האם לדעת הרא"ש מברכים על כסות יום בלילה?

[איש_ספר]

לדעת הרא"ש שכסות יום בלילה חייבת בציצית, לכאורה מברכים עליה ולכאורה המבטלה בעידנא דרריתחא נענש וכו'. כך היה נראה פשוט.
וכ"כ המ"ב שהמברך אחר עלוה"ש קודם זמן של משיכיר, אינו חוזר ומברך, שיש לסמוך גם על הרא"ש שהטלית חייבת גם בלילה.

אלא שחכ"א העירני מד' הגר"א, שמחד גיסא מצדד כהרא"ש (וכן הביא המ"ב בשמו), ומאידך גיסא מבטל ד' רמ"א שכ' שאפשר לברך מעלוה"ש. דינו של הרמ"א הוא אכן מטעם אחר. אבל הגר"א הסובר כהרא"ש לא היה לו לבטל ד' הרמ"א, שהלכה כמותו ולא מטעמו, שכן אפי' בלילה אפשר לברך, כ"ש מעלוה"ש.

והיינו שהרי אף להרא"ש ודעימיה, ציצית חשובה מ"ע שהז"ג, "שהיום גורם". וכו' וכו'.

מה דעתכם?

[יוסף משה]

אולי יורשה לי לשאול שאלה על השיטה שמברכים על ציצית מעלות השחר שהוא המרדכי המובא בב"י, וז"ל "דציצית, כיון דלא כתיב ביה יום בהדיא אלא "וראיתם אותו", בראיה תליא מילתא ומעמוד השחר שרי לכתחלה וכן עמא דבר". ולכ' לפי שיטה זו, דבראיה תליא מילתא, למה לא יברך גם אחר צאת הכוכבים (של הגאונים) עד זמן המקביל לזמן של עלות השחר, וכמו שכתב המשנ"ב בסי' תל"א ס"ק א' ש"תיכף אחר יציאת הכוכבים שיש עדיין קצת מאור היום".

[שלמה בן חיים]

לדעת הרא"ש שכסות יום בלילה חייבת בציצית, לכאורה מברכים עליה ולכאורה המבטלה בעידנא דרריתחא נענש וכו'. כך היה נראה פשוט.
וכ"כ המ"ב שהמברך אחר עלוה"ש קודם זמן של משיכיר, אינו חוזר ומברך, שיש לסמוך גם על הרא"ש שהטלית חייבת גם בלילה.

אלא שחכ"א העירני מד' הגר"א, שמחד גיסא מצדד כהרא"ש (וכן הביא המ"ב בשמו), ומאידך גיסא מבטל ד' רמ"א שכ' שאפשר לברך מעלוה"ש. דינו של הרמ"א הוא אכן מטעם אחר. אבל הגר"א הסובר כהרא"ש לא היה לו לבטל ד' הרמ"א, שהלכה כמותו ולא מטעמו, שכן אפי' בלילה אפשר לברך, כ"ש מעלוה"ש.

והיינו שהרי אף להרא"ש ודעימיה, ציצית חשובה מ"ע שהז"ג, "שהיום גורם". וכו' וכו'.

מה דעתכם?

הרי הרא"ש עצמו בתשובה כלל ב סימן יג פסק שאפשר לברך כשלבש טלית בלילה
ולכאורה נראה מזה שגם אם הלכה כהרא"ש אין הביאור שלילה זמן ציצית אלא שאם לובש יכול לקיים אבל הזמן הוא ביום

[גלרשטיין]

לדעת הרא"ש שכסות יום בלילה חייבת בציצית, לכאורה מברכים עליה ולכאורה המבטלה בעידנא דרריתחא נענש וכו'. כך היה נראה פשוט.
וכ"כ המ"ב שהמברך אחר עלוה"ש קודם זמן של משיכיר, אינו חוזר ומברך, שיש לסמוך גם על הרא"ש שהטלית חייבת גם בלילה.

אלא שחכ"א העירני מד' הגר"א, שמחד גיסא מצדד כהרא"ש (וכן הביא המ"ב בשמו), ומאידך גיסא מבטל ד' רמ"א שכ' שאפשר לברך מעלוה"ש. דינו של הרמ"א הוא אכן מטעם אחר. אבל הגר"א הסובר כהרא"ש לא היה לו לבטל ד' הרמ"א, שהלכה כמותו ולא מטעמו, שכן אפי' בלילה אפשר לברך, כ"ש מעלוה"ש.

