פורום אוצר החכמה

מצינו קולא בתרי דרבנן לעומת חד איסור דרבנן
וכגון מה שהתירו שבות דשבות במקום מצוה.

השאלה היא האם מצינו דכוותיה קולא בכל מה שנתווסף עוד דרבנן
וכגון שנצרך לטלטל חפץ בשבת לצורך חולה וכד'
אבל יכול להוסיף עוד קולות, שניים שעשו, כלאחר יד, כרמלית, וכו'

האם יש הבדל בין שש לשבע?

מכאן

"יא,ט – האם בשלושה שבותים יותר קל

מכמה פוסקים משמע שבשלושה שבותים אפשר להקל אפילו שלא לצורך מצווה. שכ"כ הרדב"ז ד, קלא, לעניין קינוח הפה לאחר אכילת פירות הצובעים. והקל משום שלושה שבותים: א) שאינו דרך צביעה, ב) אינו מתכוון, ג) מקלקל. וז"ל: "וכיון דאיכא תלת לטיבותא אין לחוש והמחמיר תבוא עליו ברכה". וכיוצא בזה התיר בפמ"ג שמ א"א ה, למחוק אותיות ממי פירות על עוגה, א) הכתב אינו מתקיים, ב) החומר אינו מתקיים, ג) המחיקה אינה על מנת לכתוב. וביבי"א או"ח ח"א לא, ה, למד מרדב"ז הנ"ל להקל בשלושה שבותים.

אמנם נראה, שהשיקול המרכזי למה שהקילו הרדב"ז ופמ"ג הוא מפני שאין כוונה לעשות מלאכה, שאין מתכוונים לצבוע או למחוק, ואז בצירוף שיש כאן שלושה שבותים הקילו בזה לכתחילה. אבל כאשר הוא מתכוון לעשות מלאכה, דין שלושה שבותים יהיה קרוב לשני שבותים, שרק לצורך מצווה או צורך גדול אפשר יהיה להקל."

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן לא
(ה) ונשוב לנ"ד, כי הנה נתבאר שכיבוי הפרימוס אינו אלא מדרבנן, דהוי כגחלת של מתכת, ולפי מאי דקי"ל כר"ש דמשאצל"ג פטור, וה"נ הוי משאצל"ג, שהוא חס על איבוד הנפט, א"כ הוי תרי דרבנן, וכשנצרף עוד דהכא הוי גרם כבוי ולא מכבה בידים, שע"י פתיחת הכפתור ויציאת האויר לחוץ, נפסק הנפט ועי"ז נכבה, וא"כ חשיב גרמא. וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב (סי' י). וידוע כי בגרם כבוי איכא פלוגתא אי שרי לגמרי, או דוקא במקום פסידא, וכמו שנתבאר לעיל (סי' כא). ע"ש. ואף על גב דלדינא אין להתיר שלא במקום פסידא כגון דליקה וכיו"ב, מ"מ אין זה אלא מדרבנן, והוי תלתא דרבנן, וי"ל דשרי אף שלא במקום הפסד, דאיקלש איסורא טובא. וכעין זה ראיתי בשו"ת קרן לדוד (סי' פ), שכ' להתיר לכבות החשמל בליל שבת ע"י עכו"ם, כיון שכיבויו אינו אלא מדרבנן דהוי גחלת של מתכת, וכיון דהוי משאצל"ג ג"כ, וע"י עכו"ם הו"ל ג' שבותים, י"ל דשרי אפי' שלא במקום הפסד, ואפי' למי שאוסר שבות דשבות אף במקום הפסד, בג' שבותים יש להתיר לכ"ע אף שלא במקום הפסד. וכה"ג כ' המג"א (סי' שיד) ומהח"ש /ומחה"ש/ שם, להקל בהסרת הסכין שתקוע בחבית, אף דהוי פסיק רישיה, משום דהוי ג' שבותים, י"ל דשרי אפי' שלא במקום הפסד, ואפי' למי שאוסר /מתיבת ג' שבותים ועד תיבות למי שאסור נשתרבב לכאן עפ"י טעות דפוס במקור, והשורה השייכת לכאן חסרה/ ואף על פי שאין ראיה כ"כ משם, דהוי שבות ע"י עכו"ם שאין בו מעשה, משא"כ הכא דהוי ע"י ישראל שיש בו מעשה, וכמ"ש בעירובין (סח) לחלק בזה. וכן ראיתי להפמ"ג (סי' שז א"א סק"ז) שכ', דהא דשבות דשבות שרי במקום מצוה וכיו"ב, היינו דוקא ע"י גוי, משא"כ ע"י ישראל וכו'. ע"ש. מכל מקום מדברי המחה"ש שהביא להקל אף ע"י ישראל, שפיר יש ראיה להקל לנ"ד. וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' קלא) שג"כ משמע להקל בג' שבותים. ע"ש. +/מילואים/ במש"כ שיש מתירין שבות דשבות דשבות (ג' שבותים דרבנן) ע"י ישראל, לכאורה תלוי דבר זה במחלוקת האחרונים באו"ח (ס"ס שמט) בדין פחות פחות מארבע אמות בכרמלית ובין השמשות, שיש הרבה מקילים, דהוי כתלתא דרבנן. ע' בכף החיים שם. ואפי' לדעת המחמירים י"ל דשאני בין השמשות דחמיר מסתם שבות, דהא הוי ספקא דאורייתא. וי"ל.+

