פורום אוצר החכמה

כתבתי מאמר קצר על טעמי מצוות ערלה ונטע רבעי. והנה הוא מוגש לפניכם. אשמח לקבל הארות והערות.

אפשר לומר שהמאמר בנוי על בכור שור בביאורו לויקרא יט, כג-כה:

שלש שנים יהיה לכם ערלים. שלא תהנה מפריו, לפי שאין דרך ארץ שתהנה ממנו עד שתדרין ממנו למקום, כי ראשית כל תבואות ראוי להדרין לפני המקום, ובשלש שנים ראשונים אינו טוען אלא דבר מועט ואינו ראוי להביא לפני המקום, ואתה אין אתה רשאי להקדים לי, כמו שמביאין עומר לפני המקום קודם שיאכלו חדש, וביכורים מפירות האילן. והכא נמי בשנה הרביעית שהוא טוען דבר הראוי הרי הוא קודש להביא לירושלים כמו מעשר שני, או לפדותו להביא דמיו כמו ממעשר דילפינן "קודש" "קודש" ממעשר משם ואילך הפירות שלך.
...
אני ה' א-להיכם. ואין אתם רשאין להקדים לי. ובשנה החמישית... להוסיף לכם תבואתו. כלומר מה שאמרתי לכם עד כאן להוסיף תבואות לכם עד שתעכבו שתוסיף בתבואה שתהיה ראויה לבא לפני כמו שפי'. אני ה'. ואין ראוי להדרין לפני כי אם דבר מקובל. אי נמי, אל יקשה לך אם תאבד ג' שנים, כי בכך תהא תוספת וברכה בתבואה.

אמנם אף שטעם מאד מסתבר כשלעצמו, קשה להסביר לפי זה את הדעה בחז"ל שיש רק כרם רבעי ולא נטע רבעי. בשונה מערלה שנוהגת בכל פירות. ולכאורה המצוות הללו אמורות להיות תלויות זו בזו. וכבר הקשה את זה רד"צ הופמן.
ואכן קשה להסביר את זה. אלא אם כן לפרש את זה לפי אחד הטעמים האחרים שנתנו חכמים שונים.
אשמח לשמוע הסבר לדבר. ובפרט שכמצויין במאמר חלק ניכר מראשונים פירשו כך את המצוות הללו, לא רק בכור שור.

נ.ב.
מקווה שאיני מסרטט את המטרה מסביב לחץ.
נ.ב.ב.
כתמיד יש מה לשפר במאמר. אשמח לעשות זאת עם עזרתכם. תודה רבה מראש. ורפואה שלמה לכל עם ישראל.

הקפצה. ברצוני לתרגם את המאמר לרוסית ולפרסמו בכתב עת. אשמח להערות.
מצרף לכאן את ערך "ערל" מספר השורשים לרד"ק (יש הפנייה בגוף המאמר, אך ללא ציטוט):

ערל וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא יט, כג.). והשם לאיש אשר לו ערלה (בראשית לד, יד.).
ומשקל אחר אל גבעת הערלות (יהושע ה,ג.). והתאר וערל זכר אשר לא ימול (בראשית יו, יד.). ומשקל אחר ערל לב וערל בשר (יחזקאל מד, ט.), בשש נקודות כי הסמוך מן וערל זכר ערל שפתים (שמות ו, יב.), כל דבר היתר והכבד שראוי להשליכו ולהסירו יקרא ערלה. וכן ערל שפתים, כי העלג יכבדו עליו דבריו ויוציא בשפתיו דברים יתרים עד שיגיע אל הדבור שרוצה לדבר והוא שקורין לו בלע"ז אופנ"י [טארטליי"ו]. וכן ערלה אזנם (ירמיהו ו, י.), לשון נקבה כלומר כבדה ויותרת בשר כאילו אינה כרויה לשמוע. וכן ערל לב, ערלי לב (שם ט, כה.), כאילו לבם כבד ויתר בשר ושומן המכסהו שלא יוכל להבין על דרך השמן לב העם הזה ואזניו הכבד. רדה והשכבה את ערלים (יחזקאל לב, יט.), אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות (שם לב, כד.). וכן כלם אשר הם ביחזקאל בפרשת נחה על המון מצרים רצונו לומר בהם כבדו העונות ויתרי החטאים. או פירושם ערלי לבבות. וכן אמר התרגום בהם חיבייא. שתה גם אתה והערל (חבקוק ב, טז.), התגלה שתגלה ערותך על דרך וישכר ויתגל, או הוא הפוך. והנכון בו והרעל מענין כוס התרעלה.

