במסכת ב"מ פד: במעשה דר' אלעזר בר' שמעון: תניא אמר רבי: כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל.
וברש"י: רשעה זו - מלכות הרשעה שמינתהו תופס גנבים ולא בא לבית המדרש תמיד להראות לו הנשים את דמן, לשון אחר: על אשתו שעיכבתו מלבא לבית המדרש שנים רבות.
ובכמה ספרים כתבו להוכיח כל"ק דרש"י שהרי אח"ז מובא בגמ' שלח רבי לדבר באשתו, וכי היה נושא מי שחשב לרשעה?
האם יש תירוץ על פירכא זו לל"ב דרש"י?
ראיתי במנחת יהודה (אפשטיין) שקודם שלח, ורק אח"כ אמר את המימרא הנ"ל, ואינני יודע מה הועיל בזה, אם מעשיה היו כה גרועים עד שכינה אותה "רשעה", מדוע מראש רצה לשאתה?
מישהו ראה תירוץ נוסף?