פורום אוצר החכמה

ראיתי כעת ב' חידושים על "תפילה בעת צרה", וצירפתים לעיונכם.

(ומתחילה הוק' לי על עצת הבעש"ט דהא להרמב"ן מבטל מצ"ע דאו', אמנם לדברי החת"ס ניחא כי ע"י הביטחון כבר ל"ה עת צרה, ודוג' החכמים המניחים חיי שעה).

לכאו' גם לרמב"ן עיקר ענין התפלה בעת צרה היא הפניה אליו והידיעה שהצרה והישועה הן רק מאתו ית', וכלשונו "ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם", ולאו דוקא חובת בקשה להסרת הצרה. וא"כ ענין זה מתקיים גם בבטחון.

מה שהובא בשם הבעש"ט מקורו הראשון כנראה בספר 'אמרי פנחס' להרה"ק מקאריץ אות נו, עיי"ש

(וכמו בהרבה כגון דא קשה לדעת האמנם זה ממש מהבעש"ט)

אפשר להיות מתנגד גמור ולקיים את הסגולה מהנפש החיים..
וז"ל
וּבֶאֱמֶת הוּא עִנְיָן גָּדוֹל וּסְגֻלָּה נִפְלָאָה לְהָסִיר וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל דִּינִים, וְרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט בּוֹ, וְלֹא יַעֲשׂוּ שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל, כְּשֶׁאָדָם קוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ לֵאמוֹר: הֲלֹא ה' הוּא הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי "וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" יִתְבָּרַךְ שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת כְלָל, וְהַכֹּל מָלֵא רַק אַחֲדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בִּטּוּל גָּמוּר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם כֹּחַ וְרָצוֹן בָּעוֹלָם, וּמְשַׁעְבֵּד וּמְדַבֵּק טֹהַר מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק לְאָדוֹן יָחִיד בָּרוּךְ הוּא, כֵּן יַסְפִּיק הוּא יִתְבָּרַךְ בְּיָדוֹ שֶׁמִּמֵּילָא יִתְבַּטּלוּ מֵעָלָיו כָּל הַכֹּחוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְפְעוֹל לוֹ שׁוּם דָּבָר כְּלָל..