פורום אוצר החכמה

אחד האברכים מקיים מכירה של רוגלך וכתב שאין לקחת בשפו"א בהקפה. אחד האברכים לקח ואכל ואמר שישלם אחרי זה. בא אחד מהאברכים ואמר לו אתה יודע שאתה לא יכול לברך עכשיו על המחיה, כי כתוב בשו"ע שמי שגוזל אוכל לא יכול לברך לא לפניו ולא לאחריו. א"ל אז אני ישלם עכשיו. א"ל לא יעזור לך, כי כשאכלת זה היה גנוב. א"ל אבל זה עדיין לא התעכל. וכמו שהסתפק הגרע"א בקטן שאכל כדי שביעה והגדיל לפני שעבר לו שיעור עיכול, האם עכשיו מתחייב בברכת המזון דאורייתא, האם המחייב בברכת המזון זה מעשה האכילה ומעשה האכילה היה כשהוא היה קטן, או שהנאת המעיים מחייב בברכת המזון והנאת המעיים יש לו עכשיו כשהוא גדול. והוא נשאר בצ"ע לדינא, אז טוען לו ההוא גם אם תשלם יהיה לך רק הנאת מעיים בהיתר, אבל מעשה האכילה יישאר שנעשה באיסור. א"ל מי אמר לך שאני לא מתקן למפרע הרי גזילה זה לאו שניתק לעשה אז אם אני משלם את הוהשיב לכאו' אז אני מתקן את זה למפרע. א"ל גם זה מחלוקת, כתוב שאחד שגזל לולב ביום הראשון של סוכות ובחוה"מ הוא הלך לפייס את הבעלים, המשאת משה כותב שכיון שהוא שילם אז זה עוזר למפרע וזה נקרא לכם, אבל השערי תשובה מביא שהברכי תשובה חלק עליו, וסבר שזה לא נהיה למפרע שלך, אז לכאו' לפי מי שסובר שתיקנת למפרע אז גם פה תיקנת למפרע ומעשה האכילה היה בהיתר.
בקיצור האם מברך על המחיה או לא?

ראה בה"ל תנד, ד בשם הריטב"א, וא"כ לכאו' גם אם לא שילם יצטרך לברך ברכה אחרונה לסוברים דהיכא שקנה יכול לברך, ולפמש"כ הבה"ל אפשר דהכא כו"ע מודו דהא לא בעינן לעיסה לכתחילה כבמצה, וצע"ק שבמ"ב קצו, ד דן רק היכא שהיה השינוי לפני האכילה.

מענין לענין

ז"ל הראי"ה קוק; אם מזדמן הדבר, שאוכל אדם במחשבה פסולה או נמוכה. והוא שב מיד לאחר האכילה לרומם את מחשבתו וכחותיו בתשובה מאהבה, הרי הוא מתקן את העבר, כאילו היתה תחילת האכילה בכוונה טהורה. וזמן העיכול, הראוי לברכת המזון, מסוגל יותר להרמה עליונה זו, הראויה לכהני ד', אשר את לחם ד' הם אוכלים, כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.

עושה חדשות כתב:
ז"ל הראי"ה קוק; אם מזדמן הדבר, שאוכל אדם במחשבה פסולה או נמוכה. והוא שב מיד לאחר האכילה לרומם את מחשבתו וכחותיו בתשובה מאהבה, הרי הוא מתקן את העבר, כאילו היתה תחילת האכילה בכוונה טהורה. וזמן העיכול, הראוי לברכת המזון, מסוגל יותר להרמה עליונה זו, הראויה לכהני ד', אשר את לחם ד' הם אוכלים, כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.

תניא ח"א פ"ז:

אך מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין למלאת תאות גופו ונפשו הבהמית... הנה ע"י זה יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור שבשלש קליפות הטמאות, וגופו נעשה להן לבוש ומרכבה לפי שעה, עד אשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' ולתורתו, כי לפי שהיה בשר היתר ויין כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה', שזהו לשון היתר ומותר כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות לה'.