הפרשת קרבן פסח

[סליחות]

האם יש חיוב בהפרשת קרבן פסח לשם קרבן פסח?
והאם יש איסור לכתחילה להפריש קרבן פסח בכל השנה?

ועיין חולין דף מא:
גמ' השוחט לשם עולה אשם תלוי בר נידר ונידב הוא אמר ר' יוחנן הא מני רבי אלעזר היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום פסח בר נידב ונידר הוא זמנא קביעא ליה אמר ר' אושעיא שאני פסח הואיל והפרשתו כל השנה כולה .

[עזריאל ברגר]

א. כן. אחרת זוהי בהמת חולין.
ב. הבאת גמרא מפורשת שמותר...

[אליהו חיים]

א. כן. אחרת זוהי בהמת חולין.
ב. ...

אך יש מגדולי האחרונים דסוברים דאפשר להקדיש קרבן סתם ואח"כ להחליט לאיזה חיוב יהא [כן סובר המקדש דוד סי' י"ח וסימן כ"ח, ועי' שמועת חיים בסי' י"ח סק"ב אריכות בזה בדעת שאר האחרונים בזה, ועי' ברדב"ז פ"א הי"ז ממעשה הקרבנות דהפשטות שבדבריו דיכול להקדיש כן, אך בתוס' הרא"ש נדרים ב' ב' מבואר דצריך להפריש תיכף ועי' בפי' הרא"ש ט' א' בסוף המשנה ויל"ע בשי' הרמב"ם ואכמ"ל] ולפי זה הסתפק השואל (בעל ה'סליחות') אם בקרבן פסח גם אפשר לעשות כן להפריש מקודם 'סתום' ואח"כ לפרט שיהא פסח או אולי שאני פסח להצריך תורת מינוי עליו תיכף בשעת הקדש.

[סליחות]

א. כן. אחרת זוהי בהמת חולין.
ב. הבאת גמרא מפורשת שמותר...

א. הייתי סבור ששחיטה במחשבה בלבד לשם פסח מהני ואין חובה ביותר מעיקר הדין. ואם לא הפריש ובמחשבה שחט לשם פסח? זה חולין?

ב. היכן מבואר בגמרא שהבאתי שמותר לכתחילה?

[סליחות]

א. כן. אחרת זוהי בהמת חולין.
ב. ...

אך יש מגדולי האחרונים דסוברים דאפשר להקדיש קרבן סתם ואח"כ להחליט לאיזה חיוב יהא [כן סובר המקדש דוד סי' י"ח וסימן כ"ח, ועי' שמועת חיים בסי' י"ח סק"ב אריכות בזה בדעת שאר האחרונים בזה, ועי' ברדב"ז פ"א הי"ז ממעשה הקרבנות דהפשטות שבדבריו דיכול להקדיש כן, אך בתוס' הרא"ש נדרים ב' ב' מבואר דצריך להפריש תיכף ועי' בפי' הרא"ש ט' א' בסוף המשנה ויל"ע בשי' הרמב"ם ואכמ"ל] ולפי זה הסתפק השואל (בעל ה'סליחות') אם בקרבן פסח גם אפשר לעשות כן להפריש מקודם 'סתום' ואח"כ לפרט שיהא פסח או אולי שאני פסח להצריך תורת מינוי עליו תיכף בשעת הקדש.

יישר כוח שדנת שאלתי לכף זכות, אבל למען האמת כוונת שאלתי להקדיש לשם קרבן פסח דייקא. עיין בתגובתי הקודמת לרב עזריאל.

[אליהו חיים]

א. כן. אחרת זוהי בהמת חולין.
ב. הבאת גמרא מפורשת שמותר...

א. הייתי סבור ששחיטה במחשבה בלבד לשם פסח מהני ואין חובה ביותר מעיקר הדין. ואם לא הפריש ובמחשבה שחט לשם פסח? זה חולין?

ב.

כל קרבן צריך להקדים הקדשו להקרבתו [תו"כ ויקרא פרשה ב' ד'] ועד שמקדישו בפה הרי זה חולין, והפרשתו הוא הקדישו, אם לא דהקדיש 'סתומין' לשם קרבן בלי לפרט איזה קרבן. [ואין חילוק בין קרבן פסח לשאר קרבנות, אלא דק"פ צריך שיהא גם מינוי על הקרבן ובלי הפרשה וודאי אין מנויין].

