פורום אוצר החכמה

ביקשני הרב"ט להעלות:

לאחרונה עקב חשש הנגיף, בביהכ"נ משתמשים בניירות "צץ רץ" לניגוב ידיים.ואודה לת"ח שיביעו דעתם על השאלה ועל הדברים שעלו.


ויש לעורר האם מותר לשים לציבור מגבות אלו. בהרבה מקרים לא נחתכו הניירות עד הסוף לגמרי ונשארו מחוברים קצת אחד אל השני. וע"י משיכה הנייר מהמתקן נתלשת החיבור שעדיין מחובר בין נייר לנייר, ויש לחשוש משום מכה בפטיש כדברי המ"ב בסוף סימן ש"מ "ולקרוע מחדש דפין של הספרים שלא נחתכו מבעוד יום יש בהן חיובא ואפי' ע"י א"י אסור [פמ"ג ועיין בבה"ל]. וכ"ש כאן ששני הצדדים כלשון הביאוה"ל דה אין שוברין "והוא צריך לתיקון שניהם"
ונראה להתיר משום פסיק רישא לשעבר בדרבנן כדמקיל המ"ב בסי' שט"ז וכן בגמ' מבואר שבשדה חברו מקרי לא ניחא ליה ועוד י"ל מצד דנזיל בתר רוב ורוב ניירות אינם מחוברות.

גמרא מסכת שבת דף קג עמוד א
אביי אמר: אפילו תימא בשדה דלאו אגם, וכגון דלא קמיכוין. והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות! - לא צריכא, דקעביד בארעא דחבריה. וכן פסק המ"א סי' של"ו סק"ו וכ"פ המ"ב שם בסי' של"ו סקכ"ז דמקרי לא ניחא ליה.
משנה ברורה סימן שטז מקיל בפ"ר לשעבר, בדין דרבנן
וז"ל "ועיין בט"ז שהכריע דמכיון שהפריח הזבובים שראה בעיניו תו אין צריך לעיין ולדקדק אולי יש שם עוד איזה זבובים כיון דזה לא הוי אלא ספק פסיק רישיה במילתא דרבנן דהוא דבר שאין במינו ניצוד אין להחמיר כל כך ".

בכבוד התורה בצלאל טורצקי אלעד

מסכים שזה לא פסיק רישיה.
לא מסכים שזה "לא ניחא ליה".

קיצר הכותב, והוה ליה לבאר אם ברור שמכ"ב כאן הוא רק דרבנן (כהא דכ' הבה"ל בשי' הר"מ המובא בשו"ע שמ, יג). וכן להעיר גם משום קורע (עבה"ל שם), ומשום מחתך (וזה אולי תלוי בויכוח רשז"א וריש"א).