פורום אוצר החכמה

הנה דין ברור ומפורש דאין משיחין בשעת הסעודה. ובמהר"ל ביאר דאינו רק משום סכנה, אלא דעל פי האמת הוא כן, שיש סדר להכניס ויש סדר להוציא, ואין לערב ביניהם. ועל כן כתב שאין לדבר כלל בסעודה, גם אם אינו ממש בזמן שאוכל ובולע המזון.

והנה בימינו נתרשלה השמירה על הלכה זו, ורבים מדברים בפה מלא וריקן, והוא סכנה כמבואר בחז"ל, ואינו מכוון על פי האמת כדברי המהר"ל, וחסר נימוס משווע, כאשר יראה כל אחד בעיניו.

ויש לעורר בסעודות המצווה שבעת הקורונה, שכמובן נערכות לפי כללי הזהירות האפשריים. אמנם כשיושבים יחדיו ואוכלים הרי אי אפשר לשבת עם מסיכה, ועל כן גם יראי ה' מקילים לעצמם לשבת מבלי המסיכה.

ברם האמת להיפך, ומצוה גוררת מצוה. ויש להבין שעיקר החשש הוא בעת השיחה, שהדיבור מוציא הבל ורסיסי רוק. ועל כן ראוי להחזיר עטרת חז"ל ליושנה, ולהיזהר לאכול המנות בשתיקה, ולאחר מכן, בין מנה למנה, לחבוש שוב את המסיכה, ואז להשיח בדברי תורה ויראת ה' כדין המפורש בהלכה להשיח בדברי תורה על השלחן. או לשורר על חסדי ה' כמפורש בהלכה דנהגו כל ישראל לשורר בחסדי ה' על היין בשעת סעודה.

וכל מבין על דבר יראה כמה התאפקות ויופי וזהירות יש בהנהגה זו. והוא עוד מרגלית ומעלה שניתן להוציא מהכרח הימים הללו, וכל דעביד רחמנא לטב עביד.

ייש"כ!

רעיון נחמד.

אמנם עיין שערי תשובה סי' ק"ע ס"ק א'
אין משיחין בסעודה - וכתב בא"ר כשם הפרישה דהאידנא שאין חוששין לזה, לפי שאין החשש רק מחמת שהיה דרכם לאכול בהסיבה ע"ש, וכתב בר"י דלפ"ז בליל פסח שהאכילה בהסיבה יש ליזהר בזה ע"ש. וצ"ע על תירוץ הדרישה בזה דמשמע בש"ס דבהסיבת שמאל אין חשש זה כלל ע"ש. וא"כ הרי הסיבה שלהם של שמאל היו, וצ"ל דאף אם מסיב בשמאל יש חשש כשמדבר משום שהקול יוצא דרך הקנה ונפתח השפוי כובע ע"י הדבור, וע"כ צ"ל כדאמרינן בעלמא והאידנא דדשו בה רבים כו', עיין שבת דף קכ"ז, ולפ"ז אין לחלק בין לילי פסחים לשאר השנים לענין זה.

מקדש מלך כתב:הנה דין ברור ומפורש דאין משיחין בשעת הסעודה.

ברכי יוסף אורח חיים סימן קע
א. דין א. אין משיחין בסעודה וכו'. כל ימי נצטערתי על זה דחזינן לרבנן קשישאי לא זהירי בזה, ואהי מתהלך בינ'ן של קדושים חסידי דורנו ואדם לא זכר להזהר בזה, ושנות דור ודור הם המדברים, ואינהו אכלי ולא ניזוק אדם, והזקנים עדים לא שמיע להו מזקניהם ההיתה כזאת, והיה בליבי כאש בוערת. אך זה היום מצאתי בספר אליה רבה (אות א) משם הפרישה בחלקו'ת ישית, שבזמנם היו מסובים ושכיח הזקא, והאידנא יתובי יתבינן כלן שוים וימין ושמאל שקולא'י נינהו, וכגון דא ליכא למיחש, זת"ד. וגברא רבא אמר מילתא דמיתבא דעתא ומסתברא כוותיהא. ולפ"ז בליל התקדש חג הפסח כשהוא מיסב יש ליזהר ביותר לקיים דברי חכמים.

אמנם אין בזה לגרוע משאר דבריך.

המשנה ברורה לא העתיק את הקולא הזו, וגם ראה פרי מגדים שם

אין. עיין מ"א. תענית ה' ב' לימא מר מילתא כו' בתר דסעיד כו', יע"ש. הא לאפרושי מאיסורא יראה משיחין, אף על גב דחמירא סכנתא מאיסורא. ואפילו בזמן הזה שאין סומכין על שמאל, אין משיחין, עיין פרישה [אות א]. וכן משמע סתימת הפוסקים:

ואכן יש תירוץ על המנהג להקל, אבל יש את האוסרים, וגם המהר"ל שהבאתי שאינו רק משום סכנה (לצערי, איני זוכר כעת מקום כבודו, יבורך המביא מקומו).

מקדש מלך כתב:וגם המהר"ל שהבאתי שאינו רק משום סכנה (לצערי, איני זוכר כעת מקום כבודו, יבורך המביא מקומו).

נתיבות עולם נתיב העבודה פרק יז

עקביה כתב:

ברכי יוסף אורח חיים סימן קע . .

בשיו"ב חזר בו (ויעוין בכה"ח על־אתר).

ולהעיר, שבערוה"ש (ס"ב) הקל בזה מכמה טעמים, יעו"ש (וש"נ).
וראה גם זח"ב קסח, ב.