גדר איסור חובל בשבת

[בר ישראל]

שאלה פשוטה על גדר איסור חובל - כידוע לרוב הראשונים איסור חובל הוא תולדה של שוחט, ומטעם "הדם הוא הנפש." אך הרי אצל איסור אכילת דם הרי להלכה כל הפסוקים המדברים על דם כנפשו של הבהמה מתעסקים רק בדם שהנפש יוצא בו, ואילו איסור דם האיברים ודם התמצית נלמדה מפסוקים אחרים המזכירים איסור דם אופן סתם - אם כן איפה, איך שפיחת דם האיברים נחשבת כנטילת נשמה?

[דורש טוב לעמו]

שאלה פשוטה על גדר איסור חובל - כידוע לרוב הראשונים איסור חובל הוא תולדה של שוחט, ומטעם "הדם הוא הנפש." אך הרי אצל איסור אכילת דם הרי להלכה כל הפסוקים המדברים על דם כנפשו של הבהמה מתעסקים רק בדם שהנפש יוצא בו, ואילו איסור דם האיברים ודם התמצית נלמדה מפסוקים אחרים המזכירים איסור דם אופן סתם - אם כן איפה, איך שפיחת דם האיברים נחשבת כנטילת נשמה?

אולי לא בטוח שיש להשוות בין הדינים. כלומר, בשבת אמרו שכל חבלה יש בה משום נטילת נשמה שבאותו מקום, דהיינו שהדם הוא בעצם הנשמה של כל איבר ואיבר.
אגב, יש שהסבירו את עניין נטילת נשמה שבאותו מקום שע"י הוצאת הדם בעצם חלש כוח האיבר וכד'. ואולי לענ"ד אפשר להביא ראייה מזה שאם אדם הוציא דם לדג בשבת,
חייב משום חובל מטעם 'הדם הוא הנפש', אע"פ שלעניין איסור אכילת דם, אין איסור בדם דגים. וצ"ע.