[אליהו חיים]

והאם יש איסור לכתחילה להפריש קרבן פסח בכל השנה?

ועיין חולין דף מא:
גמ' השוחט לשם עולה אשם תלוי בר נידר ונידב הוא אמר ר' יוחנן הא מני רבי אלעזר היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום פסח בר נידב ונידר הוא זמנא קביעא ליה אמר ר' אושעיא שאני פסח הואיל והפרשתו כל השנה כולה .

השאלה לא ברורה- באיזה זמן לא יהא אפשרות להפריש לכתחילה לדעתך -לפני ראש חודש ניסן? לפני סוכות?
בזבחים יב. דן הגמ' לבן בתירא דוקא דא"א להפריש להקדים הפרשת קרבן פסח דנעשה לשיטתו דוקא דיחוי [עיי"ש ברש"י (ד"ה ואי) דלרבנן דבן בתירא אין סיבה שלא להקדים בהקדשו ובוודאי יכול להפריש כל השנה].

[סליחות]

עיין רמב"ם הלכות שחיטה פ"ב הי"ח שהשוחט בחוץ לשם פסח שחיטתו נבילה (כי הוא שוחט קדשים בחוץ).
ולפי דבריך זה דוקא אם הפריש, ואם שחט במחשבה לשם פסח אז זה נשאר חולין. זכיתי להבין את דבריך באופן נכון?

כל קרבן צריך להקדים הקדשו להקרבתו [תו"כ ויקרא פרשה ב' ד'] ועד שמקדישו בפה הרי זה חולין, והפרשתו הוא הקדישו, אם לא דהקדיש 'סתומין' לשם קרבן בלי לפרט איזה קרבן. [ואין חילוק בין קרבן פסח לשאר קרבנות, אלא דק"פ צריך שיהא גם מינוי על הקרבן ובלי הפרשה וודאי אין מנויין].

"כל קרבן צריך להקדים הקדשתו להקרבתו", "והפרשתו היא הקדשתו", אין ספק, השאלה אם בפה או אפילו במחשבה סגי.

[אליהו חיים]

א. דין שוחט בחוץ לשם פסח - לא הקדיש כלל והאיסור משום מראית העין דבזה שאומר לשם פסח נראה כשוחט קדשים בחוץ וכמבואר ברש"י חולין מ"א ב' במשנה ובמגיד משנה על הרמב"ם שם הי"ז (למהר"י כלץ) ובט"ז ופוסקים שו"ע יו"ד סי' ה' הלכה א.
ב. הקדש במחשבה נלמד בשבועות כ"ו ב' דמחוייב להביא [עי' רמב"ם פי"ד ממעשה הקרבנות הי"ב] יש אחרונים דחידשו דעדיין לא חל ורק מוטל עליו חיוב הבאה וצריך עדיין להקדיש [עי' עונג יו"ט חו"מ סי' קי"ז ואבני נזר יו"ד סי' ש"ו ועוד מקומות אבל הגרח"ע באחיעזר ח"ב סי' מ"ט חולק ע"ז]

[סליחות]

1. למיטב זכרוני הדברים כלל לא פשוטים כמו שכתב כבודו. עיין טור יו"ד סימן ה' ובנו"כ, וכן במעשה רקח על הרמב"ם שם.

מעשה רקח

בית המדרש.png (131.89 KiB) נצפה 1160 פעמים

2. זה בדיוק הקושי שלי איך הדעה שהקדש קרבן פסח במחשבה לא חל, תפרנס את הא דקי"ל גמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא שנאמר כל נדיב לב וכו'? כעת מרוח הדברים שכתבת, אני לומד שאתה מסכים שהקדש במחשבה על קרבן פסח תופס. כעת השאלה האם זה לכתחילה או בדיעבד? אם לפי דעתכם לכתחילה צריך לומר בפה, נא להראות מקורו ברמב"ם. ייש"כ.

[אליהו חיים]

1. למיטב זכרוני הדברים כלל לא פשוטים כמו שכתב כבודו. עיין טור יו"ד סימן ה' ובנו"כ, וכן במעשה רקח על הרמב"ם שם.

