עזריאל ברגר כתב:מדאורייתא - לא שייך שני לטומאה באדם.
מדרבנן - יש כמה "שני לטומאה", כגון האוכל אוכלין טמאין, ולא ראיתי בשום מקום שאסרו עליו לאכול מעשר, ויש לעיין עוד.
שבת יד: וטבול יום. טבול יום
דאורייתא הוא דכתיב (ויקרא כב, ז) ובא השמש וטהר סמי מכאן טבול יום.
פירוש המשניות לרמב"ם זבים פ"ה מי"ב:
אלה הנמנים כאן הם פוסלים את התרומה מדרבנן והם מכלל י"ח דבר שגזרו כמו שזכרנו בתחלת שבת (דף יג:) אלא טבול יום לבדו כי הוא אינו מי"ח דבר שגזרו לפי שטבול יום הוא טמא מן התורה כמו שאמר יתעלה (ויקרא יא) במים יובא וטמא עד הערב והוא במדרגת שני לטומאה וכאשר יגע בתרומה פסלה וכן ביאר הש"ס שהוא מן התורה ואמנם השאר כולן הן מדרבנן כי אוכל אוכל ראשון ואוכל שני גזרו עליו שיפסול את התרומה כשיגע בו מיראתנו שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ויטמא אותו משקה באוכל טמא שבפיו ותהיה תרומה טמאה אשר ראוי לשורפה וגזרו על כל שותה משקין טמאין מן הסבה הזאת גופה גזירה שמא יחבר בפיו בינו ובין אוכלין של תרומה ויטמא את התרומה כמו שבארנו בעקרים הגדולים אשר הקדמנו לסדר הזה.
אמנם ביד החזקה (אבות הטומאה פ"י ה"ז) מפורש שזה דרבנן, וצ"ע.
בכ"א, צ"ע מניין לחלק בין טבול יום (שמותר במעש"ש) לשני לטומאה, לכאורה היינו הך. לכן הדברים הנ"ל לא פשוטים לי להבנה.