פורום אוצר החכמה

בגמ' ר"ה כ"ז: "והתניא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע".
כלומר הבריתא מתייחסת רק לאופן הדיבור והשמיעה של זכור ושמור, שנעשה בנס נפלא.
וכיצד נכתב בלוחות?
אולי נאמר, שגם הכתיבה בלוחות היתה כזאת. בנס נפלא נכתבו זכור ושמור יחדיו, והיה ניתן לקרוא בהן גם זכור וגם שמור, מה שאין היד יכולה לכתוב ואין העיין יכולה לקרוא, אילולא הנס.
או שנאמר, שנס זה היה בדווקא בדיבור ולא בכתיבה, כפי שמשמע גם בגמרא לכאורה, שדווקא ב"דיבור" אחד נאמרו, ולא ב"כתיבה" אחת.
ואם כך, מה היה כתוב בהן? "זכור" או "שמור"?

הנה מצד אחד בתפילת שחרית של שבת אנו אומרים:
ישמח משה ישמח משה במתנת חלקו.... כליל תפארת בראשו נתת , בעמדו לפניך על הר סיני , ושני לוחות אבנים הוריד בידו , וכתוב בהם שמירת שבת...
כלומר בפשטות הכוונה ל"שמור" שנזכר בפרשת ואתחנן. (וכן משמע שמדובר בלוחות שניות מ"כליל תפארת בראשו נתת לו")
וא"כ, לכאורה משמע שנס הדיבור האחד לא היה ב"כתיבה", כי שם נכתב רק ביטוי אחד, והוא "שמור".

מצד שני, ברמב"ן בפרשת יתרו (פרק כ' פס' ז) כתב לכאורה אחרת:
"ואני תמה אם נאמר זכור ושמור מפי הגבורה, למה לא נכתב בלוחות הראשונות? ויתכן שהיה בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור, ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר עמו. וזו כוונתם באמת".
לכאורה פירוש דבריו בתירוץ שאלתו הוא כך:
גם בלוחות הראשונות וגם בלוחות השניות היתה כתובה רק מילה אחת (ולא שתיים - בדרך נס), והיא "זכור". רק שמשה פירש שה"דיבור" היה שונה מהכתיבה: אמנם כתוב בלוחות רק "זכור" אך בדיבור אחד נאמרו גם "זכור" וגם "שמור" בדרך נס.

ואחר הדברים האלה, קשה לכאורה:
א. למה באמת הנס היה רק בדיבור ולא בכתיבה?
ב. אם רק מילה אחת נכתבה, למה נבחרה דווקא "שמור" (לפי נוסח התפילה)? או למה נבחרה דווקא "זכור"? (לפי דברי הרמב"ן)
ג. כיצד יכלכל רבינו הרמב"ן את שמשמע מנוסח התפילה? שאינו כשיטתו לכאורה.

זכור לי שראיתי שגם היו כתובים כאחד בנס על הלוחות (אולי זה היה בהערה של שוטנשטיין שם)

לבי במערב כתב:מאי קושיא איכא מנוסח התפלה על דברי הרמב"ן? זה דרש וזה פשט.

לא הבנתי.
בנוסח התפילה משמע שכתוב בהן 'שמור' ולא 'זכור'.
ומי ה'דרשן' ומי ה'פשטן'?

ראה בספר מתק שפתים לר' עמונאל פרנסס שתמה על ר"ש אלקבץ מפני שהוא כתב "שמור וזכור" ולא "זכור ושמור" רק כדי שהאות הראשון של החרוז יתחיל עם ש'.

נהר שלום כתב:זכור לי שראיתי שגם היו כתובים כאחד בנס על הלוחות (אולי זה היה בהערה של שוטנשטיין שם)

מצאתי ציטוט מראב'ן באוצר פירושי הראשונים על התפילות 'תפילה למשה'.
וז'ל: 'וכתוב בה שמירת שבת, זכור את יום השבת, והיה כתוב בלוחות זכור ושמור, ובדיבור אחד נאמר, ושניהם היו בלוחות' עכ'ל.
כלומר שהוא ס'ל ששתי הלשונות היו כתובים בלוחות.
אלא שלא ברור לגמרי אם גם הכתיבה היתה בנס כמו הדיבור.
או שהיה כתוב 'זכור ושמור'....כהאי לישנא...

