פורום אוצר החכמה

מצינו כו"כ פעמים את הלשון 'גר שאמו מישראל', ואשמח לדעת מה הטעם לזה שנקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.

והעולה בדעתי, שכיון שאין אביו מישראל ממילא אינו יורש נחלה בארץ אלא רק גר בארץ.

'שטייט דא' שמי שאביו גר הוא גר.
מה הבעיה?

קשור חלקית: viewtopic.php?p=594084#p594084

יעויין פתחי תשובה אהע"ז סי' ד סק"א, שנדרשת (כעין) גירות גם למי שאמו מישראל (להלכה למיטב ידיעתי אין חוששים לדעה זו).

שומע ומשמיע כתב:'שטייט דא' שמי שאביו גר הוא גר.
מה הבעיה?

ואם אביו גוי?

כ"ש

סגי נהור כתב:יעויין פתחי תשובה אהע"ז סי' ד סק"א, שנדרשת (כעין) גירות גם למי שאמו מישראל (להלכה למיטב ידיעתי אין חוששים לדעה זו).

הגרב"צ א"ש חשש לדיעה זו.

אאל״ט יש תשובה בשאילת יעבץ שהעיר בזה.

תלמיד-חכמים כתב:גר שאמו מישראל, מה הטעם נקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.

לאו דוקא, שהרי לאו מגזע ישראל הוא, ולדעת רבי יהודה בפרק בתרא דקידושין, בתו פסולה לכהונה, והאשה הנבעלת לו נפסלת מן הכהונה.
והדברים אמורים אף במי שסב סב סבו התגייר לפני מאתים שנה.

ולית הלכתא כוותיה.

..

איפה כתוב שיש ''גר שאמו מישראל''?
כתוב בבכורים א, ד ''אלו מביאין ולא קורין, הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו'' ע''כ מדברים על גר. כעת עוברים לפיסקא הבאה שלא מדברת על גר; ''ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא'' כאן לא מדובר על גר, אלא על אדם אחר שאמו מישראל.
אולי הלשון גר מגיע מכח זה שמדובר על נחלות, שזה מהאב, והאב אין לו נחלה, ולכן מוגדר כלפי זה כ''גר''. אבל לא מדיני גירות כמובן.
האם יש לכת''ר תלמיד חכמים מקורות אחרים מפורשים?

ספר פנים יפות על דברים פרק כו פסוק יא
אלא דאתי לרבות גר שאמו מישראל, כדאמר גבי מקרב אחיך תשים עליך מלך ואחז"ל [יבמות מה ע"ב] כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה קמ"ל קרא דלוים מביאין ביכורים, וכן בגר שאמו מישראל, ונראה דמזה למדו אפילו נכרי הבא על ב"י הולד ממזר אפ"ה כיון דאמו מישראל מביא וקורא כמו גר שאמו מישראל יכולין לומר אשר נשבע לאבותינו כיון דאמו מישראל והיינו דאמר ישראל וממזרין מתודין

למשל בתוס' נדה (מט:) ד"ה חדא: "ואם נאמר דהכא מיירי בגר שאמו מישראל הוה אתי שפיר".

אני מבין שבחז''ל אין עוד מקורות?
יש גם תוס' בב''ב פ''א שמזכיר כן, ולכאורה הכוונה במקום שיש יחס לאבא כמו בנחלה מציינים אותו בתור גר אבל אין לו כלל דיני גירות. וז''פ.

שייף נפיק כתב:איפה כתוב שיש ''גר שאמו מישראל''?