הנה ציטוט מישראל היום מהתאריך 18 בנובמבר 2021 מהכתבה על יצרן יינות כשרים באיטליה:

בשנת 2007 הבנו שאנחנו רוצים לעשות את היין שלנו, בנינו את היקב החדש, וכבר מההתחלה קיבלנו החלטה להכפיף את עצמנו באופן וולונטרי לשלוש מערכות רגולציה – לזו של מחוז קיאנטי קלאסיקו, לרגולציה אורגנית ולמערכת חוקי הכשרות. מכיוון שהכרמים היו זקנים ועייפים, התחלנו לשנטע )לעקור את הגפנים הוותיקות ולנטוע את הכרמים מחדש, ר"פ( את כל השטח, חלקה אחר חלקה, ורק בבציר הבא, ,2022 נקלוט ענבים מהחלקה האחרונה שחודשה". איזו מערכת חוקים היא המאתגרת ביותר? דה לה סטה: "אני לא בטוח שיש תשובה לשאלה הזו. בכל מערכת חוקים יש חלקים מורכבים יותר ומורכבים פחות, וחלקם אפילו חופפים. למשל, גם לפי ההלכה היהודית וגם לפי חוקי קיאנטי קלאסיקו, אזור היין העתיק ביותר באיטליה, בשלוש השנים הראשונות לנטיעת הגפן אין להשתמש בפרי.

ממש נהניתי לראות שבמחוז קיאנטי שבאיטליה גם סוברים שענבים של שלוש שנים ראשונות אינם ראויים ליין. האם למי מחברי הפורום יש ידיעה על תקנים ותקנות דומות במקומות אחרים?

איתן כתב:ממש נהניתי לראות שבמחוז קיאנטי שבאיטליה גם סוברים שענבים של שלוש שנים ראשונות אינם ראויים ליין. האם למי מחברי הפורום יש ידיעה על תקנים ותקנות דומות במקומות אחרים?

ימחל כבודו לבאר מה הנאתו מזה שיצרני קיאנטי פוסלים ענבים של שלוש שנים ראשונות, הרי מפורש בתו"כ הידוע,
---
ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.
---
שכל מצוות עשה ול"ת שבתורה גזירות מלך הן, ואם היה בהן הכשר ויתרון בטבע, לא היה ניכר שעשייתן היא משום גזירת המלך.

HaimL כתב:

איתן כתב:ממש נהניתי לראות שבמחוז קיאנטי שבאיטליה גם סוברים שענבים של שלוש שנים ראשונות אינם ראויים ליין. האם למי מחברי הפורום יש ידיעה על תקנים ותקנות דומות במקומות אחרים?

ימחל כבודו לבאר מה הנאתו מזה שיצרני קיאנטי פוסלים ענבים של שלוש שנים ראשונות, הרי מפורש בתו"כ הידוע,
---
ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.
---
שכל מצוות עשה ול"ת שבתורה גזירות מלך הן, ואם היה בהן הכשר ויתרון בטבע, לא היה ניכר שעשייתן היא משום גזירת המלך.

יש גדולי ישראל שבמפורש סברו כמוך. טור יו"ד סקפ"א:

הקפת הראש והשחתת הזקן גם באלו כתב הרמב"ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים ע"כ וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן

גם רש"י סבר שיש מצוות שכל טעמם הוא כפיפות לה'.

ועדיין גדולי ישראל לדורותיהם פירשו ונתנו טעמים למצוות. וזה כולל לא רק שכלתנים דוגמת רמב"ם אלא גם חז"ל עצמם, ספר החינוך, רמב"ן ועוד ועוד. כמובן הטעמים משתנים אצל חכמים שונים. עיין למשל בספרו של פרופ' יצחק היינמן "טעמי המצוות בספרות ישראל".


