בינה ודעת לא נתנו לי מן השמים

[פולסברג]

ידועים דברי התנד''א:

פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום ומצאני אדם אחד שלא היו בו לא מקרא ולא משנה, והיה מתלוצץ כנגדי. אמרתי לו: בני מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין? אמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיב, בינה ודעת לא נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה. אמרתי לו: מה מלאכתך? אמר לי: צייד אני. אמרתי לו: בני, מי לימדך ואמר לך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכהו לים ותעלה דגים מן הים? אמר לי: רבי, בזה נתנו לי בינה ודעה מן השמים. אמרתי לו: ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים נתנו לך בינה ודעת מן השמים - לדברי תורה שכתוב בה: 'כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו', לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים? מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח. אמרתי לו: בני, אל ירע לך אלא כל שאר באי עולם משיבין תשובה זו, אבל מעשיהן מוכיחין עליהן ועל כיוצא בהן ועל העושה כמעשיהן. מה אומר הכתוב עליהם (ישעיה יט): ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי.

האם דברי אגדה אלו כפשוטן? האם לא מצינו הרבה בנ''א שיכולים לעבוד אבל באמת אינם יכולים להבין בלימוד?

[HaimL]

מגילה ו:

ואמר ר' יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן לא יגעתי ומצאתי אל תאמן יגעתי ומצאתי תאמן הני מילי בדברי תורה אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא

[עקביה]

האם דברי אגדה אלו כפשוטן? האם לא מצינו הרבה בנ''א שיכולים לעבוד אבל באמת אינם יכולים להבין בלימוד?

ודאי שהן כפשטן.
אולי אינם יכולים להיות למדנים, אבל לדעת לקרוא מקרא ומשנה הם יכולים בהחלט, ומעשיהם מוכיחים.

[יבנה]

ברכות יז.
"מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים"

רש"י
"מרגלא בפומיה - דבר זה רגיל בפיו.
אני - העוסק בתורה בריה אני, וכן חברי עם הארץ בריה הוא.
אני מלאכתי בעיר - כלומר: נוחה מלאכתי ממלאכתו.
מתגדר - מתגדל לתפוש אומנותי.
ושמא תאמר - הדין עמו שאינו מתגדר במלאכתי, שאילו היה תופס אומנותי לא היה לו לב פתוח להרבות בתורה כמותי, והיה ממעיט ואין לו שכר.
שנינו - שיש לו שכר לממעיט כמו למרבה.
ובלבד שיכוין לבו לשמים - ואצל קרבנות הוא, במנחות בסופה."

[יבנה]

בכל אופן הרעיון פשוט, לא יתכן שמישהו יטעון שאין לו כח וראש ללמוד תורה, ואז ילך ללמוד באוניברסיטה או שיפתח עסק גדול ומפעל וכדומה. כנראה שה iq שלו בסדר גמור והבעיה היא במוטיבציה.
אה"נ יש כאלו שאינם מוכשרים, והם עובדים בהתאם לכשרנותיהם כנהגים ספרים וסנדרלרים. ולא בהם מיירי התנד"א, אלא הגמ' בברכות.

[ביליצר]

הועתק מדרשו ,

סיפר הגר"י גלינסקי: הייתי פעם בלונדון ושוחחתי עם הרב פרידמן, ראש ישיבה בעיר, שסיפר לי את הסיפור הבא. בין התלמידים היה בחור קשה קליטה, 'קשה לשמוע ומהיר לאבד זה חלק רע', כדברי המשנה (אבות ה'). ישב וקלץ, וכלום. אילו היה זה תלמיד אחר היה משלחו מכבר, אבל אביו היה מחשובי תומכי הקהילה. גם אילו היה דורש להושיב בובה ליד הסטנדר, היו מצייתים.

