הנה בגמ' בשבת איתא (קה, ב) דכל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקוברו בחייו וכו'.
וצ"ע האם דין זה הוא חיוב על כל אחד ואחד, וא"כ כל אחד שיכול לחפש מקום להספיד את החכם ולא עושה כן – בכלל דברי הגמ' הוא, או"ד רק מי שכבר עומד ומספיד – ובתוך ההספד עצמו – מקצר ומתעצל, הוא הוא בכלל הגמ'.
שהרי ראינו להרבה גדו"י, ובכללם מרן החזו"א, מרן הגרי"ש אליישיב ועוד, שמעולם לא הספידו, ואפי' חכמים וגדו"י, וזה הערה גדולה למה לא חששו להנ"ל, ואולי לפי הנ"ל מיושב.
אשמח לדעת מה חו"ר אתרא הדין, אומרים בזה.