לולי לבוד

[עושה חדשות]

לולי ההילכתא דפחות מג' טפחים הוי לבוד
או באופנים שאין בהם דין לבוד אליבא דאמת
כגון - לבוד להחמיר, לבוד בכלים, תרי הלכתות, וכד'

האם כל חור או חריץ קטן מקלקל את כל המחיצה
או שיש בזה שיעור למטה.

[שומע ומשמיע]

תוס' סוכה יח.

וא''ת אם אין לבוד באמצע א''כ צלתה מרובה מחמתה תיפסל עד שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית שלא יהא בה נקב

באמת הסתפקתי בסכך פסול עד ד"א דאמרינן דו"ע, האם צריך שלא יפסיק אויר כלל כדי שלא יהיה תרי הלכתי, ואולי גם לזה מהני שלא הולך על פני כולה.

[עושה חדשות]

בהודעה פרטית הופניתי לעיין במצו"ב

דרכי שמואל אהלות.pdf

(370.33 KiB) הורד 210 פעמים

[עושה חדשות]

אגב, אשאל עוד -
הרמב"ן בשבת ד"ח (וכן הרשב"א עירובין ד"י) נוקט כלל חדש 'אין לבוד בכלים'.
וכן הזכיר המג"א בסי' פז, סי' רסו, וסי' תקב.
האם מתקני העירובין וכן בוני הסוכות חוששים לזה שאם הדופן נעשית ע"י כלי שלא יהיה בה חור כל דהו כדי לא להצטרך ללבוד?
וכן יש לשאול בדברי רב אשי בשבת ד"ח, דמחיצות העשויות לתוכן אין בהם לבוד, האם זה הוזכר להלכה בבניית סוכות או עירובין?

[שומע ומשמיע]

לענ"ד:
א. הרשב"א הוא נידון אחר האם אומרים לבוד לאשוויי כלי, לעומת זאת הרמב"ן דן האם אומרים לבוד מכלי לאשוויי רשות.
ב. כל המקומות שהובא נידון לבוד בכלים וכן ההלכה של רב אשי דמחיצות העשויות לתוכן מדברים במחיצה הגבוהה מן הארץ והלבוד הוא לגובה, ולענ"ד אין זה שייך באופנים שהנקב הוא לרוחב.
כי כל הסברא היא שדבר שמצד עצמו אינו עשוי למחיצה איני מחדש עליו יחס של מחיצה מכוח המבט של לבוד, אבל אם כבר יש מחיצה והנידון הוא האם באמצע במקום הפתוח גם רואים מחיצה אזי אין סברא לחלק.

[עושה חדשות]

יש"כ!

ועדיין יוצא, שאם באים להעמיד מחיצה של עירוב או דופן לסוכה ע"י ארון וכד' שהוא כלי,
צריך להיזהר שהוא יהיה מונח על הארץ ממש ללא שום חריץ וריוח, דהא אין לבוד בכלים.

[שומע ומשמיע]

אם מצד עצמו יש בו י' טפחים אין חסרון, כמש"כ הרמב"ן שם שאומרים לבוד לענין דהוי כמונח בקרקע. אלא אם היינו פוסקים כרב אשי.

[מלבב]

תוס' סוכה יח.

וא''ת אם אין לבוד באמצע א''כ צלתה מרובה מחמתה תיפסל עד שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית שלא יהא בה נקב

באמת הסתפקתי בסכך פסול עד ד"א דאמרינן דו"ע, האם צריך שלא יפסיק אויר כלל כדי שלא יהיה תרי הלכתי, ואולי גם לזה מהני שלא הולך על פני כולה.

גם אם לא אמרינן שתי הלכתי יתכן שאומרים לבוד עם דופן עקומה

[שומע ומשמיע]

מדוע?

[עושה חדשות]

אם מצד עצמו יש בו י' טפחים אין חסרון, כמש"כ הרמב"ן שם שאומרים לבוד לענין דהוי כמונח בקרקע. אלא אם היינו פוסקים כרב אשי.

נניח, אבל למה שלא נפסוק כרב-אשי? (הוא מובא ברי"ף, הרמב"ם השמיט משום מה את כל הענין, ובשו"ע זה לא אמור להיות מובא. אבל רב אשי הוא בתראה).

[עושה חדשות]

תוס' בעירובין קב. כתבו שאם אדם נטה בשבת כמה חוטים ואין ביניהם ג"ט אין בזה איסור של אהל עראי.
גם כאן צריך לברר, ממתי זה כבר נקרא שיש אהל, הרי מסתבר שמתיחת רשת צפופה נחשבת אהל, למרות כל החורים.
ואולי השיעור בזה הוא 'צילתה מרובה מחמתה'. אבל צ"ע שלא נתפרש כן להדיא.

[כח עליון]

במתיחת רשת הוא לא יוצר לבוד (גם לפני שנכריע איזו רמת צפיפות נחשבת כמלאות), ה'לבוד' קדם למתיחה.
בנוסף לזה שרשת היא חומר שימושי ויש לה הגדרה לפני המתיחה.

[עושה חדשות]

מתח חוטים בצורה די צפופה, שתי וערב, חורים בגודל 1 ס"מ מרובע. מה הדין.

שו"ר בס' שש"כ פרק כד סעיף י ובהערה לד שם מהגרש"ז, דב'פרוץ מרובה' מותר. וצ"ע.

[כח עליון]

נכון, רק באתי להפריד את הרשת משאלת הצפיפות.

אהל טבעי נעשה להצל ולהגן מן הגשמים, למה לא הגיוני שיהיה תנאי של צלתה מרובה? (בסוכה זה נובע מאהל ולא להיפך)