פורום אוצר החכמה

בשו"ע (סימן שח סעיף יג): שירי מטלניות שבלו, אם יש בהם ג' אצבעות על ג' אצבעות מותר לטלטלן; ואם לאו, אסור. ויש מתירין אפי' אין להם ג' על ג', ובלבד שלא יהיו טליתות של מצוה.

ובמשנה ברורה (ס"ק נב): ג' אצבעות וכו' - דיש בזה קצת חשיבות דחזיין לעניים. ועיין באחרונים שכתבו דלעשירים אסור לטלטלן דלהם לא חשיבי שירי מטלניות אא"כ יש בהם ג' טפחים על ג' טפחים לדעה זו.

ולכאורה הדברים מתמיהין מאוד, הרי דברי המחבר סתומים לקולא דשיירי מטלניות שבלו בשיעור ג' על ג' אצבעות מותר לטלטלן,
וכמה דוחק יש בדבר להעמיד דבריו שכל ההיתר הוא רק לעניים.

וביותר, שהרי להלן בסוף הסימן סתם לן השולחן ערוך (סעיף נב): מוקצה לעשירים הוי מוקצה, ואפילו עניים אין מטלטלין.

ובמשנ"ב שם (ס"ק קע):

אין מטלטלין - שכבר הוקצה מדעתו של בעה"ב העשיר, ואין חילוק בין עניים שבביתו בין עניים שחוץ לביתו דאזלינן בתר מי שהוא בעליו. והא דאיתא לעיל בסי"ג דאם יש בהן ג' אצבעות על ג' אצבעות מותר לטלטלן, היינו דוקא כשהם של עני ואז מותר גם העשיר לטלטל אותן. ועיין בט"ז שמסיק דדוקא כשהעשיר דר בבית העני שאז הוא נגרר אחריו, אבל עשיר דעלמא אסור לטלטל כיון שמ"מ אינו ראוי לו שהוא פחות מג' טפחים על ג' טפחים.

ולפי דבריו שם נמצא שבאמת אין כאן חלוקה בין עניים לעשירים, אלא בין אם הדבר שייך לעני או לעשיר, ועל כל זה לא נרמז מאומה בדברי המחבר כאן!.

והב"י כאן על דברי הטור לא הביא כלל דברי התוס' שיסדו החידוש הזה,
וגם כל האחרונים מפרשי הטור והשו"ע הקדמונים שתקו והניחו סתימת המחבר בלא שום הסתייגות והבהרה דמיירי רק בשיירי מטלניות השייכים לעניים.

ומקורו של המשנ"ב לדבריו אלו הינם מן האחרונים המאוחרים יותר, רבותינו הגר"ז בשולחנו (סעיף מא) והגרע"א שכתב בגליונו כאן: מותר לטלטלן. אם הבעלים עניים. ומותר גם כן לעשירים שבבית הבעלים עניים. אבל לעשירים אחרים לא. תוס' דף קכ"ז ב'.
וכן מצינו באליה רבה על דברי הלבוש כאן: "דוקא לעניים ולא לעשירים (רבינו ירוחם נתיב י"ב פכ"ו ה"ו)".

ואמנם כן מפורש להדיא בלשון רבינו ירוחם (נתיב יב חלק יג): ובלאות של בגד אסור לטלטלן בשבת. ודוקא שאין בהן ג' אצבעות באורך על שלשה ברחב שאינם ראויים לא לעניי' ולא לעשירים, אבל יש בהן שלשה אצבעות מטלטלין אותם לעניים ולא לעשירים.
וכן העתיק גם בבן איש חי (שנה שניה פרשת מקץ אות יג).

ולולי דמיסתפינא אמינא, דהנה המחבר הביא דעה שניה "ויש מתירין אפי' אין להם ג' על ג'", והטעם הוא כמבואר בנו"כ משום דחזי לקנח בו, והנה זה ודאי דבגד פחות מג' על ג' אין בו חשיבות לכלום, ואף לעניים אינו נחשב לבגד, ומ"מ שאני שיירי מטלניות שכיון שהיה בגד שלם ובלה, אין זורקים אותו לאשפה כל עוד הוא ראוי לשימוש כל דהו כמו קינוח. והיינו שיטת הראב"ד המובאת בר"ן ובמ"מ. ובדרך החיים (סי' סב ס"ק ד) פסק כשיטה זו להלכה.

ומעתה לא רחוק הוא לומר שגם לדעה ראשונה דבעינן שיעורא דג' על ג', והיינו שיהיה עכ"פ חפצא של בגד הראוי לעניים, אבל הא מיהת מדין שיירי בגד, אף הוי ראוי לעשירים, ואף שבתורת בגד חדש לא יקחו בשוק בגד שהוא מעיקרא קטן משיעור ג' על ג', אבל אין זורקין לאשפה שיירי מטלנית בשיעור ג' על ג', ונמצא איפוא דהאי היתרא אמור בין לעניים ובין לעשירים.