מכל מקום, חייב היה להיות שלם עם עצמו. קרא לאב והראהו את דברי הגמרא, שתלמיד שאינו רואה ברכה בלימודו חמש שנים, שוב אינו רואה. ידע שיש כזו תופעה ובנו הוא דוגמא, ויחליט. אמר האב: "אינני איש חינוך. תחליטו אתם". ענה ראש הישיבה: "היודע אתה, אני מוכן לטוס עם הבחור לארץ ישראל, ולשאל את הסטייפלר!".

"נו פרובלם, אני מממן את כרטיסי הטיסה!".

'אומר ועושה'. נחתו בארץ והתפללו אצל הכותל המערבי, נסעו לבני ברק ונכנסו אל הסטייפלר. הרב פרידמן כתב שמאז החל הבחור ללמוד גמרא עברו יותר מחמש שנים ואינו רואה סימן ברכה בלימודו, אינו משתתף בשיעורים ואינו לומד עם חבריו, אולי ראוי שייצא לשוק החיים. קרא הסטייפלר פעם, ופעמיים, והשנים עוקבים אחריו בלב הולם. הניח את הפתקה, והאיר פניו לבחור: "אתה לומד בישיבה?" "כן". "ומה אתה לומד? גמרא?" "לא". אינו מבין גמרא. "משנה?" "לא", גם משנה אינו מבין. והסטייפלר לא פוסק מלחייך בנועם: "אז מה אתה לומד?" "הלכה". קצור שלחן ערוך, חיי אדם. "ואת זה אתה מבין?" "או, יס". לא הכל, אז הוא שואל. וחוזר הרבה, כדי לזכור. ומשרטט טבלאות, חבל שלא הביא איתו.

חיוכו של הסטייפלר התרחב, והוא פנה אל הרב פרידמן: "אתם ראש הישיבה?" נענה בחיוב. "נו, שתצליחו. כי אם אני הייתי ראש הישיבה, ואתם המגיד שיעור, הייתי מפטר אתכם! – איך מתייאשים מתלמיד שמתעלה בהתמדה מיום ליום, בכל יום לומד הלכה חדשה, ממש: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו! האם זה נקרא שאינו רואה סימן ברכה בלימודו?!"…

[גל של אגוזים]

ידועים דברי התנד''א:

פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום ומצאני אדם אחד שלא היו בו לא מקרא ולא משנה, והיה מתלוצץ כנגדי. אמרתי לו: בני מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין? אמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיב, בינה ודעת לא נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה. אמרתי לו: מה מלאכתך? אמר לי: צייד אני. אמרתי לו: בני, מי לימדך ואמר לך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכהו לים ותעלה דגים מן הים? אמר לי: רבי, בזה נתנו לי בינה ודעה מן השמים. אמרתי לו: ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים נתנו לך בינה ודעת מן השמים - לדברי תורה שכתוב בה: 'כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו', לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים? מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח. אמרתי לו: בני, אל ירע לך אלא כל שאר באי עולם משיבין תשובה זו, אבל מעשיהן מוכיחין עליהן ועל כיוצא בהן ועל העושה כמעשיהן. מה אומר הכתוב עליהם (ישעיה יט): ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי.

האם דברי אגדה אלו כפשוטן? האם לא מצינו הרבה בנ''א שיכולים לעבוד אבל באמת אינם יכולים להבין בלימוד?

יש על כך ביאור נפלא מהרבי ר' בונים ז"ל בס' שש"ק וכמדומני הובא שם ברמתיים צופים על אתר.

[יוֹסֵפֶר]

לזה שכל אחד יכול ללמוד כמדומני יש הרבה מקורות, אם מחפש הנך מקור לכך שיש אנשים שלא מיועדים ללימוד תורה אלא תפקידם לעבוד- זוהי שי' הגריעב"ץ (עי' בסידור היעב"ץ אחר התפילה 'לימוד אחר התפילה', ע"ש ושים לב למקורותיו בחז"ל.) ואאל"ט כ"כ הגר"ז בהלכות ת"ת.

[פולסברג]

https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=18&book=156508
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=14&book=156510

דברים נוקבים, מפנקסו של עסקן ליטאי...