פורום אוצר החכמה

כיון דקי"ל שני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת הם, א"כ כאשר חל יום ראשון של ר"ה בשבת, וכהאי שתא, למה ל"א מיגו דאיתקצאי על כל מה שהיה אסור בשבת, להיאסר גם ביום השני של ראש השנה. (וכגון בשר שאינו מבושל, וכד').

וזו קו' גדולה, ומקופיא ראיתי שעמדו בזה במנחת שלמה ובשלמי תודה, אבל תירוץ ברור לא ראיתי.

לכאורה מכיון שהאיסור תלוי בדיני שבת ולא בדיני יו"ט, הרי שכלפי היום השני הוא מוקצה מחמת יום שעבר.

מש"כ שלא ראיתי תירוץ ברור, הסיבה היא משום שאין לי הרשאה לצפות אחרי העמוד ה-150, ובחיפוש הגעתי רק לשאלה ולא לתשובה.
ולגוף הסברא שכתבתם, יש בזה חידוש, דסו"ס קדושה אחת גורם מיגו דאיתקצאי, ומאי איכפ"ל מחמת מה היה האיסור,
ואטו אם המוקצה הוא משום איסור קונם וכד' גם לא יועיל לזה קדושה אחת?

אני מבין שכשסיבת האיסור היא שבת זו סיבה להגביל ולומר שהאיסור מתייחס לשבת ולא ליום שאחריו.

עושה חדשות כתב:מש"כ שלא ראיתי תירוץ ברור, הסיבה היא משום שאין לי הרשאה לצפות אחרי העמוד ה-150, ובחיפוש הגעתי רק לשאלה ולא לתשובה.

מוסג"ב:

הראני בני שיחי' דברי הרוקח, בביאור מיגו דאתקצאי [הל' יו"ט סי' שא],

"אין מתחילין באוצר תחילה. בפ"א דיום טוב [דף ד] קיימא לן בשבת וי"ט נולד בזה אסור בזה. הוא הדין ענבים או פירות שיש במינו במחובר אם הביאו דורון לישראל בשבת אסור בי"ט הבא אחריו עד מוצאי י"ט שבא ביום א' אבל נר שהדליקו בשבת מותר להדליק בו ביום טוב וליכא למימר מגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא דגבי שבתות קיימא לן במס' שבת דלית הלכתא כר' שמעון גבי מותר השמן שבנר דמוקצה מחמת איסור נר שהדליקו עליו בשבת אסורה בשבת סוף יומא איתקצאי ולא משום תחלת י"ט הילכתא שרי לאדלוקי ביומא טבא הנר שכבה בשבת אסור לטלטלו. דאיתקצאי לתחילת בין השמשות דשבת הוי כאילו דולק כל היום. אבל הכא אפילו תחשבו כמו שהיה דולק כל יום טוב כמו בשבת מה איסור יכול להיות בנר הדולק ביום טוב". עכ"ל.

הרי שמבאר ענין מיגו דאיתקצאי שהיינו שנחשב כאילו הנר עדיין דולק כל היום, וע"כ אם אפילו תחשבו כמו שדולק כל יו"ט מה איסור יש בנר הדולק, מיושב שפיר הקושיא, דלא נימא מיגו דאתקצאי בר"ה שחל בשבת, ודו"ק

אולם מד' הרמב"ן במלחמות שהקשה למ"ד יו"ט אחר השבת אסור משום מוקצה האיך שוחטין ביו"ט וכו', הרי דלא ס"ל להרמב"ן כיסודו של הרוקח

האם באמת קדושה אחת הם?!
הרי קדושתם שונה!

קושייתי מתבססת על ההנחה ש"קדושה אחת" הכוונה שהם זהים באיסוריהם.
וכמו שפסק הרמב"ם שיום הכיפורים שחל בעש"ק או ביום ראשון - הריהו קדושה אחת עם השבת הצמודה לו.