פורום אוצר החכמה

...יש עניין רגשי. אדם הוא בסך הכל בשר ודם, וכל אחד יש לו מערכת תגובות רגשיות שונה אחד מהשני, כל אחד לפי האופי שלו... זכותו של אדם לנהוג לפי האופי שלו כל עוד זה לא נוגד לדרך התורה. כך גם כשמישהו יפגע באבא או אמא שלו, כל אחד יגיב בצורה שונה. מי שהוא בטבעו חם מזג ילך וישבור לו את הראש, משהו כמו "גואל הדם", לא יעניין אותו שום דבר... ומישהו אחר יסגור את הפה, לא יכול להסתכל בפרצוף שלך. יש תגובות של כאב שמצויות בעיקר אצל צעירים, שיותר עובד אצלם הרגש מאשר השכל. אבל כל עוד התגובות הן על פי התורה, זה זכותו של כל אדם, כי ככה האופי שלו.
יש אילוצים טכניים... אבל בעיקרון יש מושג לפיו האופי שלי אומר שאני לא מסוגל לדבר איתו. אני פשוט לא מסוגל. ואין כאן המקום להפריך את קושיית המפקפקים מה עם האיסור "לא תשנא את אחיך בלבב", שאין לזה קשר כלל לכאן, אך זהו ביאור ארוך, ולא נבארו במסגרת זה. זכותי לנהוג לפי האופי שלי כל זמן שזה לא נוגד את התורה. אם זה נוגד את התורה באמת אסור...

מקדש מלך כתב:איקלע לידי חוברת העוסקת בענינה של מחלוקת מסוימת, ומצאתי בה דברים מחודשים בעיני (שמו של הכותב מוכר לי כתלמיד חכם ובעל מחשבה מקורי). ואני מצטט בשינויים קלים:

...יש עניין רגשי. אדם הוא בסך הכל בשר ודם, וכל אחד יש לו מערכת תגובות רגשיות שונה אחד מהשני, כל אחד לפי האופי שלו... זכותו של אדם לנהוג לפי האופי שלו כל עוד זה לא נוגד לדרך התורה. כך גם כשמישהו יפגע באבא או אמא שלו, כל אחד יגיב בצורה שונה. מי שהוא בטבעו חם מזג ילך וישבור לו את הראש, משהו כמו "גואל הדם", לא יעניין אותו שום דבר... ומישהו אחר יסגור את הפה, לא יכול להסתכל בפרצוף שלך. יש תגובות של כאב שמצויות בעיקר אצל צעירים, שיותר עובד אצלם הרגש מאשר השכל. אבל כל עוד התגובות הן על פי התורה, זה זכותו של כל אדם, כי ככה האופי שלו.
יש אילוצים טכניים... אבל בעיקרון יש מושג לפיו האופי שלי אומר שאני לא מסוגל לדבר איתו. אני פשוט לא מסוגל. ואין כאן המקום להפריך את קושיית המפקפקים מה עם האיסור "לא תשנא את אחיך בלבב", שאין לזה קשר כלל לכאן, אך זהו ביאור ארוך, ולא נבארו במסגרת זה. זכותי לנהוג לפי האופי שלי כל זמן שזה לא נוגד את התורה. אם זה נוגד את התורה באמת אסור...

והיות והכותב סתם ולא פירש מהו אותו ביאור ארוך המצוי באמתחתו מדוע טענתו אינה נוגדת את עניין לא תשנא אחיך בלבבך, ועאכו"כ את חיוב "ואהבת לרעך כמוך", אשמח למי שיש לו ביאור כדרכה של תורה, או שהוא חולק על הנחתו (יש עימי מעט הרהורי דברים, אבל לכלל דיבור לא הגיעו).

סגי נהור כתב:עכ"פ אצל גואל הדם התורה ודאי מתירה ש"ייחם לבבו"...

נהר שלום כתב:יש הלכה שאסור לבן למחול על כבוד אבותיו ולהעביר על מדותיו בדברים השייכים לכבודם של אביו ואמו
ויש לעיין מה הגדר

מקדש מלך כתב:יישר כח למשיבים.
אולם מהיכרות בסיסית עם הגיגיו של הכותב, כמדומה שנקודת העניין שונה במקצת. ואפרש את שיחתי.

