פורום אוצר החכמה

יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה. ובהזכירו אלהים, יכוין שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכֹחות כֻּלם.

ישנה שמועה בשם הגרי"ז שכוונת השמות מחוייבת דוקא בברכות (וכמו הכותרת של הסימן בשו"ע) ולא באמירת פסוקים בעלמא.

מי יכול לאמת דברים ממקורם, ולהוסיף בזה עוד לאיזה מן הצדדים.

.

מנין לך דעת הגר"א בזה?
הגר"א בסי' ה' כתב רק שפירוש כתיבת השם אי"צ לכוין אלא בק"ש שהוא נמצא קיים, ודעתו שגם רבנו יונה לא כתב פירוש כתיבתו אלא בק"ש, אבל בשאר ברכות די לכוין פי' שם אדנות שהוא אדון הכל.

צודק, טעיתי בכוונת הגר"א שם

פתקא טבא.

בחיפוש באוצר ראיתי מביאים כן בשם הגרש"ז אויערבאך ובשם הגרב"צ אבא-שאול, לא בשם הגרי"ז מבריסק.
אבל ראיתי שמביאים גם ראיות לאידך גיסא, שהחיוב הוא גם באמירת פסוד"ז וקריאת שמו"ת וכו'.

עי' שעה"צ תרנא סק"ח שלא לנענע הלולב בפסוקי ההלל בשעה שאומר ה', "כי בעת אמירת השם צריך לכוון", וכשיטרד בנענוע לא יכוון
(ובעיקר דבריו יל"ע דבטור ושו"ע משמע דענין כוונת השמות הוא כחלק מכוונת הברכות, ואין ענין לכוון בשם ה' יותר משאר התיבות, ואולי בשם ה' יש כוונה מרובה)

עושה חדשות כתב:פתקא טבא.

בחיפוש באוצר ראיתי מביאים כן בשם הגרש"ז אויערבאך ובשם הגרב"צ אבא-שאול, לא בשם הגרי"ז מבריסק.
אבל ראיתי שמביאים גם ראיות לאידך גיסא, שהחיוב הוא גם באמירת פסוד"ז וקריאת שמו"ת וכו'.

מרן הגר"ש דבליצקי זצ"ל הביא עוד מקורות בעניין זה בקונטרס תנאים טובים.

שמואל שלומוביץ כתב:הגר"א בסי' ה' כתב רק שפירוש כתיבת השם אי"צ לכוין אלא בק"ש...אבל בשאר ברכות די לכוין פי' שם אדנות שהוא אדון הכל.

לכאורה צ"ע למה לחלק, והלא מבואר בגמ' דמטבע לשון הברכות נתקן ע"י דוד המלך ע"ה, והלא הוא תיקן לכותבו בשם המפורש - כדמוכח מקרא דתהלים "ברוך אתה ד' למדני חקיך" - ומעי"ז בדבה"י: "ויברך דוד וגו' ברוך אתה ד' אלוקי ישראל" וגו', וא"כ - מה לי שם השם בקריאת שמע אשר נכתב שלא כפי שהוא נקרא - ומה לי שם השם דמטבע לשון ברכות אשר אף הוא נכתב שלא כפי שהוא נקרא, ואימא דכי היכי דבק"ש יש להתכוון גם לפי דרך כתיבתו (שאגב היא גם דרך הגייתו בבית המקדש כמובא בש"ס על דרך הגיית השם המפורש בבית המקדש) - א"כ דילמא נמי במטבע לשון ברכות יש להתכוון גם לפי דרך כתיבתו (שכאמור היא גם דרך הגייתו בבית המקדש).

