פורום אוצר החכמה

כתב הרמ"ע מפאנו (שו"ת סימן קח)

וזאת העצה הנכונה לשומר מצוה מן המובחר שבראש חודש יחלוץ תפליו שתיהן תכף [אחר] שגמר תפלת שחרית ואל יטעה להמתין עד אחר קדושה דסדרא כמנהג שאר הימים כי כאן אינה סוף שחרית שהרי חתמנו תתקבל צלותא קודם הוצאת ס"ת ואז ראוי לחלוץ טרם נקרא בתורת המוספין שהיא חשובה לנו שלא בפני הבית כהקרבת המוספין והמקדים לחלוץ קודם ההלל הרי זה משובח חוץ מש"ץ שלא יחלוץ עד אחר קדיש גמור בשחרית שכבר נסתלק מלפני התיבה והיינו קודם קריאת התורה כדאמרן

האם בשעת הקרבת המוסף היו חולצים את התפילין?

אולי יש לצרף כאן את דברי הלבוש או"ח תכג ד: "נוהגין לחלוץ תפילין כשרוצים להתפלל מוסף, שתפלת מוסף הוא במקום קרבן מוסף, ובעת הקרבת המוסף הוא כמו יום טוב ממש ואין צריך אות".
הלבוש לא כתב כרמ"ע שיש לחלוץ לפני קריאת התורה, אבל הביא את הרעיון שבשעת 'הקרבת המוסף' א"צ את האות של התפילין. וכבר כתב כיו"ב הרדב"ז חלק ד סי' פ: "ואפשר לתת קצת טעם לפי הפשט כיון דבמוסף דומה ראש חדש לימים טובים שנקראו אות ראוי לעשות לו היכר זה".

ואין בידי תשובה איך נהגו בפני הבית בשעת הקרבת המוסף.

שומע ומשמיע כתב:האם בשעת הקרבת המוסף היו חולצים את התפילין?

הכהנים כלל לא היו לבושים תפלין בשעת העבודה, כדמשמע מדברי הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות כלי המקדש והעובדים בו:

אֵין הַכֹּהֵן יָכוֹל לַעֲבֹד בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁהֲרֵי חוֹצֶצֶת. אֲבָל שֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת.
וְאִם רָצָה לְהַנִּיחָם בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה – מַנִּיחַ.

ומה עם הלויים והישראלים שנכחו שם בשעת הקרבת המוסף?

ביקורת תהיה כתב:

שומע ומשמיע כתב:האם בשעת הקרבת המוסף היו חולצים את התפילין?

הכהנים כלל לא היו לבושים תפלין בשעת העבודה, כדמשמע מדברי הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות כלי המקדש והעובדים בו:

אֵין הַכֹּהֵן יָכוֹל לַעֲבֹד בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁהֲרֵי חוֹצֶצֶת. אֲבָל שֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת.
וְאִם רָצָה לְהַנִּיחָם בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה – מַנִּיחַ.

עיין זבחים דף י"ט ע"א שכהן גדול היה מניח תפילין של ראש בין ציץ למצנפת, (וכרש"י שם ורש"י ורמב"ן עה"ת).

מחולת המחנים כתב:כהן גדול היה מניח תפילין של ראש בין ציץ למצנפת.

מאן אמר לך דבשעת עבודה הוא?

ביקורת תהיה כתב:

מחולת המחנים כתב:כהן גדול היה מניח תפילין של ראש בין ציץ למצנפת.

מאן אמר לך דבשעת עבודה הוא?

ברש"י פרשת תצוה כתב על הפסוק (כ"ח ל"ח) "והיה על מצחו תמיד - אי אפשר לומר שיהיה על מצחו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה", ועיין בס' הכתב והקבלה שדן בדבריו.

מחולת המחנים כתב:ברש"י פרשת תצוה כתב על הפסוק (כ"ח ל"ח) "והיה על מצחו תמיד - אי אפשר לומר שיהיה על מצחו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה", ועיין בס' הכתב והקבלה שדן בדבריו.

לענין תפילין בשעת עבודה, בברייתא זבחים י"ט א' דפטורים בשעת עבודה וברש"י משום עוסק במצוה והיינו דפטורים מלהניח באמצע עבודה משום עוסק במצוה אבל לפני העבודה אם יש זמן חייבים להניח וכמבואר בערכין ג' ב' בתוד"ה ציץ ובשטמ"ק שם אות ו' ובהגהות הגר"א וכן חילק להדיא בזה בשטמ"ק שם. והרמב"ם דכתב אם רצה להניח בשעת עבודה מניח היינו משום דכל זמן דלא מבטל מצוה ראשונה רשות ביד העוסק במצוה לעשות מצוה אחרת וכמבואר בראשונים ולכן במקום שאין ביטול עבודה מניח אף באמצע עבודה. [כן היה נראה בפשטות, ועכ"פ להראות מקום בסוגיות בכל זה שלא הוזכר באשכול כלל, אך לא רציתי לשלוח הדברים בלי לעיין בס' המפתח ושם מביא מגדולי האחרונים בזה ויש לעיין בדבריהם, אבל עכ"פ בפשטות אין סתירה וכמבואר מדברי השטמ"ק].