פורום אוצר החכמה

משנה במס' עירובין - מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו וכו'
ברייתא שם - היו שנים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר אומר שביתתנו במקום פלוני.

ביאור הלכה סי' תט - ומכיר אילן או גדר: אבל אם אינו מכיר שום מקום ואמר סתם שביתתי בסוף אלפים מכאן לא מהני אף לדעה ראשונה וכן מוכח ממשנה (דף מט:) אם אינו מכיר וכו' ואמר שביתתי במקומי וכו' ע"ש וכ"פ כל האחרונים.

ובעצם גם הענין של "מוסר שביתתו למכיר" מורה שא"א לקבוע בסתם שביתה במרחק מסויים, (והגאון-יעקב שם הוסיף דלא מהני אא"כ גם ה'מכיר' קובע שביתתו שם).

-

אבל הא גופא טעמא בעי, אם אפשר לקנות שביתה ע"י אמירה בעלמא, לא ע"י עירוב בפת ולא עירוב ברגליו, למה נצרך להכיר, ולמה לא מועיל אם יאמר שביתתי תהיה אלפיים אמה מכאן ולמזרח.

ובפשטות, [וכן משמע בדברי הרמב"ן], ענין שביתתי במקום פלוני מהני גם כלפי תחומין דאורייתא, וזה ודאי צ"ע.

עושה חדשות כתב:למה אין מועיל אם יאמר שביתתי תהיה אלפיים אמה מכאן ולמזרח?

כי בשביל לקנות שביתה יש לסיים את ארבע האמות שבהן תהיה שביתתו.

מדוייק ביותר.

במרחק אלפיים אמה מזרחה מכאן בקו ישר, תהיה נקודת האמצע של הד"א המיועדים למקום שביתה.

ומה בכלל הבעיה אם העירוב עלול להישרף או להיאבד, יעמוד ויאמר: תהיה שביתתי במקום בו הנחתי את העירוב.

אין בזה מספיק גילוי דעת על השביתה, שנעדרה בהיות שאין השביתה בפועל.

עושה חדשות כתב:מה הבעיה אם העירוב עלול להישרף או להיאבד, יעמוד ויאמר: תהיה שביתתי במקום בו הנחתי את העירוב.

שו"ע או"ח ריש סימן תי: מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִקְבֹּעַ שְׁבִיתָתוֹ בְּמָקוֹם יָדוּעַ אֶצְלוֹ, וְהֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ וְהָלַךְ כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְיִקְנֶה בּוֹ שְׁבִיתָה, יֶשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ לְמָחָר עַד מָקוֹם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ וּמֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לִקְבֹּעַ שָׁם שְׁבִיתָתוֹ וְהֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁעָמַד שָׁם אוֹ שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ שָׁם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּעָנִי, שֶׁאֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לְהַנִּיחַ עֵרוּב, אוֹ בְּרָחוֹק, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ, אֲבָל אִם לֹא הָיָה עָנִי וְלֹא רָחוֹק לֹא:

עושה חדשות כתב:מדוייק ביותר.

במרחק אלפיים אמה מזרחה מכאן בקו ישר, תהיה נקודת האמצע של הד"א המיועדים למקום שביתה.

אוי"ל שחכמים תיקנו לשבות במקום ידוע, ובנידו"ד - המערב עצמו לא יוכל לדעת היכן בדיוק הוא קבע את שביתתו, כי אין לו כלים למדוד.

עושה חדשות כתב:ובעצם גם הענין של "מוסר שביתתו למכיר" מורה שא"א לקבוע בסתם שביתה במרחק מסויים, (והגאון-יעקב שם הוסיף דלא מהני אא"כ גם ה'מכיר' קובע שביתתו שם).

הגאו"י שם דן בזה, ולא מכריע. וצ"ע לפ"ז (אם מהני מכיר גם כשאינו מערב יחד), מתי נצרך עירוב בפת, והרי בהנחת העירוב המקום ניכר למניח ויועיל העירוב כדין המוסר שביתתו למכיר.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:ובעצם גם הענין של "מוסר שביתתו למכיר" מורה שא"א לקבוע בסתם שביתה במרחק מסויים, (והגאון-יעקב שם הוסיף דלא מהני אא"כ גם ה'מכיר' קובע שביתתו שם).

הגאו"י שם דן בזה, ולא מכריע. וצ"ע לפ"ז (אם מהני מכיר גם כשאינו מערב יחד), מתי נצרך עירוב בפת, והרי בהנחת העירוב המקום ניכר למניח ויועיל העירוב כדין המוסר שביתתו למכיר.

ייש"כ על הנידון, התעוררתי אליו מעט גם אני הדל

חשבתי לומר שהנחת פת היא כדי שתהיה ברכה על מעשה, שהרי על עירוב ברגליו אינו מברך כמש"כ הפמ"ג בסי' תט וסי' תטו
אבל הסתפקתי בשביתתי במקום פלוני אם יש ברכה כי הרי צריך אמירה.