וכן משמע לשון הלבוש כאן: ושירי מטלניות שבלו, אם יש בהן ג' אצבעות על ג' אצבעות, עדיין בגד מיקרו וראויין לעניים ומותר לטלטלן.
והיינו כיון שראויים לעניים לא פקע שם בגד מינייהו ולא הוו מוקצה אף לעשירים, וכאמור.

ויסוד הדברים עולה, דכל נידון החילוק במוקצה לעשירים היינו כאשר דנים על שם כלי לגבייהו, שישנו בגד שאינו ראוי להם כלל אלא ראוי רק לשימוש עניים, וע"ז אמרינן דמקצי ליה לגמרי, אבל כאשר בא ליד העשיר בתורת כלי, וכל הנידון הוא על שימושים, אזי גם עבור שימוש פחות שישנו בכלי, לא נדחה לגמרי מתורת כלי שבו, ואינו זורקו לאשפה, וסגי בשימוש פחות על מנת שלא להוציאו מתורת כלי.

אבל האמת יורה דרכו, דבגמ' לא מצינו היתר על שיירי מטלניות בשיעור ג' על ג' אלא ידעינן הכי מדיוקא מדאשמועינן איסורא במטלניות שאין בהן שלש על שלש (מימרא דאביי קכה, א), ולא שמעינן היתרא להדיא אלא בדברי התוס' (קכז, ב ד"ה כיון), ובדבריהם שמעינן איסורא לעשירים, ולא חילקו בזה מאומה.

מה מאוד שמחתי היום כשהראוני שכיוונתי לדברי מרן החזו"א (סי' מג ס"ק יט) דסבירא ליה ככל הדברים הללו, ואעתיק לשונו הנצרך לנו: [אחר שהעתיק דברי התוס' בחילוק בין עניים לעשירים במטלניות], "וסוגיא שם לא משמע כן דהא כל הסוגיא שם דשירי כלים עדיפי מחרסין וצרורות בעלמא דאין מטלטלין אותן אע"ג דחזי לכסויי מנא ואםילו יחדן לכיסוי צריכי תורת כלי, אבל שיירי כלים בתשמיש כל דהו סגי להו, וכשאסר רב שירי פרוזמיות ממילא שמעינן דלא איירי ביש בהן ג"ט לעשירים או ג"א לעניים דלא גריעי שירי כלי מחתיכת בגד מתחילה, ויעו"ש עוד שכפל הדברים.

יישר כח גדול, הדברים נפלאים, שישו מעיכם דכוונתם לדעת קדושים.

והנה אף שבתוס' ורי"ו מבואר לא כן, לכאורה יש לומר כן בדעת הר"ן. שהרי הא דסעיף נ"ב דדבר שאינו ראוי לעשיר הוי מוקצה לו אף שראוי לעני, (וממילא ה"ה לעני אם הוא בבעלות העשיר) מקורו מהר"ן שהוציא כן מהסוגיא בדף מז. ומעתה יש לעיין מדוע בהא דדף קכ"ה. לא פירש הר"ן שמה שמבואר בגמרא שביש בו ג' אצבעות אינו מוקצה, מיירי דוקא לעניים ובשל עניים, אלא סתם לגמרי בזה. ולפ"ד החזו"א שכיונתם אליהם הרי א"ש דבשיירי מטלניות אפילו בשל עשיר איננו מוקצה.

הואיל והעליתם את עיקר העניין של בגדי עניים לעשירים כו', אמינא בה מילתא, דיש להעיר דהרי"ף רמב"ם ורא"ש השמיטו לגמרי את המבואר בדף מז. (שהוא יסוד ושורש כל דברי הראשונים) בגדי עניים לעשירים לא, אשר מזה הוציאו התוס' והר"ן שדבר שאינו ראוי אלא לעני הוי מוקצה לעשיר. כמו"כ הטור השמיטו רק שהב"י הביאו בשם הר"ן ופסקו בשו"ע.
ואפשר לומר דהנה הגמרא שם הרי לא קאי בענין מוקצה אלא בענין חשיבות הקרטין כדי להפקיע מדין בסיס משום האפר, ובזה בעינן דבר חשוב, וקאמר הגמרא דכיון שקרטין בי רבי לא חשיבי הרי אין בכחן להפקיע דין בסיס מהכנונא, אבל אין ראיה מהגמרא שדבר שאינו חשוב לעשיר הוי מוקצה אף שהוא ראוי לעני. ושפיר י"ל דכיון שיש לזה שם בגד בעלמא, אינו מוקצה. ועוד דעל ידי יחוד הרי יקבל טומאה גם לעשיר, וכל שע"י יחוד מק"ט אינו מוקצה כמ"ש תוס' קכג. אלא שהתוס' והר"ן הבינו מדברי הגמרא שהוא מוקצה ממש, והר"ן מוסיף דמאחר שהוא מוקצה לעשיר ממילא מוקצה ג"כ לעני אם הוא בבעלות העני, והשו"ע פוסק כדברי הר"ן.