ולולי דמסתפינא אמינא, דלכאורה אותה סברא קיימת גם בפסוקי דזמרא, שהלא ברובם - האזכרות נכתבות בשם המפורש - מה שאגב מוכיח שכך הם גם בוטאו בבית המקדש (לאפוקי אזכרות מעטות הנאמרות בתפילת כל יום ושנכתבות בשם אדנות - וממילא גם בוטאו בבית המקדש בשם אדנות - וא"כ בהן לכאו' לכו"ע סגי להתכוון שהוא אדון הכול ותו לא, כגון בשירת הים - "מקדש ד' כוננו ידיך", ובמזמור שיר חנכת הבית לדוד - "ואל ד' אתחנן", ולפני תפילת י"ח - "ד' שפתי תפתח", ובפיסקת ובא לציון - "ברוך ד' יום יום", ובסידור הספרדים - בתפלה לדוד הטה וגו' - כמה וכמה פעמים).

עושה חדשות כתב:אבל ראיתי שמביאים גם ראיות לאידך גיסא, שהחיוב הוא גם באמירת פסוד"ז.

לענ"ד זה שייך דווקא ברוב פסוקי דזמרא, שבהם האזכרות נכתבות בשם המפורש (מה שאגב מוכיח שכך הם גם בוטאו בבית המקדש כמובא בש"ס על דרך הגיית השם המפורש בבית המקדש) - ולהכי יש מקום לחייב להתכוון גם כדרך כתיבתן [אליבא דהנהו המביאים וכו' כפי שראית], לאפוקי אזכרות מעטות הנאמרות בתפילת כל יום ושנכתבות בשם אדנות (וממילא גם בוטאו בבית המקדש בשם אדנות) וא"כ - בהן לכאו' לכו"ע סגי להתכוון שהוא אדון הכול - ודי בזה, כגון בשירת הים - "מקדש ד' כוננו ידיך", ובמזמור שיר חנכת הבית לדוד - "ואל ד' אתחנן", ולפני תפילת י"ח - "ד' שפתי תפתח", ובפיסקת ובא לציון - "ברוך ד' יום יום", ובסידור הספרדים - בתפלה לדוד הטה וגו' - כמה וכמה פעמים.

הפשטן כתב:

שמואל שלומוביץ כתב:הגר"א בסי' ה' כתב רק שפירוש כתיבת השם אי"צ לכוין אלא בק"ש...אבל בשאר ברכות די לכוין פי' שם אדנות שהוא אדון הכל.

לכאורה צ"ע למה לחלק, והלא מבואר בגמ' דמטבע לשון הברכות נתקן ע"י דוד המלך ע"ה, והלא הוא תיקן לכותבו בשם המפורש - כדמוכח מקרא דתהלים "ברוך אתה ד' למדני חקיך" - ומעי"ז בדבה"י: "ויברך דוד וגו' ברוך אתה ד' אלוקי ישראל" וגו', וא"כ - מה לי שם השם בקריאת שמע אשר נכתב שלא כפי שהוא נקרא - ומה לי שם השם דמטבע לשון ברכות אשר אף הוא נכתב שלא כפי שהוא נקרא, ואימא דכי היכי דבק"ש יש להתכוון גם לפי דרך כתיבתו (שאגב היא גם דרך הגייתו בבית המקדש כמובא בש"ס על דרך הגיית השם המפורש בבית המקדש) - א"כ דילמא נמי במטבע לשון ברכות יש להתכוון גם לפי דרך כתיבתו (שכאמור היא גם דרך הגייתו בבית המקדש).

ולולי דמסתפינא אמינא, דלכאורה אותה סברא קיימת גם בפסוקי דזמרא, שהלא ברובם - האזכרות נכתבות בשם המפורש - מה שאגב מוכיח שכך הם גם בוטאו בבית המקדש (לאפוקי אזכרות מעטות הנאמרות בתפילת כל יום ושנכתבות בשם אדנות - וממילא גם בוטאו בבית המקדש בשם אדנות - וא"כ בהן לכאו' לכו"ע סגי להתכוון שהוא אדון הכול ותו לא, כגון בשירת הים - "מקדש ד' כוננו ידיך", ובמזמור שיר חנכת הבית לדוד - "ואל ד' אתחנן", ולפני תפילת י"ח - "ד' שפתי תפתח", ובפיסקת ובא לציון - "ברוך ד' יום יום", ובסידור הספרדים - בתפלה לדוד הטה וגו' - כמה וכמה פעמים).