בית המדרש.png

2. זה בדיוק הקושי שלי איך הדעה שהקדש קרבן פסח במחשבה לא חל, תפרנס את הא דקי"ל גמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא שנאמר כל נדיב לב וכו'? כעת מרוח הדברים שכתבת, אני לומד שאתה מסכים שהקדש במחשבה על קרבן פסח תופס. כעת השאלה האם זה לכתחילה או בדיעבד? אם לפי דעתכם לכתחילה צריך לומר בפה, נא להראות מקורו ברמב"ם. ייש"כ.

שכחתי ששי' הטור לפי הב"י והט"ז משום שחוששים שזה עתה מקדיש בחוץ [וזה שיטה מחודשת], אבל כל זה באומר בפה חוששים שהטעם שאומר כך משום שמקדיש אבל כשלא אומר מהיכי תיתי לחשוש שמקדיש [ולכן הקדים המעשה רוקח שהבאתם לעיין בפי"ד ממעה"ק איזה לשון של דיבור שנחשב מעשה הקדש, דבמקדיש בדיבור חל לפי הדיבור ולא לפי המחשבה] אמנם אם באמת מקדיש במחשבה יחול במחשבה לכ' אף בקרבן פסח [אף דהרמב"ם כתב נדר ונדבה בא לאפוקי חטאת ואשם דמחוייב ועומד בחובת הקרבן ומה שמייחד בהמה לחיובו אינו בכלל נדיב לב ואכמ"ל].
ולא הבנתי מה שכתבתם 'הדעה שהקדש קרבן פסח במחשבה לא חל' איזה דעה ידוע סובר כן? אם הכוונה ממה שרואים בשוחט בחוץ לשם פסח במחשבה דלא חל הרי גם נשנה הדין כיו"ב בשוחט לשם עולה ולשם שלמים [דפסח רק אחד בין כמה דברים שם] ובקרבנות אלו ודאי חל במחשבה (אלא אם סוברים דהוי רק התחייבות להביא עי' במש"כ מקודם) וע"כ דא"א ללמוד מעיקר הדין הזה על הנידון שלנו לא מיבעיא אם הטעם משום מראית עין ואף אם זה משום חשש מקדיש בחוץ לא חוששים אלא בדיבורו, ועכ"פ אין מקור מיוחד בפסח לומר דלא חל יותר משאר קרבנות.

[סליחות]

1. למעשה כמה שניסיתי להבין את שיטת הראשונים החולקים על הטור מאוד התקשיתי בכך. ואפילו שיטת הטור עצמה קשה לי להבנה. למה חוששים שזה עתה מקדיש בחוץ? הוא מקדיש את זה בפה שלו בפירוש! או שחסר לי יסוד חשוב בהבנת הסוגיה.

2. שוב, מדבריך ניכר שבמחשבה חל הקדש. חכם אחד שליט"א כתב לי בהודעה פרטית "לא קשה מידי לא מיניה ולא מקצתיה. לית מאן דפליג שנדר חל אגברא, וממתי שחשב להקדיש הוי עליו חיוב לקיים כנדר. אבל הבהמה לא קדושה וע"ז הרמב"ם לא כתב כלום. האם לדעתך הרמב"ם חולק על תוס' בכל הש"ס? [ואגב לפי זכרוני זה גם רש"י מפורש בפסחים באותו מקום שציינו לזה התוס' בהמפקיד הנ"ל. מסתמא כבר ראית]"

ולא הבנתי מה שכתבתם 'הדעה שהקדש קרבן פסח במחשבה לא חל' איזה דעה ידוע סובר כן? אם הכוונה ממה שרואים בשוחט בחוץ לשם פסח במחשבה דלא חל הרי גם נשנה הדין כיו"ב בשוחט לשם עולה ולשם שלמים [דפסח רק אחד בין כמה דברים שם] ובקרבנות אלו ודאי חל במחשבה (אלא אם סוברים דהוי רק התחייבות להביא עי' במש"כ מקודם) וע"כ דא"א ללמוד מעיקר הדין הזה על הנידון שלנו לא מיבעיא אם הטעם משום מראית עין ואף אם זה משום חשש מקדיש בחוץ לא חוששים אלא בדיבורו, ועכ"פ אין מקור מיוחד בפסח לומר דלא חל יותר משאר קרבנות.