לפני שנים, עורבתי על כרחי בעימות ממוני, במהלכו הסתבך שותפי במריבה קשה עם מישהו, ובתגובה ניסה יריבו לפגוע בעסק המשותף (אולי מדין "אוי לרשע ואוי לשכינו"...). הסיפור אינו משנה, וגם לא הצידוקים ש(כנראה) נתן לעצמו היריב למעשהו. מה שמשנה היא העובדה שמאז, בכל אימת שאני רואה את אותו אדם שריריי נדרכים אינסטינקטיבית, והמפגש אינו נעים עבורי כלל.

סיפר לי אדם שגיסו התגרש ונפרד מהמשפחה, שהוא אינו יכול להיפגש עם המתגרש ולא לראותו.

תמונה מוכרת מחדרי ההמתנה בבתי הדין. שני המתווכחים יושבים וממתינים לתורם, כשהם שומרים בהידור על "ריחוק חברתי", וכובשים פניהם בקרקע או בתוך הספר. מעמד בלתי נעים.

אפשר להכביר בדוגמאות נוספות. המשותף לכולם הוא אופיו של האדם, שמונע ממנו או מקשה עליו ליצור קשר נורמלי עם הצד השני. אין מדובר בשנאה או כעס, לא בהחלטה ליצור מריבה ולא בכלום. להיפך, יתכן שהאנשים המתוארים היו מעדיפים לקבל "עור של פיל", לא להתבלבל כלל מהמפגשים הללו אלא לקדם את הצד השני בברכת שלום עליכם לבבית עם לחיצת יד איתנה. אבל לצערם אין להם מהמצרך הזה. או שיש להם רק מעט, למקרה הצורך בלבד, לאחר הפעלת מאמץ נפשי והכנה מתאימה.

האם כל המקרים המתוארים כאן הם מעשי איסור? אולי יהיו מי שיטענו כן. אבל הם בעצם הופכים את התורה לדבר כמעט בלתי אפשרי. יתכן שקיים גדר כזה, המחלק בין תגובות המחויבות מאופיו של האדם, לבין החלטות מודעות, או החלטות הניזונות מכעס ושנאה צרות עין וכו', לבין תכונות אופי שאינם קשורות לכך.

(מהיכרות שטחית עם הגיגי כותב הקונטרס, הוא טוען מזה שנים שהרבה חלקים מהתורה והמצוות מוצגים בצורה שכמעט אין סיכוי להצליח לקיימם, והדבר מרפה ידי אנשים רבים מלהתעלות בעבודת ה', ועל כן הוא שם לעצמו מטרה לברר בכל דבר מהו החיוב הגמור ומה למעלה ממנו).

מקדש מלך כתב:איקלע לידי חוברת העוסקת בענינה של מחלוקת מסוימת, ומצאתי בה דברים מחודשים בעיני (שמו של הכותב מוכר לי כתלמיד חכם ובעל מחשבה מקורי).

עושה חדשות כתב:לא הזכירו כאן את המצוה "לנקום נקמת אביו" המובאת בפוסקים בסי' שו, דיש מי שהתיר לצאת חוץ לתחום בשבת כדי לקיים מצוה זו. ואמנם להלכה לא הסכימו לזה הפוס' שם, כי האיסור של תחומין הוא גם על יציאה לצורך מצוה. אמנם הסכימו לכאו' שיש בזה מצוה. וצ"ע על מה מדובר ובאיזה אופן של נקמה. (ורק באגרו"מ ראיתי שתמה "היכן מצינו שיש בכלל מצווה לנקום אף שהוא לכבוד אביו", וראיתי שהביאו לזה מקור מפרשת מטות, ברש"י לא,ו).

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:לא הזכירו כאן את המצוה "לנקום נקמת אביו" המובאת בפוסקים בסי' שו, דיש מי שהתיר לצאת חוץ לתחום בשבת כדי לקיים מצוה זו. ואמנם להלכה לא הסכימו לזה הפוס' שם, כי האיסור של תחומין הוא גם על יציאה לצורך מצוה. אמנם הסכימו לכאו' שיש בזה מצוה. וצ"ע על מה מדובר ובאיזה אופן של נקמה. (ורק באגרו"מ ראיתי שתמה "היכן מצינו שיש בכלל מצווה לנקום אף שהוא לכבוד אביו", וראיתי שהביאו לזה מקור מפרשת מטות, ברש"י לא,ו).