משמעות דברי הגגר"א שם שהטעם לכוונת פירוש כתיבתו בק"ש אינה מטעם כוונת השמות, דבזה כתב "כי בכל הולכין אחר הקריאה וא"צ להרהר כלל על הכתיבה אף שיש בהכתיבה סודות גדולות והם הלכה למשה מסיני וכן כאן הולכין אחר הקריאה", ורק ששם זה מטעם חובת כוונת פירוש המילות בק"ש, וזה לשונו "אבל משמע שם שא"צ לחשוב אלא פי' קריאתו רק בק"ש ששם ב' השמות מורין על היה כו'", עיי"ש.

בדיוק על טעמו של רבנו הגר"א - שאותו הבאת - תמהתי (כמובן כתלמיד פשוט היושב על הקרקע לפני רבו ונושא ונותן בדברי הרב לא להלכה ולא למעשה), דהא לכאו' עניין אדנות אינו מתקשר כלל וכלל אל עניין הי' הווה ויהי', אלמא כוונת השם הנדרשת בק"ש - דהוא הי' הווה ויהי' - לכאו' אינה יכולה להישען כלל וכלל על פירוש קריאתו באדנות! אז על מה נשענת א"כ כוונת השם - הנדרשת בק"ש - דהוא הי' הווה ויהי' ? אמור מעתה: על דרך כתיבת השם המפורש! וזה לכאורה שלא כדברי רבנו הגר"א (עפר אני תחת כפות רגליו) אשר כתב כי בכוונת השם הנדרשת בק"ש - אין להרהר ולא להשגיח כלל על דרך כתיבת השם המפורש - אלא רק על דרך קריאתו.

השתא דאתינן להכי דבק"ש משגחינן נמי אדרך כתיבת השם המפורש (כמסקנא לכאורה - שכאמור אינה להלכה ולא למעשה - אלא רק סלקא אדעתי' דההוא תלמידא דקא יתיב אארעא מקמי' דרבי' וקא שקיל וטרי בשמעתתא דרבי' ), א"כ הדרינן לתמיהתי הראשונה: מינא לי' לרבנו הגר"א לחלק בין ק"ש לבין ברכות, והלא מבואר בגמ' דמטבע לשון הברכות נתקנה ע"י דוד המלך ע"ה - והלא הוא השגיח גם השגיח לכותבה דוקא בשם המפורש (דלא הוי מעניין אדנות אלא מעניין הי' הווה ויהי') - כדמוכח מקרא דתהלים "ברוך אתה ד' למדני חקיך" - ומעי"ז בדבה"י: "ויברך דוד וגו' ברוך אתה ד' אלוקי ישראל" וגו' (ודלא כקראי אחריני שנכתבו ע"י דוד באדנות כגון ד' שפתי תפתח וכיו"ב), וממילא - כי היכי דבק"ש יש להתכוון גם לפי הנכתב בספר תורה היינו לפי דרך כתיבת השם המפורש (שלמעשה היא גם דרך הגייתו בבית המקדש) - א"כ דילמא הכי נמי במטבע לשון ברכות שנתקנה ע"י דוד המלך ע"ה יש להתכוון גם לפי איך שנכתבה על ידיו היינו לפי דרך כתיבת השם המפורש (שכאמור היא גם דרך הגייתו בבית המקדש). וכאמור כל זה הוא רק לפום מאי דסלקא דעתי' של אותו תלמיד פשוט, הדן על הקרקע בדברי רבו - לא להלכה ולא למעשה.

