פורום אוצר החכמה

כמדומני שזה ענין מצוי אצל בעל-קורא שיפול ספק בדבר זה האם קריאתו היתה ממש מתוך הכתב או לא, ומהו שיעור התכיפות הנצרך לענין זה. מקופיא לא מצאתי אשכול על נושא זה, אם ישנו בנמצא, נא לצרף. אצטט כאן מדברי רבותינו ככתבם וכלשונם, ואשמח לכל הוספה.

-

חזו"א או"ח כט,ד - ...אף אם נתן שטר שחרור לעבדו שיחול בין ראי' לדיבור שפיר מקרי קורא מתוך הכתב.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן יט - ואני מסתפק שאפשר שכל זמן שזוכרים כל בנ"א מראייתם בספר לקרא התיבות כמו שכתובין נחשב כקורא מספר ההוא אף שהוא אחר כדי דבור וממילא איכא חומרא שאם ראה בחומש לא יהני כלל מה שיראה תיכף בהס"ת שלכן אף אם נאמינו שראה בחומש תיכף אחר שראה בחומש אינו מועיל ואם הוא בתכ"ד מסתבר שודאי לא יועיל דהא תכ"ד כדבור דמי לכל התורה כולה. ואיכא קולא מזה שאם ראה בס"ת ומאיזה סבה הוצרך לעצום עיניו שנחשבה קריאתו קריאה מהס"ת ובתכ"ד מסתבר שודאי יכול לקרא, וצ"ע לדינא.

שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן ל - זולת מה שהביא מסוגיא דמגילה (דף י"ח) דבעי דוקא קרא ואינו יוצא בכתיבה, ואי משום הא לא אריא לענ"ד להחליט דלאו כד"ד, דהא דמוקמינן במסקנא כגון דמנח מגילה קמיה וקרי בה וכתב וכו' אין ראיה דבעי קריאה, דבפשוטו י"ל אף דכתיבה כד"ד, מ"מ י"ל דשאני התם כיון דבעי שיהא קריאתו דוקא מתוך הכתב ולא בע"פ, א"כ נהי דכתיבה הוי כקריאה מ"מ הא הכתיבה הוי רק כקורא בע"פ, דאף דמתחילה קודם הכתיבה ראה כל פסוק בתוך המגילה והרהר בו מ"מ בשעה שכתב הוי קורא בע"פ, וכאלו ראה פסוק בתוך המגילה והרהר בו ואח"כ קרא הפסוק בע"פ, דפשיטא דלא יצא דהוי קורא בע"פ והכי נמי כן בכתיבה.

הליכות שלמה - בעל קריאה שראה תיבות הקריאה בס"ת אף אם אחר כך בשעה שאומר התיבה עוצם עיניו או מכסה אותה ביד שמראה בה לעולה מהני דכך היא דרך קריאת בני אדם שאינם מדקדקים לומר כל תיבה בשעה שקוראה מתוך הכתב ממש.

אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קמב - ואם אין מי שמראה בספר תורה הק' על כל תיבה ותיבה אי אפשר מבלי שיצאו כמה תיבות מפה הקורא קודם ראותו אותם בספר תורה הק' מחמת מהירות מצד טרחא דצבורא. ונראה דשייך גם בזה תוך כדי דיבור כדיבור דמי וכיון שמביט תוך כדי דיבור בתוך הספר התורה הקדושה אין חשש.

יישר כח, לפעמים אני קורא בתורה ויש לי כל פעם נערווין בענין זה וחשבתי שחייב להיות איזשהו הגדרה בענין.
דברי הליכות שלמה מאד מסתברים, ומה שכתב האגרות משה דהוא גם לחומרא הוא כבר חידוש גדול לענ"ד, דאע"ג דעדיין זוכר מה שקרא בחומש מ"מ הרי עכשיו שראה בתוך הספר הוי קריאה מתוך הספר ג"כ.
דברי הבוטשאטשער הוא כבר יסוד אחר לגמרי, וצריך לבארו.