ר_חיים_הקטן כתב:ראה בספר מתק שפתים לר' עמונאל פרנסס שקרא תגרא על ר"ש אלבקץ מפני שהוא כתב "שמור וזכור" ולא "זכור ושמור" רק כדי שהאות הראשון של החרוז יתחיל עם ש'.

אכן. אך ר'ש אלקבץ מדבר על הדיבור והשמיעה ולא על אופן הכתיבה בלוחות. כפי שחרז 'שמור וזכור בדיבור אחד...השמיענו... וכו'

אליהו בן עמרם כתב:כלומר שהוא ס"ל ששתי הלשונות היו כתובים בלוחות.

'זכור' בלוח האחד, ו'שמור' בלוח השני, ואליבא דמ"ד 'עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה'.

אליהו בן עמרם כתב:

ג. כיצד יכלכל רבינו הרמב"ן את שמשמע מנוסח התפילה? שאינו כשיטתו לכאורה.

אולי הכונה בתפילה לתוכן הדיבור בלוחות שהוא שמירת שבת ולא על עצם המילה

לכאו', הרמב"ן מדבר כפשוטו של מקרא.

עכ"פ, נראים דברי הרב 'שמואל כהנא'.

שמואל כהנא כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

ג. כיצד יכלכל רבינו הרמב"ן את שמשמע מנוסח התפילה? שאינו כשיטתו לכאורה.

בפרשת עקב:
ויתן ה' אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַֽעֲלֵיהֶ֗ם כְּכָל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ ה'
לכאורה משמע שעל הלוחות היה כתוב בדיוק ככל הדברים אשר דיבר ה'.
ואם כך, איך פירש רבינו הרמב'ן שרק 'זכור' היה כתוב בלוחות, והרי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, והיה צריך לכתוב בלוחות גם זכור וגם שמור?
ולכאורה ראיה מפורשת מהכתוב לשיטת הראב'ן, שהבאתי לעייל.

אליהו בן עמרם כתב:

שמואל כהנא כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

ג. כיצד יכלכל רבינו הרמב"ן את שמשמע מנוסח התפילה? שאינו כשיטתו לכאורה.

בפרשת עקב:
ויתן ה' אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַֽעֲלֵיהֶ֗ם כְּכָל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ ה'
לכאורה משמע שעל הלוחות היה כתוב בדיוק ככל הדברים אשר דיבר ה'.
ואם כך, איך פירש רבינו הרמב'ן שרק 'זכור' היה כתוב בלוחות, והרי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, והיה צריך לכתוב בלוחות גם זכור וגם שמור?
ולכאורה ראיה מפורשת מהכתוב לשיטת הראב'ן, שהבאתי לעייל.

חשבתי אולי ליישב את דברי רבינו הרמב'ן - לשיטתו.
הלא המשך הפס' שהבאתי: "אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש..."
'עמכם' דייקא.
ומה דיבר ה' דווקא עימנו?
מצינו בזה מחלוקת הרמב'ם במו'נ והרמב'ן, בפירוש דברי חז'ל, ששמענו בהר סיני שתי דיברות ראשונות.
לדעת הרמב'ם שמעו ב-2 דיברות הראשונות רק קול ללא הבנת הדברים. ומשה רבינו ע'ה פירש להם משמעות הקול.
לדעת הרמב'ן שמעו 2 דיברות ראשונות באופן ברור ומובן גם להם, ושאר 8 הדיברות הנוספות שמעו רק קול ללא הבנת הדברים.
ואם כן אולי כל מה שכתוב כאן בפסוק מתייחס רק ל-2 דיברות ראשונות ששמעו בבירור, שלא רק שמענום אלא גם נכתבו בלוחות.
ולפי זה, אין הפסוק מתייחס לזכור ושמור, שששמענו בעצמנו רק קול.
וממילא אין מכאן קושיא לשיטת הרמב'ן שרק 'זכור' נכתב בלוחות.