פורום אוצר החכמה

הוא לאו הניתק לעשה?
שאלה נוספת. עמד ליד האבדה והשתהה. אבל בסוף נטלה ע"מ להחזיר, האם עבר על הלאו?

זאנגאלאך כתב:הוא לאו הניתק לעשה?
שאלה נוספת. עמד ליד האבדה והשתהה. אבל בסוף נטלה ע"מ להחזיר, האם עבר על הלאו?

לא.
כל שהחזיר קודם יאוש [ולא נטלה מתחילה ע"מ לגוזלה] לא עבר על הלאו.
גמ' ותוס' בבא מציעא כו ע"ב

זאנגאלאך כתב:א. האם הוא לאו הניתק לעשה?
ב. עמד ליד האבדה והשתהה, אבל בסוף נטלה ע"מ להחזיר, האם עבר על הלאו?

א. למאי נפקא מינה?
ב. למה הוא דומה? לגזלן שהשיב את הגזלה, וללוקח את האם על הבנים וחזר ושילח את האם.

להרב היקר. לגבי ב. אשמח למקור. בפשטות אינו עובר על לא תוכל להתעלם [כל עוד שלא המתין עד שנתייאש הבעלים] רק כשהלך לו או שנטלה ע"מ לגוזלה אבל עצם ההתמהמות מנ"ל שעובר?

כשגומר בדעתו להתעלם – מיד הוא עובר על 'לא תוכל להתעלם'.

כבודו סותר א"ע. שואל מאי נפק"מ ומיד קובע שהוא כגזלן המשיב, הוי אומר לאו הניתק לעשה.
מנא לך שעובר בהתמהמהות?
צודק הכותב הראשון שדברי רבא שנקט אחר יאוש בדווקא, ומהתוס' שכתבו שכל דבריו נאמרו רק לגבי לאו דלא תוכל, שפיר משמע שכל שהתמהמה אבל נטלה בסוף ע"מ להשיב לפני יאוש לא עבר כלל.

זאנגאלאך כתב:א. כבודו שואל מאי נפק"מ.
ב. מנא לך שעובר בהתמהמהות?

א. השאלה היא: הלא אין מלקות על לאו ד'לא תוכל להתעלם', וא"כ מאי איכפת לן אם הוא לאו הניתק לעשה אם לאו?
ב. אינו עובר בהתמהמהות, אלא בגמירות דעת להתעלם. אלא שעד שלא נתייאשו הבעלים, אפשר לו לתקן את אשר עיוות; אבל אם השתהה עד שנתייאשו הבעלים – הרי זה 'מעוות לא יוכל לתקון'.