פורום אוצר החכמה

מעשה שהיה בליל שבת בשולם זכר, הציבור בירך את כל הברכות, ופתאום הגיע בהפתעה מגש מלא פירות, שאחד מהשכנים הביא בהפתעה, השאלה שהתעוררה, האם צריך לברך שוב פעם, מכיון שהבע"ב לא ידע מכך, או דילמא שאתה מגיע אתה מברך על דעת כל מה שיביאו, לא נ"מ לך מי יביא.
וזה נוגע מאוד גם בקידושים שעושים בשבת בבר מצוות, אופרוף וכדו', וקורה הרבה פעמים שבאמצע הקידוש מכניסים פתאום עוד עוגות שהביאה שכנה וכדו', האם יצטרכו לברך שוב, מכיון שבשעת הברכה בעל השמחה לא ידע על העוגה הזו רק אח"כ היא הגיעה?

אתכא ד"בעה"ב" סמכינן לכאורה.

כיון שזה קורה הרבה פעמים.. (ובפרט באירועים כאלו שהשכנים מביאים)
ממילא היה בדעתם אף על זה. והרמ"א אומר שכך הרגילות.

לכאורה ההבנה בכך שסמוכים על שולחנו של בעל הבית - איננה שמכוונים דעתם למה שבעל הבית מכוון, אלא שדעתם לא משועבדת למה שהם חושבים שיגישו, וממילא א"צ לברך גם כשמתחדש משהו שבעה"ב לא חשב עליו [וגם בעה"ב עצמו לא תמיד יודע בדיוק את כל מה שרעייתו מתכננת להגיש].

תשובת הגר"צ רוטשטיין שליט"א, מרבני בית הוראה הכללי: שאלה זו נוגעת לא רק בקידושים אלא כמעט בכל יום, כשאדם בירך על מאכל אחד בלי לחשוב אם רוצה לאכול עוד, ובהמשך רוצה לאכול עוד מאכל שברכתו כברכת מאכל הראשון אלא שלא היה לפניו בשעת ברכתו (שאם היה לפניו בשעת ברכתו אומרים שהברכה חל על כל מה שלפניו על השלחן, וכן אם היה דעתו בשעת הברכה לפטור כל מה שיבא בהמשך גם כן ברכתו חל על כל מה שיבא בהמשך (מ"ב רו כא)), האם יכול לסמוך על הברכה שבירך מתחילה או שצריך לברך על המאכל השני כיון שהובא לפניו רק לאחר ברכתו. והנה בשאלה זו יש ג' אופנים.

1) בירך על מאכל אחד בסתמא ולא חשב כלל אם לאכול יותר, ולאחר שגמר מלאכול אותו מאכל שבירך עליו, החליט לאכול עוד מאותו המין ממש, כגון שבירך על תפוח אחד ועכשיו רוצה לאכול עוד תפוח, או שבירך על בוטנים ועכשיו רוצה לאכול עוד בוטנים שהגיעו במגש פיצוחים לאחר שכבר בירך. אפילו אם לא עלה בדעתו לאכול המאכל השני עד אחר שגמר המאכל הראשון, יכול לאכול המאכל השני בלי ברכה מחדש, ובלבד שלא הסיח דעתו לגמרי מלאכול. (ש"ע רו ה, ומ"ב כ)

2) בירך על מאכל אחד ועכשיו רוצה לאכול מאותו סוג מאכל אבל לא מאותו מין ממש, כגון שמתחילה בירך על תפוח ועכשיו רוצה לאכול פרי אחר כמו אגס, או שבירך על מציצה ועכשיו רוצה לאכול טופי, או שבירך על אגוזי לוז ועכשיו רוצה לאכול אגוזי מלך. אם עלה על דעתו לאכול המין השני או שהובא המין השני לפניו כשהיה עדיין באמצע אכילה הראשונה, אינו מברך על המין השני. אבל אם גמר לאכול המין הראשון ורק אז עלה בדעתו לאכול המין השני, צריך לברך מחדש על המין השני. (מ"ב רו כב וכה"ח רו לז דלא כמחבר רו ה)

3) בירך על מאכל אחד, ועכשיו רוצה לאכול מאכל מסוג אחר לגמרי, כגון שמתחילה אכל שוקולד ועכשיו רוצה לאכול גבינה, או ששתה שכר ועכשיו רוצה לאכול דגים. אם עלה על דעתו לאכול המין השני או שהובא המין השני לפניו בשעת הברכה אז אינו מברך עליו, אבל אם עלה בדעתו לאכלו או שהובא לפניו רק אחר הברכה (אפילו בשעה שעדיין אוכל המאכל הראשון שבירך עליו), צריך לברך שנית. (מ"ב רו כא)

כל זה כשלא קבע עצמו לאכילת פירות אלא סתם נשנש מעט, אבל אם ישב וקבע עצמו לאכילת פירות, י"א (מ"ב רו סס"ק כב) שהברכה פוטר גם מאכל ממין אחר (אבל לא מסוג אחר לגמרי).

