פורום אוצר החכמה

המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה, והוציאו בשבת, חייב בכל שהוא...

האם מצאנו דכוותיה בשאר מלאכות חוץ מהוצאה, שיהיה ה'שיעור' משתנה מאדם לאדם.
והיינו דאם חשוב לו גם שיעור קטן יותר אז מחוייב על בישולו וכד' אע"ג דאין בזה כשיעור לכו"ע.

רמב"ם שבת פ"ח ה"ה

התולש עולשין והמזרד זרדין, אם לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם לבהמה שיעורו כמלוא פי גדי, ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה. המעמר אוכלין אם לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם עמר לבהמה שיעורו כמלוא פי גדי, ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה

וכן מצינו בעוד מלאכות (וזכור לי שמנ"ח דן במוסך השבת באופן כללי האם למדים מהוצאה לשאר מלאכות).

עושה חדשות כתב:המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה, והוציאו בשבת, חייב בכל שהוא...

האם מצאנו דכוותיה בשאר מלאכות חוץ מהוצאה, שיהיה ה'שיעור' משתנה מאדם לאדם.
והיינו דאם חשוב לו גם שיעור קטן יותר אז מחוייב על בישולו וכד' אע"ג דאין בזה כשיעור לכו"ע.

מצאנו בקוצר - שבת קג א.
והדעת נותנת דהוא הדין לכל המלאכות, ובתנאי שלא יהיה באופן שבטלה דעתו אצל כל אדם.

שוב ראיתי שקדמני הרב מקדש מלך, ומשנה לא זזה ממקומה.

עזריאל ברגר כתב:והדעת נותנת דהוא הדין לכל המלאכות, ובתנאי שלא יהיה באופן שבטלה דעתו אצל כל אדם.

שייך לדיון אם שיעורי המלאכות הם מגדרי החשיבות של המלאכה (ולא שייך בזה חצי שיעור) או שהם כשאר שיעורי תורה. ויש שחילקו בזה בין מלאכות שונות (ראה לדוגמא שפ"א עג, א).

יש"כ. הדוגמא שהבאתם עדיין אינה דומה לדין של 'המצניע', כי שם מדובר בכל אופן בשיעור השווה לכל, בהתאם לצורך בקצירה ותלישה, אבל דין 'המצניע' נותן שיעור מסויים לכל אדם ואדם כפי עניניו, ולכאו' לא מצאנו כן בשאר מלאכות. ושו"ר שכ"כ הפני יהושע בר"פ המצניע.

עושה חדשות כתב:המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה, והוציאו בשבת, חייב בכל שהוא...

האם מצאנו דכוותיה בשאר מלאכות חוץ מהוצאה, שיהיה ה'שיעור' משתנה מאדם לאדם.
והיינו דאם חשוב לו גם שיעור קטן יותר אז מחוייב על בישולו וכד' אע"ג דאין בזה כשיעור לכו"ע.

סברת המצניע משום דאחשביה וכך מצאנו בסחיטת תרדין דבני מנשיא בשבת קמ"ד :

מקדש מלך כתב:רמב"ם שבת פ"ח ה"ה

התולש עולשין והמזרד זרדין, אם לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם לבהמה שיעורו כמלוא פי גדי, ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה. המעמר אוכלין אם לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם עמר לבהמה שיעורו כמלוא פי גדי, ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה

וכן מצינו בעוד מלאכות (וזכור לי שמנ"ח דן במוסך השבת באופן כללי האם למדים מהוצאה לשאר מלאכות).

עזריאל ברגר כתב:מצאנו בקוצר - שבת קג א.
והדעת נותנת דהוא הדין לכל המלאכות, ובתנאי שלא יהיה באופן שבטלה דעתו אצל כל אדם.

שוב ראיתי שקדמני הרב מקדש מלך, ומשנה לא זזה ממקומה.

עושה חדשות כתב:יש"כ. הדוגמא שהבאתם עדיין אינה דומה לדין של 'המצניע', כי שם מדובר בכל אופן בשיעור השווה לכל, בהתאם לצורך בקצירה ותלישה, אבל דין 'המצניע' נותן שיעור מסויים לכל אדם ואדם כפי עניניו, ולכאו' לא מצאנו כן בשאר מלאכות. ושו"ר שכ"כ הפני יהושע בר"פ המצניע.

ראיתי כעת שהרמב"ן בדף קי"א נוקט כדבריכם.

"ועוד נ"ל שיפויי השדה אינה מלאכה אבל תלישת עשבים היא המלאכה המחייבתו ומשום תולש מתרינן בי' אלא שהתלישה חשובה להתחייב עליה בכל שהוא כשהוא מתכוין ליפויי השדה וכשהשדה אינו שלו אינו חשוב בעיניו יפוי השדה כלום ואין התלישה חשובה להתחייב עליה במשהו וזה דומה למצניע דחייב בכל שהוא ושאר בני אדם אינן חייבין עליהן אלא בשיעורן".