ידי"נ ר' דורשי, אני מגיב באיחור גדול, ועמו המחילה רבה.

ייש"כ על התוספות.

ההערה שלך שאין ראיה מעובדא דקרטין על כך שלא חזי גם לעניים,
כבר נמצאת במחנה אפרים שהקשה כן בהגהותיו על הר"ן, והניח בתימה.
ובבי מדרשא דידן נתקשו הרבה בזה, והציעו שהראיה מ'בית' רבי, ובודאי היו גם עניים בני ביתו.

יישר כח גדול על המראה מקום למחנה אפרים, לא ידעתי.
עיינתי שם והמחנה אפרים מעיר שתי הערות שונות:
א. שואל מנ"ל להר"ן בכלל שהוא מוקצה גם לעניים. ועל זה כתבת שהציעו שהראיה מ"בית רבי".
ב. מעיר כמו שכתבתי שיש לדחות לגמרי כל הראיה אפילו כלפי עשירים (את זה המחנה אפרים לא הניח בתימה אלא סתם העיר שיש ללמוד אחרת מהר"ן). ועל זה לא יעזור הא ד"בית רבי" דסו"ס אין ראיה כלל לגבי מוקצה אלא רק לגבי דין בסיס וכמ"ש.
עכ"פ נראה שהמחנ"א מבטא את שיטת שאר גדולי הראשונים שלא כתבו מאומה מדין זה.

ועתה הראני הרה"ג ר' יוסף חיים חיון שליט"א את דברי רבינו הגר"א בביאורו על מה שכתוב בשו"ע [ורמ"א] לעיל מיניה בסעיף ז: חתיכת חרס שנשברה בחול מכלי וראויה לכסות בה כלי, מותר לטלטלה אפי' במקום שאין כלים מצויים שם לכסותם בה... ודוקא חתיכת חרס משום דאתיא משברי כלי. וכתב הגר"א: ודוקא חתיכת כו'. כמ"ש בכל הני דשמעתין שירי פרוזמיות וכן בכולהו ועמש"ש.

ולכאורה מבואר ממש כדברינו שיסוד השמועה דשיירי פרוזמיות דהיינו שיירי מטלניות (עי' בפרישה) היינו מאחר שבאת להוציאם משם כלי דמעיקרא.

דורשי יחודך כתב:הואיל והעליתם את עיקר העניין של בגדי עניים לעשירים כו', אמינא בה מילתא, דיש להעיר דהרי"ף רמב"ם ורא"ש השמיטו לגמרי את המבואר בדף מז. (שהוא יסוד ושורש כל דברי הראשונים) בגדי עניים לעשירים לא, אשר מזה הוציאו התוס' והר"ן שדבר שאינו ראוי אלא לעני הוי מוקצה לעשיר. כמו"כ הטור השמיטו רק שהב"י הביאו בשם הר"ן ופסקו בשו"ע.
ואפשר לומר דהנה הגמרא שם הרי לא קאי בענין מוקצה אלא בענין חשיבות הקרטין כדי להפקיע מדין בסיס משום האפר, ובזה בעינן דבר חשוב, וקאמר הגמרא דכיון שקרטין בי רבי לא חשיבי הרי אין בכחן להפקיע דין בסיס מהכנונא, אבל אין ראיה מהגמרא שדבר שאינו חשוב לעשיר הוי מוקצה אף שהוא ראוי לעני. ושפיר י"ל דכיון שיש לזה שם בגד בעלמא, אינו מוקצה. ועוד דעל ידי יחוד הרי יקבל טומאה גם לעשיר, וכל שע"י יחוד מק"ט אינו מוקצה כמ"ש תוס' קכג. אלא שהתוס' והר"ן הבינו מדברי הגמרא שהוא מוקצה ממש, והר"ן מוסיף דמאחר שהוא מוקצה לעשיר ממילא מוקצה ג"כ לעני אם הוא בבעלות העני, והשו"ע פוסק כדברי הר"ן.

בתוס' ר"י הזקן (מכון אופק) בדף מז. כ"כ להדיא, וכך לכאו' פירשו רש"י והמאירי שם והריב"ש סי' צג.