בכל מקרה המימרא מספרא באה לומר שיש לקיים את מצוות ה' מפני כוונה לקיים רצונו ולא לשם כוונות חיצוניות. עכ"פ רבינו הרמב"ם בשמונה פרקים פירש שלא לחינם חכמים נקטו ב"חוקים" ולא במשפטים וחילק ביניהם עיי"ש.

עכ"פ מאמרי שלו מוקדש האשכול דידן מבוסס על דברי בכור שור וסיעתו.
בכור שור בביאורו לויקרא יט, כג-כה:

שלש שנים יהיה לכם ערלים. שלא תהנה מפריו, לפי שאין דרך ארץ שתהנה ממנו עד שתדרין ממנו למקום, כי ראשית כל תבואות ראוי להדרין לפני המקום, ובשלש שנים ראשונים אינו טוען אלא דבר מועט ואינו ראוי להביא לפני המקום, ואתה אין אתה רשאי להקדים לי, כמו שמביאין עומר לפני המקום קודם שיאכלו חדש, וביכורים מפירות האילן. והכא נמי בשנה הרביעית שהוא טוען דבר הראוי הרי הוא קודש להביא לירושלים כמו מעשר שני, או לפדותו להביא דמיו כמו ממעשר דילפינן "קודש" "קודש" ממעשר משם ואילך הפירות שלך.
...
אני ה' א-להיכם. ואין אתם רשאין להקדים לי. ובשנה החמישית... להוסיף לכם תבואתו. כלומר מה שאמרתי לכם עד כאן להוסיף תבואות לכם עד שתעכבו שתוסיף בתבואה שתהיה ראויה לבא לפני כמו שפי'. אני ה'. ואין ראוי להדרין לפני כי אם דבר מקובל. אי נמי, אל יקשה לך אם תאבד ג' שנים, כי בכך תהא תוספת וברכה בתבואה.

והמובאה מתקנים של יין באיטליה באות לחזק, שגם גויים מבינים שהיין של שלוש שנים ראשונות פגום. ואנו מבחינתנו אין ראוי להודות לפני ה' ביין כזה ולכן אינו ראוי לנטע רבעי. ולפני שמביאים להודייה לפני ה' - אין ראוי לשות בעצמנו וזה איסור ערלה.
זהו טעם דתי, לא טעם שמחלן את המצוות. כמו מישהו שימול מפני שיחשוב את זה לדבר בריא.

לסיכום. כמובן שיש לקיים את המצוות מפני שהן רצונו של הקב"ה. אך זה לא אומר שלהתבונן ברצון ה' זה ח"ו עסק בטל.

כבודו צודק שזו כביכול מחלוקת ישנה, למרות שכמדומני שהיו כאלה שפירשו בדעת החולקים, שפירשו טעמא דקרא, כדי לקרב אל השכל, ולהרחיק השפעות זרות, או חנוך לנער על פי דרכו וגו'.

ועם זאת, מן הראוי להעיר שדווקא שכלתן כמו הרמב"ם ז"ל, קצת ניכר מחיבורו הגדול שאין טעמא דקרא, כדבריו הידועים בהל' תשובה
---
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. וכו'
---
הרי קמן דבמשנה תורה, שהוא עיקר, כתב דתק"ש גזה"כ, ומ"מ יש בו רמז דייקא, ותו לא.

את מורה נבוכים הוא כתב אחרי משנה תורה. בכל מקרה הרמב"ם של משנה תורה הוא הוא הרמב"ם של מור הנבוכים. גם אם קהל יעד שלהם שונה.

והנה דברי הרב מהמו"נ ח"ג פמ"ג (עמ' 597 במהד' שוורץ):

כמו כן ראש השנה יום אחד שכן הוא יום תשובה והערת האנשים מהיסח-הדעת שלהם. לכן תוקעים בו בשופר, כמו שביארנו במשנה תורה. הוא כאילו הכנה ופתיחה ליום הצום, כפי מה שאתה רואה מפורסם במסורת האומה ששומרים עשרת ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים.

מי לנו יותר נאמן מרמב"ם עצמו לבאר את דבריו במשנה תורה? בלי התורה אולי לא היינו מחדשים את תקיעת שופר. ומחוייבים לקיימה בכל מקרה, אך נצטוונו בה עם תכלית.