באמת הפוס' שם הביאו את זה בצורה מקוטעת, ואינו מובן כ"כ, ולפיכך פליגי. אבל במקור הדברים מובן יותר. מצורף.

נקמת אביו.png

(לג) ויאסרהו פרעה נכה - נראה כי יהואחז במלכו חשב לנקום נקמת אביו מפרעה נכה והלך ופשט בארץ מצרים והכה בהם מכה גדולה ובשובו פגע בו פרעה בארץ חמת ולכדו ואסרו וזהו שאמר יחזקאל וילמד לטרוף טרף אדם אכל כי מה ענין ויאסרהו מבלי שיקדם לו ענין שנלחם עמו או עלה על ארצו והלא פרעה התנצל ליאשיהו ואמר לו לא עליך אתה היום אלא שכן נראה הענין כמו שפירשנו ומשל יחזקאל מורה עליו:

פולסברג כתב:

מקדש מלך כתב:(מהיכרות שטחית עם הגיגי כותב הקונטרס, הוא טוען מזה שנים שהרבה חלקים מהתורה והמצוות מוצגים בצורה שכמעט אין סיכוי להצליח לקיימם, והדבר מרפה ידי אנשים רבים מלהתעלות בעבודת ה', ועל כן הוא שם לעצמו מטרה לברר בכל דבר מהו החיוב הגמור ומה למעלה ממנו).

דוגמאות בבקשה?
תודה רבה!

כולל יונגערמאן כתב:האם יש חיוב לסבול את הזולת? לא נראה כן. אם מישהו מעצבן אותו בעצם התנהגותו או אף קיומו... אין חיוב להסיר תחושה זו מלבו לכאורה

דרופתקי דאורייתא כתב:

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:לא הזכירו כאן את המצוה "לנקום נקמת אביו" המובאת בפוסקים בסי' שו, דיש מי שהתיר לצאת חוץ לתחום בשבת כדי לקיים מצוה זו. ואמנם להלכה לא הסכימו לזה הפוס' שם, כי האיסור של תחומין הוא גם על יציאה לצורך מצוה. אמנם הסכימו לכאו' שיש בזה מצוה. וצ"ע על מה מדובר ובאיזה אופן של נקמה. (ורק באגרו"מ ראיתי שתמה "היכן מצינו שיש בכלל מצווה לנקום אף שהוא לכבוד אביו", וראיתי שהביאו לזה מקור מפרשת מטות, ברש"י לא,ו).

באמת הפוס' שם הביאו את זה בצורה מקוטעת, ואינו מובן כ"כ, ולפיכך פליגי. אבל במקור הדברים מובן יותר. מצורף.

נקמת אביו.png

א. היכן הביאו מקור מרש"י פרשת מטות הנ"ל? [רש"י מטות הנ"ל הוא ש"ס בסוטה מג. תנא, לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו ע"ש. ובאמת זה לכאורה צ"ב מדוע היה לו עוד כוונות מלבד קיום רצון ה'. וע' אור החיים שמדייק את הפסוק לתת נקמת ה' במדין, שצריך שתהיה הכוונה לש"ש בתכלית. ולכאורה אם היה לו לפינחס כוונת נקמה, יש בזה חסרון. אולם להנ"ל שיש בזה "מצוה", אם כן ניחא. ועיין מהר"ל סוטה שם בדרך אחרת, וכן הוא לו עוד בגור אריה במדבר שם, ועל דרך זה באר משה במדבר שם עמוד תשו].

ב. בציטוט הנ"ל מבואר דס"ל שיש גואל הדם בזה"ז, וכבר ידועים דברי הקהצ"ח ונתיבות סי' ב. ועוד הרבה. ופלא והפלא שהמג"א ומשנ"ב מעתיקים דין זה, ומשמע דס"ל דאיכא לדין גואל הדם בזה"ז, וצ"ע. [ותראה שהמשנ"ב סי' שו ס"ק נח הוסיף תיבה אחת על המג"א להבהיר הנידון שכתב: לנקום נקמת אביו "מרוצחים" ע"ש].
-----
בעיקר הדבר יש להוסיף דברי הרד"ק
רד"ק מלכים ב פרק כג פסוק לג