והיינו שהרי אף להרא"ש ודעימיה, ציצית חשובה מ"ע שהז"ג, "שהיום גורם". וכו' וכו'.

מה דעתכם?

הסתירה הנ״ל אינה רק בדברי הגר״א בביאורו, אלא אף ברא״ש עצמו דאע״ג שבמנחות (הלכו׳ ציצית סי׳ א) פסק שכסות יום חייב בציצית אפילו בלילה ״והמתעטף בלילה כסות יום – חייב לברך וכו׳, ונראה לי כשינויא קמא כי היכי דכסות לילה פטור אפי' ביום הכי נמי כסות יום חייב אפי' בלילה״, ובהמשך (סי׳ כ) ״טלית המיוחד ליום, מברך עליו אם מתעטף בו בלילה״, בתשובה (כלל ב סי״ב) כתב כדברי הרמ״א הנ״ל ״לדידן דקיי"ל לילה לאו זמן ציצית הוא יש לברך בבוקר אף אם לא יפשוט טליתו, ולכאורה טוב למשמש בציצית בשעת ברכה״. ואכן מר בריה הטור (סי׳ ח) כתב להדיא ש״הישן בטליתו בלילה, אין צריך לברך עליו בבוקר״ והוא הפך דברי הרא״ש בתשובה וצ״ע.
ולכן ביאר הבית יוסף דאע״ג דס״ל דכסות יום חייב בציצית אף בלילה, מכ״מ כיון דסו״ס ״לילה לאו זמן ציצית״ לכן אין לברך אלא ביום שהוא עיקר זמן המצוה״ (וכ״פ בשו״סי׳ ח סע׳ טז).
אלא שלכאו׳ דבריו קשים, דאי כסות יום חייב בציצית אף בלילה, אמאי לא יברך על קיום חובה זו, זאת כאשר אין הגדרת המצוה כמצות עשה שהזמן גרמא באה לידי ביטוי בזמן הלבישה כנ״ל, ולא זו בלבד אלא שכאמור בדברי הרא״ש בעצמו בפסקיו ממבואר שיש לברך בלילה בשעה שמתעטף, ומשמע שאי״צ לחזור ולברך בבוקר.
וכבר הע׳ לזה הארצוה״ח (סי׳ ח ארץ יהודה סק״א) ד״זר הדבר לומר שבבוקר מצריך לברך, דהא לדעתו אם ילבש הטלית שתי שעות קודם היום ויברך עליו אי״צ לברך פעם שנית בבוקר, ואיך יאמר דאם לובש בו מיום העבר יצטרך לברך״.
(ושמא ניתן ליישב את סברת הב״י כעי׳ מה שמצינו בסוכה מו. גבי תפילין ד״כל אימת דמשמשי בהו – מברכי״, והיינו דפעמים ניתן לחזור ולברך על המצוה, כל שיש התייחסות חדשה למצוה, אע״ג שלא הפסיק את קיומה, דכמו״כ גבי ציצית כיון דסו״ס עיקר זמנה היא ביום היכא דאיכא ״וראיתם אותו״ כדלקמן, שפיר כשמאיר היום יש התייחסות חדשה למצוה ויכול לחזור ולברך עליה, שכן הגמ׳ מדמה בין ברכת התפילין לברכת הציצית, כ״ש אי נימא דהוא