בין כך ובין כך, אחד מן הת"ח בפורום כתב לי בזה כמה דברים ואעלה אותם לעיונכם, אולי יש לכם לחדש או להוסיף בזה.
נכון לעכשיו עיקר הדיון נסוב סביב השאלה אם יש
שני גמור באדם (עי' להלן בדברים המובאים מפיה"מ).
סליחות כתב:ועיין גם בתגובה שקיבלתי בהודעה פרטית (החלפתי את השם המקורי ב'פלוני') ובמ"ש בשם התוס' בסוף דבריו:
פלוני כתב:נושא: שני לטומאה נמנה על קרבן פסח?סליחות כתב:האם שני לטומאה נמנה על קרבן פסח או נדחה לפסח שני?
כמה שניסיתי למצוא מידע בנושא באוצר לא מצאתי, וכן באנצ"ת.
(למעט בספר נאות אפרים עמ' לח שכותב בפשטות ששני לטומאה נמנה על קרבן פסח, ולא ברור מה המקור לכך).
והאם יש טמאים אחרים מדרבנן שלא נמנים בקרבן פסח?
לשון הגמ' בכמה מקומות שפסח עיקרו לאכילה בא,
ואם זכרוני אינו מטעני, לכן מחוסר כיפורים לא נמנה לראשון, אלא קרבנותיו דוחים את עליה השלם וקרבין לאחר התמיד, ובלא זה, אינו יוצא יד"ח בראשון. אולי גם אינו נדחה לשני אלא הפסיד גם זה וגם זה.
עכ"פ שני לטומאה [מה שייך באדם? מסתמא כוונתך "פסול לקדשים"] לא יכול ליגע בקרבן, ומכיון שעיקר ההקרבה היא לאכילה וכנ"ל, לא יכול להקריב ראשון וא"א להקריב עליו.
אגב, תוס' כותבים שאע"פ שעיקרו לאכילה בא, אין האכילה בפועל מעכבת למעשה, רק האפשרות לאכול.
ותגובתי לת"ח הנ"ל:
אחדשה"ט,
במחילה, קודם כל אבין מה שתמה כבודו על שני בטומאה מה שייך באדם, זה מפורש שהוא שני בטומאה מדרבנן. עי' רמב"ם בהלכות אבות הטומאות פ"י ה"ז. ובכמה מקומות בפירוש המשניות.
העניין הוא שלטמא אסור להימנות על קרבן פסח, אלא מאי, מדובר כאן בטמא דרבנן ויש צד שזה יהיה אסור כדין טמא מדאורייתא.
פלוני כתב:
א. מה שתמה על מה שתמהתי, וציין להרמב"ם. הרמב"ם דייק לשונו שהוא "כשני" ולא שהוא שני.
ב. לענ"ד פשוט שטמא דרבנן לא ימנה על ק"פ, כי אם יוכל לנהוג כטהור, מה יפה כח חכמים?
א. הרמב"ם כתב 'כשני' על טבול יום בהלכה א. ובדברי הפניתי להלכה ז שעוסק בשני גמור. עיי"ש. לא עסקתי בטבול יום שמפורש עליו בהלכות קרבן פסח שהוא נמנה.
ב. הרב עזריאל בפורום העלה מדוע לא נמנה עם הדברים שחכמים העמידו דבריהם במקום כרת עיי"ש.
פלוני כתב: אצלי הר"מ בהלכה ז' כתוב כך:
ולעולם לא יהיה האדם שני אלא מד"ס והוא האוכל אוכלין טמאין או השותה משקין טמאין או הבא ראשו ורובו במים שאובין שכל אלו "כשני" לטומאה.
בפירוש המשניות בהקדמתו לסדר טהרות:
ודין זה אינו אלא
בטבול יום בלבד והוא שעושה משקה תרומה שלישי
לפי שאינו שני גמור מפני שכבר טהר ולפיכך פוסל משקה תרומה. ובתוספת טהרות אמרו בטבול יום, כשם שהוא פוסל משקה תרומה ואכלי תרומה כך הוא פוסל אכלי הקודש ומשקה הקודש. ושם נאמר אחד טבול יום מטומאה חמורה ואחד טבול יום מטומאה קלה ואפילו טבול יום מזב וזבה ושאר טומאות שבתורה הרי הוא כטבול יום מן השרץ.
זהו דין טבול יום. אבל השני הגמור אם נגע במשקין הרי זה עושה אותן ראשון לטומאה.
פלוני כתב: אני מקווה שאין ויכוח בינינו וציינת כמו שכתבתי,
אני רק חוזר:
הרמב"ם בהל' אבות הטומאות כשכותב "והוא" מפרש את מ"ש קודם, דהיינו שכתב שאין שני אלא מד"ס פירושו כשני. לא שני ממש.
ומ"ש בפיהמ"ש אותו דבר. שטבול יום אינו שני ממש.
ומסביר ששני ממש הוא מה שמטמא אחריו שלישי [שזה לא אדם אלא כלי שמטמא אוכל או אוכל שמטמא]
למיטב הבנתי, שני לטומאה גמור הוא אדם ולא כלי, והרמב"ם מחלק בין טבול יום לשני לטומאה גמור. האם לדעתך טבול יום והבא ראשו ורובו במים שאובין - היינו הך?
על טבול יום כתוב בהלכה א' שהוא כשני, ובפיה"מ (זבים פ"ה) כתוב שהוא דאורייתא (כמו שכתוב בגמ'), ואילו בהלכה ז' כתוב שלעולם לא יהיה האדם שני לטומאה אלא מד"ס והוא האוכל אוכלין טמאים או השותה משקין טמאין או הבא ראשו ורובו במים שאובים שכל אלו כשני לטומאה מדבריהם.
נ.ב. לא ויכוח, אלא משא ומתן כדרכה של תורה. אני מצידי מבטיח לקיים הוי מודה על האמת אם יוכח שטעיתי.
פלוני כתב: יש כלל ידוע, שאם יש המשכיות של טומאה במגע, ממנו להבא אחריו, נקרא טמא. ואם לא - נקרא "פסול".
לכן בכל מקרה שאין מגע אחריו, כך בטבול יום וכך בטומאה מדבריהם, זה בדרגה של שני. זה כמו שני. אבל זה לא שני. זה פסול בלבד.
האם לדעתך טבול יום והבא ראשו ורובו במים שאובין - היינו הך? (לקרבן פסח לדוגמה)
פלוני כתב:
כך נלע"ד בפשטות מקופיא, ואינני זוכר מקום שכתוב אחרת.
וכעת אין לי פנאי לחפש בספרים אם אני צודק בהנחה זו.