פורום אוצר החכמה

הנה זכורני שמצינו כמה פעמים בש"ס, ובכמה הלכות מיוחדות, שאמנם באופנים מסויימים יש היתר וקולא מסויימת בדין.
אך לא רצו להקל בזה משום הטעם שלא יבוא להתרגל שבאופן זה מותר, ואז חיישינן שיבוא להתיר גם את האסור.

בזכרוני עומד דברי הגמ' בסוכה (מו, ב): "וא''ר זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנא' למדו לשונם דבר שקר".

כפירוש המאירי שם: "ולעולם אל יבטיח אדם לקטן ליתן לו כלום ואינו מקיים לו, שמא מתוך מה שיראה במדתו ירגיל עצמו לשקר". ונראה שהחשש הוא לא רק על הבן שהבן יתרגל לראות שמותר לשקר, אלא גם שהאבא עצמו ירגיל עצמו לשקר. וזהו "למדו לשונם דבר שקר" - של המבטיח בעצמו.

וכעי"ז כתבו הפוסקים גבי דיבור לשון הרע על עכו"ם, דאמנם אינו בכלל עמיתך ורעך, מ"מ יש שהחמירו שלא לדבר לשה"ר על גוי שלא להתרגל לדבר לשה"ר על אנשים, וממילא יבוא גם לדבר על איש ישראל. ומקור לדבר ציינו לדברים רבה (ו, ט): "זה שאמר הכתוב (תהלים נ, כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, אמר ר' יוחנן אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך סוף בבן אומתך תתן דופי".

הרי שהחשש בדיבור לשה"ר על גוי הוא ש"הרגלת לשונך לדבר באחיך" הגם "שאינו בן אומתך", דחיישינן שסופו שבבן אומתך תתן דופי.

וכעי"ז שמעתי מכמה פוסקים, בדין "האוכל בשוק דומה לכלב ופסול לעדות" (קידושין מ, ב). דאמנם במקרים מסויימים אין כ"כ גנאי באכילה בשוק, אך מ"מ אין להקל ראש בזה כדי שלא יתרגל שאפשר ומותר לאכול בשוק, אלא שיתרגל שמקום אכילה לאיש ישראל הירא את דבר ה'- הוא בבית פנימה, בצניעות יתירתא.

עוד מצאתי כעת בסוגיא דפ"ק דנדרים (ח, א) בשבועה לדבר מצוה דקמ"ל בגמ' דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה ע"י שבועה לדבר מצוה, וכתב שם בפי' הרא"ש "אלא הא קמשמע לן דשרי לזרוזי נפשיה. ולא הוי מזכיר שם שמים לבטלה אם נשבע בשם, ואם נשבע בלא שם נמי סד"א דאסור כדי שלא יתרגל אדם בשבועות ויבא לישבע גם על דברים אחרים", עכ"ל. וצ"ע אי חזינן כנ"ל, או אדרבה, איפכא חזינן - דקמ"ל דלא חיישינן, דהא סו"ס מותר לישבע לדבר מצוה, ורק ההו"א הייתה כך, וצ"ע.

אם יש לחו"ר אתרא הדין מקורות נוספים לדברים מעין אלו, אשמח מאד!

גזל עכו"ם תשו' חכ"צ סי' כ"ו ועי' רמב"ם פיהמ"ש מס' כלים פי"ב מ"ז

יש אומרים דאיסור ספיה לקטן הוא כדי שלא יתרגל [תרומת הדשן]

אסור לגנוב כל שהוא דין תורה, ואסור לגנוב דרך שחוק ... שלא ירגיל עצמו בכך". רמבם ה' גניבה.

לגבי 'ואל יבוש מפני המלעיגים' שבתחילת השו"ע, כתוב בפוסקים שם שלא ירגיל עצמו בדברי עזות כנגדם שמא יבוא לדבר עזות גם בענינים אחרים כו'. אין לי הלשון כרגע לפניי.

ב"מ עה.

אמר רב יהודה אמר רב מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית ולאו מילתא היא משום דאתי למסרך

ויש להעיר מהדיון לגבי מנהג 'חטיפת-גניבת' האפיקומן.

דרומי כתב:לגבי 'ואל יבוש מפני המלעיגים' שבתחילת השו"ע, כתוב בפוסקים שם שלא ירגיל עצמו בדברי עזות כנגדם שמא יבוא לדבר עזות גם בענינים אחרים כו'. אין לי הלשון כרגע לפניי.

יישר כח לכל המשיבים.

לגבי מה שהביא הרב דרומי, מקור הדבר ממשנ"ב (סי' א סק"ה) עמש"כ הרמ"א שם "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת". וכתב ע"ז המ"ב: "המלעיגים עליו. ועכ"פ לא יתקוטט עמהם, מפני שמדת העזות מגונה מאד, ואין ראוי להשתמש ממנה כלל אפילו בעבודת הש"י, כי יקנה קנין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו ית' (ב"י)" עכ"ל.

[ויעוי"ש בביה"ל שכתב דמול אפירוקסים מצוה אפי' דרך עזות. ויל"ע דסו"ס למה שם לא חיישינן שיקנה קנין בנפשו להיות עז אפי' שלא במקום עבודת ה'].

עוד בעניין שקר יבמות סג, א: רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי טלופחי עבדא ליה חימצי חימצי עבדא ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה אמר ליה איעליא לך אמך אמר ליה אנא הוא דקא אפיכנא לה אמר ליה היינו דקא אמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיהו ט, ד) למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'