מוזכר כמה וכמה פעמים בחושן משפט סימן ז מהגמ' בסנהדרין לגבי דיין גר

עיין יבמות קב. וברמב״ם פרק יא סנהדרין הלכה יא
ועיין מנ״ח מצוה תצח

יוסף חיים אוהב ציון כתב:ספר פנים יפות על דברים פרק כו פסוק יא
אלא דאתי לרבות גר שאמו מישראל, כדאמר גבי מקרב אחיך תשים עליך מלך ואחז"ל [יבמות מה ע"ב] כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה קמ"ל קרא דלוים מביאין ביכורים, וכן בגר שאמו מישראל, ונראה דמזה למדו אפילו נכרי הבא על ב"י הולד ממזר אפ"ה כיון דאמו מישראל מביא וקורא כמו גר שאמו מישראל יכולין לומר אשר נשבע לאבותינו כיון דאמו מישראל והיינו דאמר ישראל וממזרין מתודין

הנה דברי הגאון אבא שליט"א בספרו אור משה, וראה גם דברי הגרב"צ זצ"ל בתוך הדברים

תלמיד-חכמים כתב:מצינו כו"כ פעמים את הלשון 'גר שאמו מישראל', ואשמח לדעת מה הטעם לזה שנקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.

הרמב"ם שעליו אתה שואל (סנהדרין סו"פ יא) מיירי במי שאמו, ילדה אותו כשהייתה ישראלית, אבל הרתה אותו כשהייתה גויה.

בכהאי גוונא, אינו צריך גירות, כי כבר מלידתו הוא נחשב גר.

ונ"מ, דאע"פ שהוא מתייחס אחרי אמו הישראלית (הגיורת), ואף יורשה, מ"מ הואיל ונחשב גר כאמו להכי אינו מתייחס אחרי אביו (בין אם הגוי ובין אם הישראל) ולכן גם אינו יורש מהאב, וכן אם הוא אשה אז היא אסורה על כהן ככל גיורת.

במקומות אחרים הוא גם נקרא: מי שלידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה, ושם תמצא עוד כמה נפקא מינות: רמב"ם: ביכורים יא יג, יבום א ו, שם שם ח, ממרים ה ט.

תלמיד-חכמים כתב:מצינו כו"כ פעמים את הלשון 'גר שאמו מישראל', ואשמח לדעת מה הטעם לזה שנקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.

והעולה בדעתי, שכיון שאין אביו מישראל ממילא אינו יורש נחלה בארץ אלא רק גר בארץ.

עיין אשל אברהם (ניימארק) יבמות קב. וע״ע שאילת יעב״ץ חלק א סימן כב

ע' ויקרא כד:י רש"י ד"ה בתוך בני ישראל
וברמב"ן שם

מנחת חינוך מצוה תצ"ח אות א':
כיון דאמר גיורא הוי בע"כ היה בן גר ואמו מישראל. דאי בן עכו"ם שאמו מישראל לא הוי גר כי הוא ישראל
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... hlts=&ocr=

אחד התלמידים כתב:

תלמיד-חכמים כתב:מצינו כו"כ פעמים את הלשון 'גר שאמו מישראל', ואשמח לדעת מה הטעם לזה שנקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.

הרמב"ם שעליו אתה שואל (סנהדרין סו"פ יא) מיירי במי שאמו, ילדה אותו כשהייתה ישראלית, אבל הרתה אותו כשהייתה גויה.
בכהאי גוונא, אינו צריך גירות, כי כבר מלידתו הוא נחשב גר.

ונ"מ, דאע"פ שהוא מתייחס אחרי אמו הישראלית (הגיורת), ואף יורשה, מ"מ הואיל ונחשב גר כאמו להכי אינו מתייחס אחרי אביו (בין אם הגוי ובין אם הישראל) ולכן גם אינו יורש מהאב, וכן אם הוא אשה אז היא אסורה על כהן ככל גיורת.

במקומות אחרים הוא גם נקרא: מי שלידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה, ושם תמצא עוד כמה נפקא מינות: רמב"ם: ביכורים יא יג, יבום א ו, שם שם ח, ממרים ה ט.

ומניין חידוש זה?
ואיך תכלכל את הגמ' בקידושין עז. רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה אחד גר ואחד עבדים משוחררים אפי' עד עשר דורות עד שתהא אמו מישראל.

ספר המפתח קידושין עו: