פורום אוצר החכמה

לכבוד יומא דהילולא.

כתב בחזו"א סי' לד ס"ק א: [בדעת רבן גמליאל במתני' מד, א שמברך על כל שבעת המינין ג' ברכות],

נראה דאינו מברך כנוסח ברכת המזון שעל הפת, אלא כנוסח השייך להן, כמו נוסח מעין ג' לדידן, אלא שמסדרן בג' ברכות, ואפילו דיעבד אין ברכת המזון פוטרתן, כמו דקיי"ל דברכת מעין ג' אין בה"מ פוטרתה, ואף אם צריך לברך בה"מ בשביל אכילת הפת מ"מ לא נפטרו הפירות, מיהו בתמרי ובמעשה קדירה וביין נפטר בבה"מ.

וצ"ב טובא, מהו מקור חידוש גדול זה שאין כן משמעות לשון השמועה והראשונים, ומנין מוצאו.

זאת ועוד, הרי בשמעתין איתא: הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה, טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. והתניא לבסוף ולא כלום. אמר רב ששת לא קשיא הא רבן גמליאל והא רבנן.

והנה זה נראה פשוט שאף לדברי החזו"א בשיטת רבן גמליאל אין הדברים אמורים בגוונא דפת אורז שהרי אין שום סברא בזה, ואטו לרבן גמליאל ישנם ב' מיני 'ג' ברכות', האחד מתפרש כפשוטו על נוסח ברכת המזון, והב' מתפרש על נוסח אחר.

נוטר הכרמים כתב:לכבוד יומא דהילולא.

כתב בחזו"א סי' לד ס"ק א: [בדעת רבן גמליאל במתני' מד, א שמברך על כל שבעת המינין ג' ברכות],

נראה דאינו מברך כנוסח ברכת המזון שעל הפת, אלא כנוסח השייך להן, כמו נוסח מעין ג' לדידן, אלא שמסדרן בג' ברכות, ואפילו דיעבד אין ברכת המזון פוטרתן, כמו דקיי"ל דברכת מעין ג' אין בה"מ פוטרתה, ואף אם צריך לברך בה"מ בשביל אכילת הפת מ"מ לא נפטרו הפירות, מיהו בתמרי ובמעשה קדירה וביין נפטר בבה"מ.

וצ"ב טובא, מהו מקור חידוש גדול זה שאין כן משמעות לשון השמועה והראשונים, ומנין מוצאו.

זאת ועוד, הרי בשמעתין איתא: הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה, טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. והתניא לבסוף ולא כלום. אמר רב ששת לא קשיא הא רבן גמליאל והא רבנן.

והנה זה נראה פשוט שאף לדברי החזו"א בשיטת רבן גמליאל אין הדברים אמורים בגוונא דפת אורז שהרי אין שום סברא בזה, ואטו לרבן גמליאל ישנם ב' מיני 'ג' ברכות', האחד מתפרש כפשוטו על נוסח ברכת המזון, והב' מתפרש על נוסח אחר.

לכאורה דברי מרן ברורים מאד בסברא, ולא ירדתי לסוף דעתכם בזה.

הרי התורה קבעה חיוב ברכה אבל על כל דבר צריך לברך לפי עניינו, כשמברכים מדין "פת" שהוא עיקר מזונו של אדם מברכים על כך שהקב"ה זן העולם, והרי משום זה גופא קבע ה תורה ברכה דוקא על פת. אולם כשמברכים על שבעת המינים הרי ברור שאין בהם שם "מזון" יותר משאר דברים אלא הברכה נתייחדה על חשיבותם מצד פירות, ועל כן צריך לברך על פירות, לא על מזון.

ועוד שהרי מזה גופא שקי"ל שבהמ"ז אינה פוטרת פירות, והרי אין הטעם משום שחילק את הברכה לשלש ברכות דמה בכך, אלא הטעם שלא שייך כלל המטבע של "הזן את העולם" וכולי על פירות, וה"ה לר"ג.

וראיה שהרי לדעת מקצת הראשונים שמעין ג' על שבעת המינים דאורייתא, ומפרשים ד"ארץ הפסיק הענין" היינו רק לענין מנין ברכות, וא"כ כיצד זה שנוסח ברכת מעין ג' היא על הפירות, בעוד עיקר חיובו ממש כבהמ"ז אלא בלי חילוק הברכות. וע"כ כנ"ל, שעל כל דבר מברכים כפי עניינו.

ולגבי הא דפת אורז, הלא שם טעמו של ר"ג דחשיב ליה פת, ואינו קשור בפשטות לשיטתו של ר"ג שמברכים על שבעת המינים, וכנרמז בדבריכם, ואיה"נ שבכל מקום מברך שלש ברכות כפי הענין.

מה דעת כת"ר?

צפרא טבא, ידיד נעורי.
יישר כח.

א) לא שאלתי מה ההגיון לחלק, אלא מהו המקור,
צריך מקור לחידוש כזה נגד פשטות הלשונות בגמ' וראשונים.

ב) הראיות שאתה מביא מדעת רבנן לרבן גמליאל אינם ראיה,
לרבן גמליאל החיוב של שבעת המינין הוא מחייב גמור לברכת המזון בלא פקפוק,
ועי' בתוס' לגבי זימון על הפירות.

ג) הראיה מהפי' בלשון 'ג' ברכות' כל מקום לפי עניינו שזה דוחק הוא ראיה גדולה לענ"ד,
ואוסיף כעת עוד ראיה ששמעתי מאבי מורי ומר' אלי' ליברמן, הרשב"א מביא כל הנושא של ברכת מעין ג' על כוסס חטה
גם בנוגע לאוכל קמחא דחיטי בדף לו, א, ובתו"ד מביא כראיה את דברי ר"ע אכל שלק והוא מזונו מברך ג' מזונות, ואטו התם גם תפרש כד' החזו"א?

נוטר הכרמים כתב:צפרא טבא, ידיד נעורי.
יישר כח.

א) לא שאלתי מה ההגיון לחלק, אלא מהו המקור,
צריך מקור לחידוש כזה נגד פשטות הלשונות בגמ' וראשונים.

ב) הראיות שאתה מביא מדעת רבנן לרבן גמליאל אינם ראיה,
לרבן גמליאל החיוב של שבעת המינין הוא מחייב גמור לברכת המזון בלא פקפוק,
ועי' בתוס' לגבי זימון על הפירות.

ג) הראיה מהפי' בלשון 'ג' ברכות' כל מקום לפי עניינו שזה דוחק הוא ראיה גדולה לענ"ד,
ואוסיף כעת עוד ראיה ששמעתי מאבי מורי ומר' אלי' ליברמן, הרשב"א מביא כל הנושא של ברכת מעין ג' על כוסס חטה
גם בנוגע לאוכל קמחא דחיטי בדף לו, א, ובתו"ד מביא כראיה את דברי ר"ע אכל שלק והוא מזונו מברך ג' מזונות, ואטו התם גם תפרש כד' החזו"א?

צפרא טבא

א) האם יש הו"א שהיה לחזון איש מקור שהוא לא מגלה? לא ברור שהוא אומר את זה מסברא?
יש כאן ויכוח כללי, אתה טוען (ומייצג בזה דעת רבים וטובים כמובן) שאי אפשר להגיד דבר כזה מסברא, החזו"א סובר שכן (עכ"פ שהוא יכול). האם אין זה דרכו בכל מקום?

(ולהעיר מהדו-שיח בין הגרשז"א לחזו"א האם צריך להיות ראשון כדי לחדש את ענין עיבור אש, ומהערת רבינו הדרכי שמואל על זה.)


ב) לא הבנתי את הדחיה שלך, ומה שייך כאן "פקפוק" או "בלי פקפוק".
יש ראשונים הסוברים שפירוץ הארץ הם מחייב גמור, "בלי פקפוק", לברכה דאורייתא, אלא שברכה זו איננה צריכה שלש ברכות אלא כוללם יחד בברכה אחת.
חוץ מענין מנין הברכות אין בין ברכת המזון לברכת מעין שלש על פירות הארץ ולא כלום.
ובכל זאת בברכת מעין שלש מברכים בנוסח אחר. מדוע? ומאי שנא רבן גמליאל מרבנן לענין זה?

ג) לי זה לא נראה דחוק כלל. הבוחר יבחר.

עיינתי ברשב"א ולא הבנתי את הראיה, אולי אפשר להרחיב?

(ואם כתוב ברשב"א לא כמו החזו"א?...בודאי שאם היה עומד לפנינו ענין של פסיקת ההלכה צריך לפסוק כהרשב"א, והחזו"א עצמו היה מבטל דעתו להלכה להרשב"א, אבל האם יש כאן קושיא ופירכא על החזו"א אם נמצא ברשב"א שלא כדבריו?)

בס' חו"ב להגרח"ג זצ"ל מביא את דברי החזו"א אמנם מביא מדברי כמה ראשונים שלא כדבריו, פיהמ"ש להרמב"ם, נימוקי יוסף, טוען שזה מבואר מתוס' פסחים קג: שכתבו "דהיינו ברכת המזון" (יש לדון קצת לענ"ד).
כמו"כ ראיתי במאירי על המשנה שמפורש להדיא ממש.

עוד טוען הגר"ח שזה מבואר מדברי התוס' שנקטו בפשטות שיש זימון וכוס, וכנראה לזה רמזת למעלה, ואני לא הבנתי ראיה זו דמצד חשיבות הברכה ודאי שאין הבדל.

עוד טוען שמהא דחיפשו בגמרא איך יפרש ר"ג ארץ דהפסיק ענין, ולמה לא אמרו לענין הנוסח. וגם את זה לא הבנתי, דהפסוק בכלל לא איירי בנוסח, אלא בחובת הברכה על הלחם או על הפירות, ורק שמסברא מבינים איך לברך, ולכן לא שייך לענין זה הפסיק הענין, וכמו"כ כיון דפשוט מסברא (לפי סברת החזו"א) לא צריך בכלל בשביל זה הפסיק הענין.

כפי שכתבתי למעלה לענ"ד יש כאן שני עניינים:
א. לברר האם הראשונים סוברים כמו החזו"א או לא. וזה כמובן העיקר בלימוד כיון שבודאי נקטינן כהראשונים
ב. האם יש תיובתא או פירכא על החזו"א מהא שראשונים כתבו שלא כמותו, ולכאורה הרי החזו"א מלא ב"לולי דברי התוס'..." והחזו"א מעלה מה שעלה בעיונו מהסוגיא, ולגבי זה צריך לדון מיניה וביה מצד הסוגיא.