פורום אוצר החכמה

אתרוג כשר שהתערב עם שניים פסולים,
מצה כשרה התערבה בשתי מצות פסולות,
וכהנה.

ובא לקיים את חובתו בשלשתם, נטל הכל ואכל הכל וכו'
לכאו' לא יצא ידי חובה, ולמרות שבודאי לקח גם את הראוי למצוה.

בדיוק כמו שאיסור בטל בשתיים של היתר, ויכול (עכ"פ מדאו') לאכול הכל בבת אחת.
ואם האיסור נהפך להיתר, אז הכשר נהפך לפסול.
[ואי"ז דומה לנידון האם ביטול ברוב נותן דינים, שנתבאר במקום אחר, קחנו משם].

ואמנם יש בזה קושי מסויים להבין שכך יהיה הדין, וליבא לפומא אכתי לא גליא.
וכבר שאלתי בעבר האם דיברו בזה, ועדיין איני יודע.

חשוב להדגיש שהנידון הוא על ביטול "יבש ביבש",
כי לגבי "לח בלח" ודאי מצינו ביטול לגבי מצוות, בדיני זריקת הדם למזבח וכו'.
וטעם החילוק בזה ידוע ומבואר.

ראיתי כעת שהגראי"ל זצ"ל חידש לומר שאין בזה ביטול
צירפתי את דבריו, אלא שלא זכיתי להבינם כעת.


אני מצרף קובץ נוסף העוסק בענין זה, ובו מספר מקורות לנידון


יש לי מחשבה נוספת לומר שביטול ברוב נאמר רק לקולא ולא לחומרא
וכמבן זה זוקק הסבר ומקור, לע"ע אין לי.

אשמח לכל עזרה.

עושה חדשות כתב:יש לי מחשבה נוספת לומר שביטול ברוב נאמר רק לקולא ולא לחומרא
וכמבן זה זוקק הסבר ומקור, לע"ע אין לי.

מה שרציתי לומר דביטול ברוב הוא רק לקולא ולא לחומרא, חשבתי על דוגמא מהא דאין לבוד להחמיר, דהיינו יש לזה ב' התייחסויות, כסתום וכפתוח, ולעניננו כטפל לרוב או כעומד בפנ"ע, וזיל בכל נידון לקולא.

ויתכן אופן נוסף, שהביטול תלוי ברצון ובכוונה, ומקור לזה ממש"כ הראש' "דלא אשכחן ביטול בהיתר לפי שאין אדם עשוי לבטלו אלא אדרבה מוסיף הוא עליו והולך", (וכבר כ' בשער"י ג,טז דרק בשוגג לא בטיל היתר באיסור שאין אדם עשוי לבטלו, אבל אם מכוון לבטולי מיבטל בטל לכו"ע), וע"ע נדרים נט: היכא דטרח לביטולי, וצ"ע. וע"ע בית האוצר מערכת ב עמוד 100.

אם נניח שביטול ברוב חל רק לגבי איסורים ולא לגבי מצוות, יוצא דבר מעניין, שאם בשר שלמים נתערב בחולין ועברו עליו כמה ימים, אז איסור נותר אין בו כי בטל ברוב, ואילו מצוות אכילת קדשים יש בו, כי אין ביטול ברוב לגבי מצוות.

[ונתעוררתי לזה ממה ששמעתי בשם הגרד"ל שליט"א כעי"ז, דבשר שלמים שנעשה נ"ט בר נ"ט קודם שעבר זמנו, ואח"כ עברו עליו כמה ימים, אזי איסור נותר אין בו כי לגבי זה יש היתר של נ"ט בר נ"ט, אבל לגבי מצוות אכילת קדשים הוי כמו נ"ט בר נ"ט דאיסורא, כי המצווה חלה עוד קודם שנעשה נ"ט בר נ"ט].

אמנם בסברא יל"פ טובא, ואכמ"ל.

בזמן נותר כבר אין מצוה ולא ירצה ולא רק האיסור מגבילו.

לא עיינתי כלל, גם לא בקבצים, ומכל מקום אביע שמץ מחשבה. איני יודע אם יש בה ממש.
שלא שייך בזה ביטול, מכיון שהחובה לקיים את המצווה מאגדת אותם, שהרי מחוייב ליטול את כולם עד שיצא הספק מליבו. והרי זה כטומאת משא או בל יראה שאין בזה ביטול.
מה שאין כן באיסור שאדרבה, כל חד לחודיה קאי, ובכל אחד ניתן ללכת אחרי הרוב וממילא נתבטל.

עושה חדשות כתב:אם נניח שביטול ברוב חל רק לגבי איסורים ולא לגבי מצוות, יוצא דבר מעניין, שאם בשר שלמים נתערב בחולין ועברו עליו כמה ימים, אז איסור נותר אין בו כי בטל ברוב, ואילו מצוות אכילת קדשים יש בו, כי אין ביטול ברוב לגבי מצוות.

[ונתעוררתי לזה ממה ששמעתי בשם הגרד"ל שליט"א כעי"ז, דבשר שלמים שנעשה נ"ט בר נ"ט קודם שעבר זמנו, ואח"כ עברו עליו כמה ימים, אזי איסור נותר אין בו כי לגבי זה יש היתר של נ"ט בר נ"ט, אבל לגבי מצוות אכילת קדשים הוי כמו נ"ט בר נ"ט דאיסורא, כי המצווה חלה עוד קודם שנעשה נ"ט בר נ"ט].

אמנם בסברא יל"פ טובא, ואכמ"ל.

כנ"ל אם תרומה טמאה נתבטלה ברוב חולין טהורים, יאכל את כל התערובת ויקיים מצות אכילת תרומה טהורה.

ואין נראה.

אם אין ביטול ברוב בהנ"ל, או מטעם זה או מטעמים אחרים, (דבר שבמנין וכד')
לכאו' יהיה מחוייב ליטול הכל כדי לצאת יד"ח.

אבל מה הדין במצוה דרבנן, כגון נטילת ד' מינים ביום השני והלאה,
הרי אחרי שנטל אחד כבר יצא יד"ח בספק, וספק דרבנן לקולא.

וגם אין רוב שלא יצא כיון דהוי קבוע,
(ואף דהוי קבוע שאינו ניכר מ"מ הא הוי קבוע מדרבנן לחומרא, ואולי ה"ה לקולא עכ"פ כלפי מצוה דרבנן).