אלו הכללים, עכשיו נתייחס למקרה שקרה לך. בשלום זכר אם יושבים ואוכלים כל מיני פירות ופיצוחים אפשר להחשיב את זה כ'קבע עצמו לאכילת פירות' ולכן אם בירך בורא פרי העץ על פיצוחים או פירות, ואחרי זה מגיע מגש של פירות או פיצוחים אפילו כאלו שלא אכל אותם, אין לברך שנית. בקידוש ואויפרוף נראה אם רק נשאר כמה דקות אין זה קבע עצמו לאכילת פירות אלא נשנוש, ולכן אם בירך בורא מיני מזונות על עוגות ואז מגישים מגש של עוגות שהביאה שכנה פלונית, אם העוגה כזה שכבר אכל אין לברך שנית, ואם העוגה ממין אחר, אם כבר גמר מלאכול את העוגה שבירך עליו ראשונה, צריך לברך שנית, ואם עדיין לא גמר את חתיכת העוגה שבירך עליו, אין לברך שנית.

מיותר לציין שיעצו הפוסקים (ב"י יו"ד יט, רמ"א או"ח רו ה) שלכתחילה יש ליזהר בשעת ברכה לכוון לפטור כל מה שיביאו לפניו מאותו ברכה, ואז לא יהיו לו שום שאלות, וטוב מאד להטמיע ההרגל שלפני שמברכים מכוונים שהברכה יחול על כמה שיביאו. אני מקווה שהדברים בהירים כדי לדעת בפעם הבאה מה לעשות. אם לא, נא לשאול שוב.

אמנם יש לעיין אי בשעת הברכה לא היה באפשרותו לאכול מאכל זה י"ל שאינו יכול לפוטרו בברכתו

תשובת הגר"י זילברשטיין שליט"א מתוך קובץ ווי העמודים סיון תש"פ

שמעתי פעם הגדרה נאה - לגבי אכילת האדם בביתו, שפעמים רבות מתאוה לעוד איזה מאכל, תופין, מיני מתיקה וכו'.
כשאדם מתיישב לאכול, או אפילו מברך על איזה מאכל, דעתו על כל מה שנמצא בארונות המטבח!

ולפני שנתחיל להתווכח על הגדרה זו,
כמובן שאין זו כוונה במודע, כרגע דעתו לאכול אך ורק את התפוח או הוופל שנטל לידיו, אבל אדם יודע נפש בהמתו (כמ"ש את הנפש הבהמית שלו עצמו), והוא עשוי ועומד להגרר אחר כל מאכל הנמצא בביתו.
וגם אם לא נסכים עם הגדרה זו לכתחילה, יתכן ומסתבר, שלאחר שאדם שומע הגדרה זו, הוא מסכים עמה, ומעתה ודאי דעתו כך. (ושוב, גם אם לא ממש במודע, ברגע שתשאלנו או שיתעורר מעצמו, יאמר: ודאי, דעת אדם על כל וכו').

ראה 'סדר ברכת הנהנין' פ"ד ה"ה־ו. פ"ה. פ"ט ה"ה (ואילך). וש"נ.

שאלה שדומה לזה אדם שביתו בליל שבת הורידה את החמין במקום המרק של ליל שבת
ואבי המשפחה החמיר שלא להחזיר את הסיר לפלאטה (יש מקום לפלפל בדין זה ואין כאן המקום)
ונשאלה השאלה האם צריכים לברך על החמין כיון שודאי אין דעת האדם על זה אע"פ שזה נמצא בביתו או שסוף סוף מה שבבית נפטר
דעתי נוטה לצד הראשון

דעתו היא שאם יתבלבלו בסירים יאכל את מה שבסיר שהורידו וזו גם היתה דעתו בשעת הברכה ולכן א"צ לברך

לפענ"ד תמיהא לי: למה שיהא בדעתו דבר שאינו־שכיח כ"כ?

כיוון שדעתו לא להחזיר את הסיר ולא לזרוק את מה שבתוכו הרי שבדעתו לאכול את זה אם יתבלבלו בסירים