בפשטות גמרא ערוכה היא לאסור מעשה שיש בו תלת דרבנן.

אמרו בשבת (קמא ע"א), והובא ברמב"ם (שבת טו, כב) ובטוש"ע (או"ח שכו, ז): 'הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה מן הנהר, מפני המים שלא ישארו עליו ויטלטלם ארבע אמות בכרמלית'.

והנה מעשה זה הוא תלת דרבנן: (א) טלטול בכרמלית; (ב) עצם טלטול המים הדבוקים לגופו הוא שלא כדרך המוציאים; (ג) אין כל תכלית בטלטול המים הללו, ולא שנא מכל מלאכה שאין צריך לגופה.

ועוד, מובא בב"י ריש סימן שלז, ובמג"א שם, שאסור לגרור מטה כסא וספסל גדולים ביותר משום דפסי"ר הוא שעושה חריץ. וכתב על כך השער הציון (שלז, ב) שבמקרה זה 'לית בזה גררא דאורייתא מכמה אנפי (=תלת דרבנן), אחד דהחריץ שיעשה בזה הוא רק חופר כלאחר יד, ועוד דהוא מקלקל ע"י הגומות שנעשים בבית ולא מתקן, ועל כולם הלא אינו מכווין לזה והוא רק פסי"ר דלא ניחא ליה וגם בזה לכו"ע הוא רק איסור דרבנן'.

ועוד מובא במג"א סוף סימן שלז בשם בה"ג, לאסור פסי"ר דלא ניחא ליה בתלת דרבנן (וא"כ המעשה בכללותו הוא ארבעה דרבנן), והובא במשנ"ב שם (ס"ק יט):

לא יכריע החבית וישפוך ממנה אלא מגביה מן הארץ ושופך, שאם לא כן יחפיר מן הארץ בוודאי. ואף שמקלקל הוא, וגם מלאכה שאין צריך לגופה היא, וגם חופר כלאחר יד הוא, אעפ"כ אסור מדברי סופרים.

לכא' לגבי שאלת כת"ר לענ"ד יש לחלק הרבה בשבותים עצמם כלומר אינו דומה אמירה לנכרי לחי נושא את עצמו או להיתר כלאחר יד ולכרמלית..
שהרי כל שבות הוא נושא בפנ"ע האם הוא נכלל בגזירה דרבנן או דומה לה פחות או יותר .(ונ"מ בכל זה לגדר של גזירה לגזירה כמבואר בראשונים)
דוגמא לדבר ליטול ילד בכרמלית ע"י גוי משמע במ"ב שזה יותר קל מאשר ליטול אותו פחות מד' אמות אפי' שיש בזה כמה שבותים הרי חנא"ע, וכרמלית, והוא פחות מד"א כל פעם.. והטעם כמו שכ' בכ"מ שהגזירה שמא יבוא לטלטל ממש יותר חמורה כאן, ולכן עדיף א"י שיטלטל רגיל..
וכן ההיתר של כלאח"י הוא שינוי במלאכה וזה לא דרך כלל ולא דומה לכרמלית שזה דומה לרה"ר ולכן גזרו..
וגם זה תלוי במלאכה.. שהרי לא מצינו בישול כלאח"י כי אין כאן שינוי במלאכה..
ולכן יתכן שיהיה שש שבותים בדבר אחד אבל הוא יחשב מעין שתי שבותים וכן יתכן מלאכה שכבר בשתי שבותים תיהיה מותרת וכנ"ל