3. לגבי הדעה הזאת, אעתיק בהודעה הבאה את הדיון שהיה לי בהודעות פרטיות.

[סליחות]

אצרף את הדיון מההודעה הפרטית כדי שהמעיינים יפיקו תועלת ממנו.


נושא: הפרשת קרבן פסח

סליחות כתב:
האם יש חיוב בהפרשת קרבן פסח לשם קרבן פסח?
והאם יש איסור לכתחילה להפריש קרבן פסח בכל השנה?

ועיין חולין דף מא:
גמ' השוחט לשם עולה אשם תלוי בר נידר ונידב הוא אמר ר' יוחנן הא מני רבי אלעזר היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום פסח בר נידב ונידר הוא זמנא קביעא ליה אמר ר' אושעיא שאני פסח הואיל והפרשתו כל השנה כולה .

נשלח: ג' אוגוסט 18, 2020 9:08 am
על־ידי החפץ בע"ש
למה שאלת רק על פסח? ומה עם שאר הקרבנות?
פסח לא שונה.
ןמהפשטות בזבחים ובפסחים כל הקרבנות מוקדשים לשמם, ואח"ז בשחיטה כבר יש סתמא לשמה.
ויש איסור להכניס חוילן לעזרה.
ויש איסור מדאורייתא לשנות מקרבן לקרבן אם עדיין לא נפטר מהראשון, ויש גזירה מדרבנן לשנות גם אם נפטר מהראשון, רק ירעה עד שיסתאב ויפדה ויפלו דמיו וכו', ויש שיטה שבניתק לרעיה סגי בדיעבד.

1. שאלתי על פסח מכיון שמפורש בו בגמרא "הואיל והפרשתו כל השנה כולה".

2. יש חובה בהקדשה בפירוש בפה לשמם?

3. כל שאר הדברים שנכתבו בדבריך פשוטים, וייש"כ.

Re: הפרשת קרבן פסח
נשלח: ג' אוגוסט 18, 2020 10:20 am
על־ידי החפץ בע"ש

2. כן.

וממילא, 1. זה לא חידוש בפסח שצריך הפרשה לשמו, החידוש של הגמ' בפסח הוא שחלה ההפרשה לשמו כל השנה כולה ולא רק סמוך לפסח. [זה ברמת העקרון, אבל למעשה מי שמפריש באייר לפסח הבא מסתמא זה יהיה רק שלמים כמו כל מותר הפסח, שהרי תעבור שנתו ופסח כשר רק עד גיל שנה].

רק כדי להיות בטוח לפני שנמשיך, אם לא פירש בפה אז היא חולין?

Re: הפרשת קרבן פסח
נשלח: ג' אוגוסט 18, 2020 11:46 am
על־ידי החפץ בע"ש

יעיין כ"ת בתוס' האחרון בפרק המפקיד ובמצויין שם.
וכן פשוט בכל הקדשה שהיא בפה. בעור תפילין, בקלף, בכתיבת סת"ם, בקידוש כתיבה השמות, במצה, בציצית, בכתיבת גט. וכו' וכו'.
גם לימוד תורה בפה הוא מקבל קדושת לימוד, ובמחשבה זה מצוות הרהור, ואולי מעלה של הרהור כדיבור, אבל אין את הקדושה של להוציא בפיו.
ולכן, היות ויש כזה כוח לפה, גדול קלקול הלשון, כמבואר בח"ח.
סטיתי מהלכה לאגדה, אבל הכל מבואר בחדא.
הכהנים בביהמ"ק היו כל הזמן ממלמלים דברים, לשם זה ולשם זה.

לכאו' במעשה הקרבנות פי"ד הי"ב מפורש שלא כדברי כת"ר.

