לימא כתנאי, נימא כתנאי, משמעות זהה?

[הורודנאי]

כידוע מספרי הכללים שלימא כתנאי על הרוב הוא קושיא שלא יתכן שאמוראים יפלגו במחלוקת תנאים.
האם גם נימא כתנאי הוא כך, או שנימא כתנאי הוא הנחה.

[כולל יונגערמאן]

ראשית תצטרך לברר עד כת"י המקורי של התלמוד שכתוב לימא או נימא בדיוק. כי לכאורה משמע שזה הטעות הראשון שיטעו בו מעתיקים - חילופים בין נימא ללימא

[הפשטן]

לימא ונימא, היינו הך, לפי חוקי לשון ארמי.
ככה זה אגב גם בשאר תיבות, כגון ליעביד/ניעביד, ליחזי/ניחזי, ליתי/ניתי, וכדומה.

[כדכד]

כידוע מספרי הכללים שלימא כתנאי על הרוב הוא קושיא שלא יתכן שאמוראים יפלגו במחלוקת תנאים.
האם גם נימא כתנאי הוא כך, או שנימא כתנאי הוא הנחה.

לא הבנתי
אם ההגיון הוא שלא יתכן שאמוראים יחלקו במחלוקת תנאים אז מדוע שזה ישתנה כשכתוב "נימא" ואם "נימא" הוא הנחה אז איך יתכן שהם חולקים במחלוקת תנאים?

[הורודנאי]

ישר כויח לכל המגיבים,

שאלתי אם יש חילוק בין לימא לנימא מכיון שעלה בידי קושיה על דברי הרמב"ן, שהרמב"ן אומר שמתי הגמרא מקשה לימא, רק אם האמורא סובר כמו תנא שהתנא נגד דעת רבים,
ובמקרה שהאמורא סובר, כמו תנא אחד שחולק על תנא אחד, לא מקשים עליו.
וממש בסמוך לרמב"ן זהכמה שורות לפני זה בגמרא הגמרא מביאה מקרה נימא כתנאי ו"הקושיה" זה על דעת אמורא שסובר כמו תנא שהוא נגד תנא אחד,
ומכיון שקשה על דברי הרמב"ן חשבתי שאולי לימא זה קושיה נימא זה הנחה, ועכבתי אחרי "יסוד" זה בכל הדף (קידושין מ"ז ע"א), שהגמרא הביאה כמה פעמים נימא ולימא וכל הפעמים שהביאה נימא זה תנא נגד תנא, ולימא תנא כנגד רבים.
ולכן אני שואל אם יש סברא או מקור להנחה זאת.

[כדכד]

אולי יכתוב מר איפה הסוגיה הזו ואיפה הרמב"ן הזה כדי שנוכל להתייחס
מה גם שגם אם היסוד שכותב מר כאן נכון עדיין אין בכך כדי ליישב מה שהקשיתי לעיל

[הורודנאי]

אולי יכתוב מר איפה הסוגיה הזו ואיפה הרמב"ן הזה כדי שנוכל להתייחס
מה גם שגם אם היסוד שכותב מר כאן נכון עדיין אין בכך כדי ליישב מה שהקשיתי לעיל

הסוגיה בקידושין דף מ"ז.
ודברי הרמב"ן על המקום בד"ה במלוה ברשות בעלים לחזרה וה"ה לאונסין וכ'ו, שאומר שם על שאלת הגמרא, שהגמרא שאלה במאי קמפליגי שרש"י מסביר שם שזה כמו לימא כתנאי אך הרמב"ן אומר שם שאין מה להקשות לימא כתנאי מכיון שלימא כתנאי מקשים רק מתי שהאמורא סובר כדעת תנא שנגד רבים, אבל יחיד כנגד יחיד.

[שמואל דוד]

היום בדף היומי (פסחים קיב) איתא כמה פעמים ״נימא״ בגמרא והגרי״ב בגליון הגיה שצ״ל ״לימא״ וצ״ע בכוונתו

[חגי פאהן]

כידוע מספרי הכללים שלימא כתנאי על הרוב הוא קושיא שלא יתכן שאמוראים יפלגו במחלוקת תנאים.

כהערה צדדית, יתכן ויתכן, שהרי פעמים רבות הגמרא מכריזה: "כתנאי" בלי לימא ובלי נימא.
אלא שאמורא מעוניין שסברתו תסתדר עם דברי כל התנאים, ולכן הם עונים "אנא דאמרי אפילו כפלוני" ומעמידים באוקימתא דבריהם שמסתדרים אפילו עם התנא השני, ולפעמים אין ברירה אלא להעמיד 'כתנאי' אך זה דוחק גדול יותר.
דברי הרמב"ן מעניינים מאד!