פורום אוצר החכמה

הרמב"ם בהלכ' מלכים פ"ח ה"א כ' וז"ל חלוצי צבא כשנכנסו בגבול עכו"ם ויכבשום וישבו מהן מותר להם לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיו"ב.. וכ' שם הכס"מ שלא מיירי שיש סכנה ופיקו"נ שא"כ זה פשיטא אלא שהוא רעב ולא מוצא בנקל דבר היתר..
ובה"ב כ' וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו ..
וצ"ע האם ההיתר של אכילת חזיר הוא גם מדין יצרו תקפו או שיש כאן דין אחר? (מדבריו משמע שזה לא מאותו טעם שהרי כ' מפי השמועה למדו בתים מלאים כל טוב וכ'ו.. ולא כ' אם יצרו תקפו כמו גבי יפת תואר..)

כך לש' הרמב"ם בתש' - דין יפת תואר, לפי שזאת נתייחדה בדין תורה, משום שהותר ליקחה לאשה באותה העת, ר"ל בעת הכבוש, כשהיא בגיותה, מפני שלא דברה תורה אלא כנגד היצר כמו שהותר להם באותה העת לאכול האסורים ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי.

ייש"כ מענין מאד המעיין בגמ' ובראשונים משמע שזה שתי דינים שונים..אולי מפני שהצורך לאכול במלחמה הוא יותר "מהצורך" של יפת תואר?

וגם שלא מצינו שום תנאי לאכילת דברים אסורים שמותר מייד משא"כ יפת תואר לרוב הראשונים הותרה רק אחרי כל עשיית התנאים הכ' בתורה..