Re: הפרשת קרבן פסח
נשלח: ג' אוגוסט 18, 2020 1:09 pm
על־ידי החפץ בע"ש

לא קשה מידי לא מיניה ולא מקצתיה. לית מאן דפליג שנדר חל אגברא, וממתי שחשב להקדיש הוי עליו חיוב לקיים כנדר. אבל הבהמה לא קדושה וע"ז הרמב"ם לא כתב כלום.
האם לדעתך הרמב"ם חולק על תוס' בכל הש"ס? [ואגב לפי זכרוני זה גם רש"י מפורש בפסחים באותו מקום שציינו לזה התוס' בהמפקיד הנ"ל. מסתמא כבר ראית].

יכול להיות שחולק ויכול להיות שלא.
בבקשה, נא להראות מקור ברמב"ם שסובר שצריך הקדש בפה, ואודה על כך מאוד.
בשחיטה בהמה לע"ז שלא הקדיש אותה מצינו שמחשבה בלבד פוסלת, והרמב"ם כותב שזה נלמד מקדשים.

Re: הפרשת קרבן פסח
נשלח: ג' אוגוסט 18, 2020 1:39 pm
על־ידי החפץ בע"ש.

הלואי והייתי יודע לזה מקור מפורש ברמב"ם או במפרשיו.
לע"ע מה שבראשי זה ההבנה הפשוטה לענ"ד מה שעולה מכל מפשטות הסוגיות בזבחים ועוד.
וביקשת קודם "מקור להדיא" מצאתי את התוס'.

[סליחות]

הלואי והייתי יודע לזה מקור מפורש ברמב"ם או במפרשיו.
לע"ע מה שבראשי זה ההבנה הפשוטה לענ"ד מה שעולה מכל מפשטות הסוגיות בזבחים ועוד.
וביקשת קודם "מקור להדיא" מצאתי את התוס'.

בפשטות משמע שהרמב"ם לא סובר כך. לא זכיתי לדעת על איזה פשטות הסוגיות בזבחים מדובר, זה עמום מידי. אשמח לדעת על מקום מדויק.
לגבי מה שכתבת
"לא קשה מידי לא מיניה ולא מקצתיה. לית מאן דפליג שנדר חל אגברא, וממתי שחשב להקדיש הוי עליו חיוב לקיים כנדר. אבל הבהמה לא קדושה וע"ז הרמב"ם לא כתב כלום".

במעשה הקרבנות:
אין הנודר ולא המתנדב חייב עד שיהא פיו ולבו שוין, כיצד המתכוון לומר הרי עלי עולה ואמר שלמים, או שנתכוון לומר הרי זו עולה ואמר שלמים לא אמר כלום, נתכוון לנדור בעולה ואמר קרבן, לנדור בחרם ואמר הקדש דבריו קיימים, שהעולה קרבן והחרם הקדש וכן כל כיוצא בזה, בנדרים ונדבות אינו צריך להוציא בשפתיו כלום אלא אם גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו כלום חייב, כיצד גמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא שנאמר כל נדיב לב יביאה בנדיבות לב יתחייב להביא, וכן כל כיוצא בזה מנדרי קדשים ונדבותן.

1. משמע בפשטות שמחשבה מהני, אם גמר בלבו שזו עולה.

2. ייתכן שדין כזה חשוב שצריך לפרש בפה לא יהיה ברמב"ם?

3. מצאתי באוצר קובץ אור הנר (עמ' ט) שהכותב בו מוכיח להפך מהרמב"ם הנ"ל וכותב: "משמע מדקדוק לשונו שאמר הרי זו חייב להביא, ולכאורה למה לא כתב הרמב"ם הרי הבהמה הקדש, לכן משמע מדבריו דהבהמה עדיין אינה נעשית קדושה במחשבה לחוד ורק יש חיוב גברא עליו להביא קרבן".
ובמחילת כת"ר, הרי ברור לדעת הרמב"ם שצריך להביא אותה דייקא ומכאן שהיא נעשית קדושת במחשבה.

