פורום אוצר החכמה

בדידי הוי עובדא, היום יום שבת קודש, ותקראנה אתי כאלה:

אחרי הסעודה - כברכת ה' אלוקי אשר נתן לי, רגלי מוליכות אותי מיד לביהמ''ד [לרגל המלאכה אשר לפני, ולרגל הילדים...]. פתחתי את הגמ', שברתי את הראש, אבל בינה ודעת לא ניתנו לי מן השמים ולא ירדתי לעומק הסוגיא, ועל כן שמתי פעמי לאוצר הספרים, השוכן בירכתי הבית הגדול, כדי שדברי רבותינו יאירו לי את הדרך.

ע''י חיפוש בקטולג הגעתי למקום הספרים הרצויים, ושם בפינת האוצר מסובב בספרים, יושב איש וראשו על הסטנדר, כולו שאנן ושקט, וכפי הנראה לא במהרה הוא קם [אישית, אילו אני הגבאי, הייתי גובה ממנו תקלין וטבין מה שנהנה מהקדש].

מה עלי לעשות באותו הזמן כשבא זה לידי; לחזור לביהמ''ד ולדלג לסוגיא הבא, או להעביר שינה מעיניו ולקחת הספר על אפו וחמתו, ויקוב הדין את ההר?

סוף דבר שבתי ולא עשיתי, וזאת משום שהנ''ל הוא גברא דמסתפינא מיניה, ולא רציתי לעשותו לאויב לי...

לכאורה מדינא מותר להקיצו. וממידת חסידות - בדרך כלל ראוי להימנע מזה.

השאלה היא מה עדיף: מידת חסידות או הבנת הסוגיא.

פולסברג כתב:השאלה היא מה עדיף: מידת חסידות או הבנת הסוגיא.

אכן שאלה טובה.
ומאוד קשה לי להכריע בה.

ויש לומר שאכן זה תלוי בשאלה עד כמה דחוף להבין דווקא עתה את הסוגיא.

ואם היה ישן לפני דלת ביתך מה היית עושה?

תלוי עד כמה דחוף להכנס דווקא עתה לבית שלך

הפצת המעיינות כתב:תלוי עד כמה דחוף להכנס דווקא עתה לבית שלך

אכן יש סיפורים על צדיקים שעשו מאמץ לא להפריע לשינה של אחרים וכיו"ב, גם במחיר של המתנה ארוכה.
והכל לפי מה שהוא אדם וכו'.

בכל אופן קשה לי להכריע

עזריאל ברגר כתב:

הפצת המעיינות כתב:תלוי עד כמה דחוף להכנס דווקא עתה לבית שלך

אכן יש סיפורים על צדיקים שעשו מאמץ לא להפריע לשינה של אחרים וכיו"ב, גם במחיר של המתנה ארוכה.
והכל לפי מה שהוא אדם וכו'.

אבל פה הוא פושע ביותר, שמונע תלמוד תורה ברבים, ואולי נאמר שלא לחוס עליו כלל.