עיקר טעמא דמברכים בנוסח ״וציוונו להתעטף בציצית״ שאין הכוונה לחיוב גמור ללבוש בגד עם ציצית, אלא לרצון התורה שנלך בבגד זה ונקיים ״וראיתם אותו וזכרתם וכו׳״, אלא שהוא הגדרה מחודשת דלא מצינו אלא גבי תפילין דיש מצוה למשמש בהם בכל שעה, משא״כ גבי ציצית דלא מצינו שמברך אלא כשמתעטף, ולכאו׳ עיקר כוונת נוסח הברכה הוא שציוונו שכשנתעטף תהיה בעטיפה הנ״ל ציצית).
דרך אגב אעיר מה שראיתי בספר שלמי ציבור (כו:) שכתב ששמע מהר״א יצחקי שראה תשו׳ בכת״י של בעל השו״ע דהדר ביה ממש״כ, וס״ל דאין לברך בכה״ג.
[תירוצים נוספים לסתירה ברא״ש - הט״ז כתב שכנראה בשעה שהרא״ש כתב את התשו׳ הנ״ל ס״ל כדעת הרמב״ם וסיע׳ דלעולם ליכא מצות ציצית בלילה אפי׳ בכסות יום, אך לאחמ״כ הדר ביה כדמוכח מהטור הנ״ל, ונראה דיש לסייע לדבריו מהא דמצינו בתורא״ש בקידושין דלהדיא ס״ל דליכא מצות ציצית בלילה כלל וכעי״ז בתורא״ש בשבת כז: ד״ה פרט, וע״כ דהדר ביה. בדרישה שם סק״ד כתב ליישב דהרא״ש לא ענה לפי דעתו, אלא לפי דעתו של השואל ששאל האם בבוקר בעינן לפשוט את טליתו ולחזור ללובשו ע״מ לברך, או שמא סגי במשמוש בשעת הברכה, אך לשיטת הרא״ש בעצמו אה״נ דלעולם אי״צ לברך ע״ש בפרישה סקי״ט, וכפי שאכן משמע מדברי התרומה״ד המובאים בלקט יושר ח״א עמ׳ קי, ודלא כהדברי יחזקאל בהסכמתו לסידור דעת קדושים שרצה לשנות את הגרסא בטור].
ואכן את הסתירה הנ״ל מצינו ג״כ בדברי התוס׳ שמחד כתבו (מנחות לו. ד״ה וכשיגיע) אם מתעטף מבעו״י יברך בבוקר, למרות שפסקו (מנחות מ:, ברכות יד: ד״ה ויאמר וכעי״ז בקידושין לד. ד״ה ותפילין) שכסות יום חייב בציצית אף בלילה, וכן מצינו גם בסמ״ג שמחד פסק (מ״ע כד) מהר״ש שמתעטף בציצית במעוד יום יברך כשמאיר היום כנ״ל, ומאידך פסק (מ״ע כו) מה ששמע מריצב״א שיש לברך על הציצית כאשר מתעטף בו בלילה כמו שעושים בליל יום הכיפורים כיון דהוי כסות יום שחייב אף בלילה (וכפי שכבר הע׳ ע״כ רבינו פרץ בהגהותיו לסמ״ק סי׳ קנג ע״ש, ואכן עי׳ בהגהות מיימוניות שהביא את שני דברי הסמ״ג הנ״ל בחדא מחתא ולא ראה בזה סתירה).

