ראיתי באיזהו מקומן שהרמב''ן מבאר שמצוות מילה היא עצם הברית, שהינה ברית בינינו ובין ה'.
ואילו הרמב''ם במורה מבאר שהמצווה היא בעצם שלילית, להחליש את כח התאווה. כלומר המצווה היא שלא תהיה לו ערלה.
האיכא למאן שיכול לתת לי את המ''מ המדוייק שלהם?
עליך עיננו כתב:הרמב"ם מו"נ ח"ג פ"מט
הרמב"ן פ' לך לך פ"יז פסוק ט
סגי נהור כתב:להעיר מחקירת האחרונים אם המצוה היא העדר הערלה או היות האדם נימול (או אפשרות שלישית - עצם פעולת המילה).
פרנקל תאומים כתב:
שאלה נוספת:
היכן הם דברי הגר''א (כמדומה) שאאע''ה המתין מלמול עצמו עד גיל צ''ט, כדי להיות בכלל ''גדול המצווה ועושה''?
פרנקל תאומים כתב:סגי נהור כתב:להעיר מחקירת האחרונים אם המצוה היא העדר הערלה או היות האדם נימול (או אפשרות שלישית - עצם פעולת המילה).
איזהו מקומן?
עזריאל ברגר כתב:פרנקל תאומים כתב:סגי נהור כתב:להעיר מחקירת האחרונים אם המצוה היא העדר הערלה או היות האדם נימול (או אפשרות שלישית - עצם פעולת המילה).
איזהו מקומן?
למיטב זכרוני, בצפנת פענח נוקט דכולהו איתנייהו בה, ולכל אחד יש ראיה מהלכות מילה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 254 אורחים