האריך בזה רבי יעקב עדס שליט''א

עי' קסה"ס סי' ה אות ה לענין כתיבה מתוך הכתב

ומ"מ אינו צריך לראות כל תיבה בפני עצמה מתוך ההעתק אלא כדרך המעתיקים לוקחים שנים ושלשה תיבות בבת אחת או יותר כפי הרגלו בתורה (בני יונה)

(ומש"כ רעק"א לכאו' יש לתרץ באופנים אחרים)

צביב כתב:האריך בזה רבי יעקב עדס שליט''א

יש"כ

אגב, ראיתי דבר מעניין בשו"ת מהר"י ברונא, ז"ל בסי' צ -
...אמנם אם יש שם יודע לקרות בדקדוק ואינם מקפידים להשיאו כדי שילמוד לקרות, כה"ג לא יקראו בלא דקדוק, כדאיתא בהג' באשירי דלעיל דה"מ דלית ליהו רבא למיגמר ע"ש. כן הוריתי להיות אחד עומד אצל החזן עם חומש ואז הוי כמו ראוי לבילה שאין בילה מעכבת ולא פסיק רישיה. גם שמעתי שכן נהגו בכל ארץ צרפת וספרד ובארץ ישראל לבד במדינות הללו.

כשהייתי בחור בישיבה, היה מעשה בשמחת תורה. בחור קרא בתורה במנין של הועד שלו, וסיים את הקריאה - לעיני כל ישראל - בסילסול חזני מפואר כיאה לגומרה של תורה, תוך שהוא נושא את ראשו השמימה, מוליך ומביא מעלה ומוריד. והורו המורים (כמדומה בחורים) שלמרות החזנות היפה, עליו לחזור ולקרוא שוב מתוך הכתב.

עושה חדשות כתב:אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קמב - ואם אין מי שמראה בספר תורה הק' על כל תיבה ותיבה אי אפשר מבלי שיצאו כמה תיבות מפה הקורא קודם ראותו אותם בספר תורה הק' מחמת מהירות מצד טרחא דצבורא. ונראה דשייך גם בזה תוך כדי דיבור כדיבור דמי וכיון שמביט תוך כדי דיבור בתוך הספר התורה הקדושה אין חשש.

ונתנו ידידים כתב:דברי הבוטשאטשער הוא כבר יסוד אחר לגמרי, וצריך לבארו.

יש לדמות זה לקורע בגדו ונודע לו בתוך כדי דיבור שמת לו מת, שפטור מלקרוע.
(ואמנם דין זה עצמו צריך ביאור).

לומד אחד כתב:

עושה חדשות כתב:אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קמב - ואם אין מי שמראה בספר תורה הק' על כל תיבה ותיבה אי אפשר מבלי שיצאו כמה תיבות מפה הקורא קודם ראותו אותם בספר תורה הק' מחמת מהירות מצד טרחא דצבורא. ונראה דשייך גם בזה תוך כדי דיבור כדיבור דמי וכיון שמביט תוך כדי דיבור בתוך הספר התורה הקדושה אין חשש.

ונתנו ידידים כתב:דברי הבוטשאטשער הוא כבר יסוד אחר לגמרי, וצריך לבארו.

יש לדמות זה לקורע בגדו ונודע לו בתוך כדי דיבור שמת לו מת, שפטור מלקרוע.
(ואמנם דין זה עצמו צריך ביאור).

כפשוטו לכאורה אינו דומה, דשם הדין הוא דכשמת לו מת חייב לקרוע ואם נוכל לומר שקרע יצא ידי קריעה, אבל כאן צריך לקרוא מתוך הכתב ומה שאמרו ואח"כ ראה אין זה קריאה מתוך הכתב, ואפי' אם היה אומר התיבות אחר שראה את הכתב באופן שלא אמרו מתוך ראייתו לא הי' יוצא בזה, כפשוטו, ובאשל אברהם לכאורה מבואר הבנה אחרת, וזה צריך ביאור.