4. שיטת רש"י לכאורה ברורה בזה שצריך להפריש בדיבורו (עי' פירושו ויקרא כב,כא) ומשמע מדבריו דנדר לא חל במחשבה, וזה לכאורה הפך מדברי הרמב"ם הנ"ל. אבל מרש"י בקידושין דף מא: ד"ה וכל משמע בהדיא דאפילו קדושה חלה על ידי מחשבה וזה כהרמב"ם ממש "שכן ישנן במחשבה - קדשים נמי איתנהו במחשבה (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים) גמר בלבו לומר שור זה עולה הרי הוא עולה כדתני' בשבועות בפ"ג (דף כו:) מוצא שפתיך אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב עולות". בספר יקרא דאורייתא (מצורף צילום) מובא בשם גיליוני הש"ס (לא מצאתי היכן) שכתב דלפי זה מחשבה מהני אפילו למעילה ושכן דעת כל הראשונים (ולכאורה במאירי לא משמע כך). בכל אופן, אני מחפש ראיה נוספת לדעת הרמב"ם.

יקרא דאורייתא (ויקרא) עמוד תקל"ו

בית המדרש.png (118.93 KiB) נצפה 1062 פעמים

5. ראיתי כעת באנציקלופדיה התלמודית:
"הקדש חל אפילו במחשבה, שכיון שגמר בלבו שזה עולה, אף שלא אמר בפיו, הרי זה קדוש, שנאמר: כל נדיב לב30. יש מפרשים ששני כתובים של נדיב לב הם: כל נדיב לב הביאו31, האמור בתרומת מלאכת המשכן, שהם קדשי בדק הבית, וכל נדיב לב עלות32, האמור בקדשי מזבח, ששניהם קדושים במחשבה33; ויש מפרשים שבין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית למדום מנדיב לב עולות34; ויש מפרשים שהכתוב הוא: כל נדיב לבו יביאה35, בנדיבות לב יתחייב להביא36.
הקדש שחל במחשבה יש מהראשונים סוברים שאין החלות על גוף הדבר שהקדיש, אלא שחל חיוב על האדם להביא את הדבר לעולה וכיוצא, כפי שחשב37, ואין כן דעת שאר ראשונים38; וכן כתבו ראשונים שאם חשב בלבו שור זה עולה, בית זה קרבן אומרים בו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט39".

30. שבועות כו ב; ירושלמי נזיר פ"ה ה"א; רמב"ם מעשה הקרבנות פי"ד הי"ב.
31. שמות לה כב.
32. דברי הימים ב כט לא.
33. רש"י שבועות שם ותוס' חגיגה י א ד"ה לאפוקי, ועי' ריטב"א שבועות שם.
34. ריטב"א שבועות שם, וכ"ה לד' ר"ת ותוס' ורשב"א שם שתרומה בגמ' שם היא תרומה ממש ונלמד מונחשב לכם תרומתכם.
35. שמות לה ה. רמב"ם מעשה"ק שם, ולב ברמב"ם שם טס"ה וצ"ל לבו, וכן בחגיגה י א כ' כל נדיב לבו ואם אינו ט"ס הוא הפסוק הזה.
36. רמב"ם שם.
37. מאירי חגיגה שם, עי"ש שכ' אף על פי שאינו קדוש לענין מעילה מצוה לקיימו, וכ"כ בצפנת פענח נזירות פ"א ה"ג ובגליוני הש"ס קדושין מא ב בכוונת הרמב"ם מעשה הקרבנות פי"ד הי"ב, ובצפע"נ שם כ"כ בפי' הירושלמי תרומות פ"ג ה"ד מה דאמר שמואל לקרבן שר"ל לגוף הקרבן אין גמר בלבו מועיל. ועי' שו"ת עונג יום טוב סי' קיז שהביא מנדרים ז בבעיא אם יש יד לצדקה והרי עכ"פ יש כאן מחשבה אלא שבמחשבה לא נתפס בגוף הדבר.
38. עי' רש"י קדושין מא ב ד"ה שכן כו' גמר בלבו כו' הרי הוא עולה, ועי' גליוני הש"ס שם שכ"ד כל הראשונים, ושם כ' שכן מוכח מגמ' בשבועות שם שתרומה וקדשים הם שני כתובים ומוכח שדיניהם שוים.
39. מרדכי קדושין פ"א סי' תצה, ומוכח שחל בגוף הדבר. ועי' שו"ת ושב הכהן סי' יח שכ' במחשבה אין אומרים אמירתו לגבוה כו' (ולא הביא את המרדכי), אבל גם הוא לא כ' רק שנ"מ לענין חזרה בתוך כדי דיבור, וע"ע תוך כדי דיבור.