(לג) ויאסרהו פרעה נכה - נראה כי יהואחז במלכו חשב לנקום נקמת אביו מפרעה נכה והלך ופשט בארץ מצרים והכה בהם מכה גדולה ובשובו פגע בו פרעה בארץ חמת ולכדו ואסרו וזהו שאמר יחזקאל וילמד לטרוף טרף אדם אכל כי מה ענין ויאסרהו מבלי שיקדם לו ענין שנלחם עמו או עלה על ארצו והלא פרעה התנצל ליאשיהו ואמר לו לא עליך אתה היום אלא שכן נראה הענין כמו שפירשנו ומשל יחזקאל מורה עליו:

ובחומ"א שם הביא כן ממהר"ש עדני ע"ש.

בחיפוש עלה בידי שו"ת חלק לוי פולק יו"ד ס"ס קז, שלמד כפשוטו שיש מצוה כזו של נקמת אביו.

אכתוב כי שמעתי מזמן רב, על בן שלא הסכים לדבר עם מישהו שפגע בכבוד אביו, הגם שאביו בפירוש מחל למי שפגע בו, והבן טען, כי האבא זכותו ואולי גם חובתו להעביר על מידותיו ולמחול, אבל הוא כבן מחוייב מדין כבוד אביו שלא לדבר עם פלוני. ושאלו שאילתא דא בפני גדול אחד שליט"א והשיב שהצדק עם הבן [היות ושמועה זו שמועה רחוקה לא אכתוב שמו של הרב שליט"א]. ואני מאז מחפש למצוא אם יש סמוכין לסברא הגיונית זו בהלכה.

דרומי כתב:לא תשנא את אחיך בלבבך - כלומר, האיסור הוא רק כשאני כועס עליו בלבי בלי לגלות זאת כלפי חוץ

ועיין הל' דעות פ"ו ה"ה

כולל יונגערמאן כתב:האם יש חיוב לסבול את הזולת? לא נראה כן. אם מישהו מעצבן אותו בעצם התנהגותו או אף קיומו... אין חיוב להסיר תחושה זו מלבו לכאורה

...שהשנאה אינה מצד איזה פרט, שגרם לו איזה רעה, או שהוא מנגד לו באיזה פרט, שאז היתה השנאה תלויה באיזה מדה פרטית... [כי אם] גם שלא עשה לו שום רעה כלל, ולא נגע בכל אשר לו, לא דבר וחצי דבר, וגם הוא אינו חורש עליו רעה כלל, רק שלא יוכל לסובלו. והסיבה לזה הוא רק מצד הישות שלו [ש]אינו נותן מקום לזולת, והוא מנגד לו רק בזה שהוא נמצא בעולם, שבזה הרי הוא ממעט ישותו... וזהו הנקרא שנאת חנם, שהוא שונא אותו חנם על לא דבר.

מלבב כתב:

דרומי כתב:לא תשנא את אחיך בלבבך - כלומר, האיסור הוא רק כשאני כועס עליו בלבי בלי לגלות זאת כלפי חוץ

ועיין הל' דעות פ"ו ה"ה

ואם נמנע מלגלות לו מפני דרכי שלןם ולא לפגוע בו, האם זה מותר, הרי כך נוהגים.

דרופתקי דאורייתא כתב:אכתוב כי שמעתי מזמן רב, על בן שלא הסכים לדבר עם מישהו שפגע בכבוד אביו, הגם שאביו בפירוש מחל למי שפגע בו, והבן טען, כי האבא זכותו ואולי גם חובתו להעביר על מידותיו ולמחול, אבל הוא כבן מחוייב מדין כבוד אביו שלא לדבר עם פלוני. ושאלו שאילתא דא בפני גדול אחד שליט"א והשיב שהצדק עם הבן [היות ושמועה זו שמועה רחוקה לא אכתוב שמו של הרב שליט"א]. ואני מאז מחפש למצוא אם יש סמוכין לסברא הגיונית זו בהלכה.

מקדש מלך כתב:הדוגמא העיקרית שזכורה לי כעת, היא הטענה שאין איסור ביטול תורה על כך רגע שאדם לא לומד, וכי מעיקר הדין מספיק אחת ביום ואחת בלילה, ורק מעלה גדולה ללמוד כמה שיותר. ואמנם דבריו באותו נושא אינם נראים לי וכבר נכב"ב, אבל זה הכיון לדוגמא.