הנה קיי"ל (חולין קיא סוע"ב ועי' ע"ז לט.) דדבר חריף שנחתך בסכין חלבית או בשרית אין לאכלו או לבשלו עם המין השני, ולי"א בשו"ע ופסק הרמ"א היינו אף בסכין שאב"י.
ואם בא לאכלו עם המין השני, יש לטועמו או שיסיר מן הצנון כדי נטילה (2 ס''מ להגרא''ח נאה, 2.5 ס''מ להחזו''א) והשאר מותר עם המין השני (גמ' שם ושו''ע יו''ד סי' צו ס''א).
ואם חתך את הצנון בסכין ובשלו עם המין השני, פסק השו"ע ביו"ד סי' צו ס"א (ועאו"ח סי' תמז ס"ז) שישער ששים בצנון ביחס למקום מגע הסכין (ולהט"ז ביחס ללהב הסכין כולה, ולהש"ך אם יודע כמה נגע ישער כהשו"ע) והוסיף השו"ע 'וה"ה לחתכן בסכין של איסור', וכמבואר בב"י דהיינו לדידיה דס"ל דלא אמרינו חנ"נ בשאר איסורים וכמבואר בסי' צב ס"ד.
וכתב הרמ"א שאם חתך את הצנון דק דק ישער בששים כנגד כל הצנון. והיינו כיון שש לשער כדי נטילה בכל מקום ומקום שנגע בו הסכין, ובחתך דק דק כיון שכל חתיכה וחתיכה טעונה נטילה, ולא שייך ליטול כיון שהחתיכה דקה, וא''כ כולה בלעה, לכן הצנון כולו בלע מן הסכין.
וביאר הט"ז (שם סק"ו), דדברי הרמ"א היינו דווקא בחתך בסכין של איסור, כיון דבבב"ח ודאי לא נעשה נבלה, כיון שעדיין הוא היתר. ובהודעה בסמוך אצרף את דעתו להלכה.
ותמהתי, מדוע כתב הפמ"ג (משב"ז שם) וז"ל
(ו) וה"ה. עט"ז ביאור דבריו כי הניח הנחה קיימת דקודם בישול אין חילוק בין חתך בסכין בשר או איסור אם דק כולו אסור לדידן ולהמחבר כ"נ ובסכין בשר לדידן כולו אסור בחלב ולהמחבר כ"נ עש"ך אות יו"ד .
ע"כ הנצרך לעניינינו.
וצ"ע טובא לענ"ד, דלפי הטעם המבואר לעיל שכל הצנון נאסר, לכאורה יש לאסור את הצנון כולו אף להשו"ע, שהרי הבליעה נתפשטה בכולו כד"נ, וכיון שא"א להסיר אמאי סגי בכדי נטילה. ותו, דמאי שייכא כד"נ פעם אחת אם הצנון כולו בלע.
והמבאר לי הך שמעתתא שכמ"ה.