לגבי ביאור הגר״א:
יש להקדים שעיקר מש״כ שאפשר לברך מעלוה״ש מבוססים ע״פ דברי הגמ׳ דמקשי׳ אי רבי יהודה ס״ל דציצית לא הוי מצות עשה שהזמן כרמא מדוע בירך ״כל צפרא״ על ציצית, ע״ש מה שמיישבים, ולכאו׳ יש כאן קושיא גדולה על שיטת הרא״ש, דאי לבש כסות יום לא היה לו לברך ב״צפרא״ אלא כל זמן שהתעטף בציצית, ואי הוי כסות לילה אין לו לברך אפי׳ ב״צפרא״ (כפי שהע׳ השאגת אריה סי׳ ל). הנה ע״ש בפרש״י (שם ד״ה ומברך וד״ה אם כן) שפירש שאף בתחילת הסוגיא ידעה הגמ׳ שרב יהודה פשט את טליתו במשך הלילה, אלא דחשבה הגמ׳ דשמא כיון דס״ל דלילה זמן ציצית הוי, לכן אין לו לחזור ולברך כאשר חוזר ללבוש את טליתו בבוקר כיון דלא היה הפסק בזמן החיוב, ודלא כרבי שיש לברך על כל מעשה מצוה (כעי׳ רבנן דפליגי ארבי בסוכה מה: וס״ל שאין לברך על הסוכה אלא פעם אחת ביום הראשון אע״ג שיוצא מן הסוכה), וע״ז משני דס״ל כרבי וממילא יש לברך על כל לבישה חדשה של הציצית (כפי שהע׳ הב״ח סי׳ ח והט״ז שם סקט״ו כמובא שם במשנ״ב סקמ״ב), ולפ״ז שפיר יש ליישב דכיון שכו״ע מודו לזה דקיי״ל דלילה לאו זמן ציצית נינהו, ולא נחלקו הראשונים אלא באיזו צורה דבר זה בא לידי ביטוי, אם בזמן הלבישה או במהות הבגד, ממילא מובן מדוע אף אי נימא דאזלי׳ בתר מהות הבגד, מכ״מ זמן הלילה יהיה הפסק לענין להצריך ברכה היכא דפשט טליתו, אך היכא דלא פשט טליתו דהוי כסות יום החייב בציצית אף בלילה, אה״נ דפשיטא שאין לו לחזור ולברך (וכפי שיישבו בחדושי הרד״ל שם, במשכנות יעקב סי׳ ח, בחדושי מהר״י שפירא חולין ח״ב קי:, בבני ציון סי׳ יח סק״ג ובשעורי הגרמ״ד סולוביצ׳יק למנחות שם).
והנה בביהגר״א (סי׳ ח סקל״ב) כתב שאף לפרש״י דלעיל, איכא ראיה ממעשה דרב יהודה דיש לברך על הציצית בכל בוקר ודלא כהרא״ש בפסקיו, כיון דסלק״ד דרב יהודה לא ס״ל כרבי אלא שיש לברך פעם אחת בלבד, בין אם פשט את טליתו ובין אם לאו, ומקשי׳ דא״כ מדוע היה מברך בכל בוקר, והרי ס״ל דלילה זמן ציצית, ומשמע דאי ס״ל דלילה לאו זמן ציצית שפיר היה מברך בכל בוקר אף למאן דפליג ארבי, והיינו אפי׳ כשאינו פושט את טליתו, דסו״ס הלילה הוי הפסק, וא״כ ה״ה אף לרבי כנ״ל דאף כשלא פשט את טליתו יש לברך.
והנה יש להעיר שדברי הגר״א הנ״ל באו לבאר את ראיית הרא״ש בתשו׳, והיינו שאם אכן לעולם ליכא כלל מצות ציצית בלילה אף בכסות יום וכדעת הרמב״ם וסיע׳ דלעיל, שפיר איכא ראיה דיש לברך בבוקר אף כשלא פשט את טליתו, אך גם לפי דבריו לא בא לבאר דאיכא ראיה לשיטה זו גופא, דשפיר ניתן לומר דכסות יום חייב בציצית אף בלילה, ואין ע״ז קושיא מדברי הגמ׳ כפי שהתבאר מדברי רש״י ד״ה ומברך, דאה״נ ופשיטא ליה לגמ׳ כבר בסלק״ד דמיירי שפשט את טליתו בלילה כנ״ל.
ולפ״ז אין ללמוד מדברי הגר״א שכך הוא סובר למעשה שיש לברך כל מקור על ציצית גם אם הוא היה לבוש בו במשך הלילה, שכן כך דבריו שם לא מיירי אלא דאליבא דהרמב״ם דאזלי׳ בתר זמן הלבישה שפיר יש להוכיח שגם אם לא פשט את טליתו בלילה יש לו לברך בבוקר על הציצית שלבוש בה, גם לפי פירוש רש״י שם, אך לפי הרא״ש (שהגר״א מכריע כמותו) דאזלי׳ בתר מהות הבגד, לעולם ליכא ראיה שיש לברך ברכה חדשה בכה״ג, דשפיר י״ל כדלעיל דכל ההו״א שלא יברך בבוקר היינו אפי׳ היכא דפשט את טליתו, ובזה קמ״ל דיש לו לברך, וכמבואר בגמ׳ שלבסוף משני דרב יהודה היה מברך בכל בוקר ״להתעטף בציצית״, כיון שדוקא בזמן זה ״כי משני מכסות לילה לכסות יום״ (ד״א עי׳ בביהגר״א סי׳ כא סק״ז כתב לבאר שהכוונה שרבי יהודה היה ישן עם הכסות לילה ״אבל על כסות לילה לא מברך״, אך לא ביאר מדוע, שהרי לכאו׳ ס״ל דהוי מ״ע שלא הזמן גרמא, וצ״ע), ואכן אף מדברי הרא״ש עצמו נראה דס״ל כהאי פירושא שכתב בפסקיו (שם סי׳ כ) דאי ס״ל דלילה הוי זמן ציצית ״לא הו״ל לברך אלא פעם ראשונה כשמתעטף לה כשהיא חדשה, ומכאן ואילך כחדא יומא אריכתא דמי, דהא אין לילה מפסיקו״, ולא בירך דהיינו דוקא כשלא פשט את טליתו (וכפי שהע׳ ע״כ הב״ח שם).