עושה חדשות כתב:א. מה הדין באופן שהוא אומר בבירור שאם היה נודע לו מהזיכוי בשעת מעשה ודאי היה מרוצה בו, אלא שבזמן שחלף בין הזיכוי לידיעה התחדשו סיבות שגורמות לו לסרב. האם מהני מחאתו או לאו. (ובהא דמשחיטין את הטבח וכו' ואם מת הלוקח מפסיד לכאו' משמע דל"מ מחאה בכה"ג).
עי' מחנה אפרים זכיה ומתנה סי' ו'
ועי' חו"ב כריתות כ"ד
וסתימת הדברים כפירושן דבדעתו בשעת ידיעה הדבר תלוי, ולא שיילינן ליה מה היה רצונו בשעה שזכו לו, וכן יש לפרש ג"כ כונת הרמב"ם בפ"ד מזכייה ומתנה ה"ב, וזה ג"כ כסוגיא דכתובות י"א א’ דכשהגדילו יכולים למחות, והיינו דכשהגדילו חשיב כשעת ידיעה ויכולים למחות על מה שזכו להם מדין זכין לאדם שלא בפניו, ומיהו התם עדיף כיון שלא היה בר דעת כלל בשעה שזכו לו, וזה דלא כמש"כ במחנה אפרים הלכות זכייה ומתנה סי’ ו’ דהעיקר תלוי בדעתו בשעה שזכו לו אלא שנאמן לומר מה היה בדעתו, ובדבר שהוא זכות גמור אמנם אינו נאמן, עי"ש, ולמש"כ אין כאן נידון נאמנות ולעולם תלוי בדעתו בשעת ידיעה, ואף בזכות גמור כן, ודברי הר"ן בפ"ב דקידושין שהביא ז"ל הם לפרש למה מחזקינן הדבר בספק מתחלה, ואילו בזכות גמור כל שלא מיחה מחזקינן הדבר בהחלט לזכותו.
בית הבחירה (מאירי) מסכת חולין דף פג עמוד א [ציין לו בספר אגן הסהר]
יראה מכאן שכל שהוא זכות מפורסם וזכו בו לאדם שלא בפניו אף על פי שנמשך ממנו חובה זכה ומ"מ אם לא ידע זה עד שנגלית החובה ולא רצה לקבל רשאי