''ע נקט לשון ''נהגו קצת נשים'' (וזו לשון השבוה''ל), משמע דלא ברירא ליה כלל שצריך לעשות כן, ולדידן שמברכים אחרי ההדלקה היות דסבירא לן שא''א לברך עובר לעשייתן כיון שהברכה היא קבלת השבת ולא גמר ההדלקה, א''כ לכאו' אין סיבה שלא תוכל האשה לכבות הנר בין ההדלקה לברכה.
וגם אני הק' כיוונתי לדברי מרן הגרש''ז הנ''ל שלכאו' לחשוש ולכווין לקבל שבת מיד עם גמר ההדלקה קודם הברכה אף לדידן שמברכים אחרי ההדלקה, הוי חומרא דאתי לידי קולא, שהלא גם כך אפי' ביו''ט צריך זהירות רבה שלא יהיה גרם כיבוי ושלא יהיה קרוב לפס''ר שיכבה בהנחת הגפרור הבוער. (וכנ''ל דבשלמא ביו''ט שאין ברירה).
ועוד י''ל שהלא כתב המשנ''ב שבגבר המדליק ליכא מנהגא ולכן מדינא מותר במלאכה עד שהתחילו ''מזמור שיר ליום השבת'', (ומ''מ טוב שיתנה). א''כ מבואר מדבריו שהכל תלוי במנהגא, אלא שהרמ''א קבע שמנהגא דידן הוא שהנשים מקבלות שבת כבר בהדלקה ולא ב''מזמור שיר ליום השבת'', א''כ עכ''פ אין זה אומר שהמנהגא הוא גם שמקבלות מיד בגמר ההדלקה ולא בברכה שאחריה, ואם המנהג המקובל הוא שמכבות את הגפרור קודם הברכה, הרי שאין בזה כל בית מיחוש ועכ''ח זהו המנהג ולמה תיכנס בחששות של גרם כיבוי וקרוב לפס''ר דכיבוי מדי שבת בשבתו.
אמי מורתי וחמותי תליט''א מכבות את הגפרור, וכן נהגו להבחל''ח סבתותיי ע''ה, ולכן השתוממתי קצת על כך שהשש''כ קבע בהלכותיו למעשה שנוהגות הנשים שלא לכבות את הגפרור.
האם אני טועה לחשוב שמנהג האשכנזיות שהיה רגיל אצל אמותינו וסבתותינו הוא לכבות את הגפרור קודם הברכה (ורק ביו''ט שמברכות עובר לעשייתן, אינן מכבות)?
מעניין לראות מה יש על זה ב''אורחות שבת'' החדש של הגר''ש גלבר והגרי''מ רובין שליט''א.