פורום אוצר החכמה

ודע דאף דב"ד יכולים לדון ע"פ ראייתם וא"צ עדות שאתה יכול להזימה כמבואר, וכן שאר דיני עדות ע' בס' נתיבת המשפט סי' ל"ו, מ"מ בודאי אם סנהדרין דנין אחד ע"פ ראייתם ובאו שני עדים ומכחישים אותם שלא עשה הנידון כלום או שמזימים אותם, אף דלא שייך דין הזמה אצלם כיון דהם ב"ד, מ"מ עכ"פ הכחשה הוי כידוע, אם כן בודאי אין הורגין אותו דתרי כמאה, ולענין נאמנות אין הסנהדרין נאמנים יותר מאיש מאן דהו, והוה ליה הכחשה, אפי' כל הסנהדרי גדולה אומרים ושני אנשים מאן דהם מכחישים, הוה ליה הכחשה דלענין נאמנות אין מעלה בסנהדרין מאיש הדיוט שבהדיוטים, וזה פשוט

הכחשה זה דין "תרי ותרי" שלא עושים כלום לא את מה שנפסק ולא כאשר זמם. כאילו לא היה.
לא מחפשים אמת, ולא משנה שהאמיתי יודע שהוא אמיתי והשקרן יודע שהוא שקרן. למעשה בדיני עדות יש מצב שנקרא הכחשה ויש לו הלכה.
לכן גם הבי"ד שראה ופסק, אם יש הכחשה, זה מצב שהוא עוצר את הפסק שלו.
ולא משנה אם עדות המכחישים נשמעה באותו בי"ד או בבי"ד אחר.

בי"ד בתר בי"ד זה גדר אחר:
אם בי"ד פלוני חקר עדות או בע"ד ופסק, אין בי"ד אחר חוקר את אותה עדות או אותם בע"ד להבין מדברים משהו אחר ולשנות הפסק. כי הראשונים שמעו היטב ואין בי"ד בתר בי"ד.
לגבי שמיעת עדות הכחשה, שלא נשמעה בבי"ד קמא, לא נאמר דין בי"ד בתר בי"ד לא דייקי.

אני לא מקבל את מה שאתה אומר.
המכחישים באים לבית דין ואומרים להם "אתם שקרנים ועדי שקר". האם הבית דין אמור או יכול לקבל עדות כזאת? הרי זה הרבה יותר גרוע מבא הרוג ברגליו!

ומה יהיה עם בית דין יקבלו עדות, ואחר כך יבואו אליהם עדים שיטענו במצח נחושה שהם לא קבלו עדים מעולם, האם גם במקרה כזה הבית דין אמור להפוך למוכחש ולהפסיק את הדיון?!

ויתכן שהכלל של בית דין בתר בית דין לא דייקי לא נאמר בדיוק על המקרה הזה, אבל באמת היכי לדיניהו להאי דינא? שהרי כמו שאמרתי, היות והבית דין הראשון לא יקבל את העדות הזאת, שהיא גרועה מבא הרוג ברגליו, הרי שיהיה כאן התגוששות בין שתי בתי הדינים. ומה עושים במקרה כזה?

א. המכחיש לא אומר "אתם שקרנים וכו'", אולי תיאורטית זה מה שמונח מאחורי המילים. אבל לעולם עד לא אומר מסקנות, זו אינה עדות ולא הכחשה. עד יכול להגיד עובדה שראה נטו. ההמשך אינו חלק מעדותו.
לכן בי"ד שראו קדה"ח במזרח, ובאו שני עדים וראו במערב, או ב"ד שראו ראובן שהרג את שמעון ביום א' ובאו עדים ומעידים ששמעון היה חי ביום ב', ההלכה קובעת שיש להם דין תרי ותרי.
בי"ד אמור לקבל כל עדות.
בי"ד יודע את ההלכה שאם התקבלה עדות הכחשה אז אין לפעול לפי מה שהוא ראה.
מה הבעיה? האגו?

ב. עדים שיטענו במצח נחושה שהם לא קבלו עדים מעולם.
זו "טענה" אבל לא עדות.
אין פה בדל של הכחשה והעדים החדשים יובלו להסתכלות.
אלא אם כן שיספרו הכת הב' סיפור שיש בו עדות ומזה יעלה הכחשה לעדות של כת הא' שבי"ד קיבל קודם.
זה בדיוק תרי ותרי.

ג. אין שום התגוששות בין בתי דינים, בי"ד א' יקבל עדות מראובן ושמעון, שמביא לכאו' לתוצאה א'. בי"ד ב' יקבל עדות מלוי ויהודה שמביא לתוצאה הפוכה באותו דין עצמו. כל בר בי רב ובוודאי דיינים של שני בתי הדין יודעים שתרי ותרי זה דין הכחשה, ולא פוסקים כלום וכל מה שפסקו לפני זה בטל.
שוב פעם, כל הבעיה היא האגו. אני מקווה שדיינים לא נוגעים בדבר לגבי מה שפסקו.
אין מצב שבית דין נעול על עצמו ואחרי עדות כת א' שמביא למסקנה מסויימת יסגור את הדלת ויחליט לא לקבל עוד עדים שיכולים לשנות את המסקנה. כי הרי יש דיני תרי ותרי בכל הש"ס, ובי"ד שנועל את הדלת אחרי כת א' כדי לקיים את פסקו, הוא בי"ד לא ישר.