לגבי מה שמחלק הגר"א בין כוונת השם בק"ש לבין שאר קריאות - ואכן כפי שכבר כתבו כאן כמעט מפורש בדברי הגר"א שבכל קריאה בתורה או בנביאים או כתובים אין חיוב לכוין בשם הוי"ה, כי הוי"ה ואדנ"י הם קרי וכתיב ותמיד הולכים אחרי הקרי. ורק בק"ש צריך לכוין לשם הוי"ה.
מה שאני הבנתי הוא שהוא אכן חלק מהקבלת עול מלכות שמים של קריאת שמע. שהקבלת עול מלכות שמים השלימה חייבת להתייחס לשם העצם ולא רק לגילוי של שם אדנ"י. ומה שהקשה הרב הפשטן איך מתקשר שם אדנ"י להוי"ה ב"ה - לכאורה הביאור הוא שבודאי שיש קשר בין הקרי והכתיב, ואין זה סתם שקוראים דבר אחר לגמרי, אלא שתוכן הכתיב נמצא בקרי ורק שכשם שאין חיוב לקרוא את הכתיב כך אין חיוב להרהר בו, אבל סו"ס ענין הכתיב נמצא גם בקרי.
ואולי זה מבואר קצת ממה שכתב הגר"א וגם אם בא לכוין פירוש כתיבתו (בשאר ברכות) כו' - ואינו מובן הלא לפי הגר"א שאין הולכין אלא אחר הקריאה מה שייך בכלל לדבר על מה שבא לכוין פירוש כתיבתו וכאילו שיש בזה איזה משהו, ולכאורה מי שרוצה לעשות כן הרי דבריו בטלים וכאילו אומר דבר אחד ומכוין לדבר אחר. אבל להנ"ל א"ש דאכן אין חיוב לכוין לזה אבל גם אין זה מופקע כי כן הכתיב נמצא בקרי.

אגב יש לציין עוד דבר מופלא בדברי הגר"א שם, שלגבי שאר ברכות כתב שאם בא לכוין פירוש הכתיבה אין הפירוש היה הווה ויהיה אלא נמצא קיים. לפ"ז היה אפשר לחשוב שבק"ש שאכן צריך לכוין פירוש הכתיב, דעת הגר"א שצריך לכוין "נמצא קיים." אכן מיד אח"ז מנמק ומבסס הגר"א באריכות את דברי השו"ע שכתב היה הוה ויהיה, ומשמע שמסכים שזהו פירוש שם הוי"ה, והיינו לכאורה לגבי קריאת שמע. ונמצא שלדעת הגר"א יש חילוק בין כונת הכתיב בשאר ברכות לבין כוונת הכתיב לגבי קריאת שמע. והביאור בזה חשבתי שבק"ש מדובר בקבלת עומ"ש, ואין האדם יכול לקבל אלא מה שיש לו איזו תפיסה והשגה וששיך אליו. וענין נמצא קיים אי אפשר לקבל אותו על עצמו, כי זה למעלה מכל גילוי ואינו שייך אלינו. ומה ששייך אלינו הוא גילויו ית' בתוך הזמן. וזהו היה הוה ויהיה.
וכ"ת היתכן שיש לשם הוי"ה שתי הוראות שונות. נראה שההוראה של היה הוה ויהיה הוא התפרטות של "נמצא קיים", איך שזה נכנס לתוך ענין הזמן.
השי"ת יזכנו ללמוד ע"מ לעשות ולקיים...

דורשי יחודך כתב:בודאי שיש קשר בין הקרי והכתיב...שתוכן הכתיב נמצא בקרי...ענין הכתיב נמצא גם בקרי.

על זה בדיוק תמהתי את תמיהתי:
מה הקשר, בין אופן כתיבת השם המפורש (שהוא מעניין הי' הווה ויהי'), לבין אופן קריאתו באדנות? אני עכ"פ לא מצליח למצוא שום קשר, ומסתמא זה מחמת מיעוט שכלי הבנתי והשגתי.

אבל הלא ברור שבכל קרי וכתיב יש קשר, ואין זה שסתם מכניסים באופן שרירותי מילה אחרת שאיננה קשורה לכתיב, הלא כן.
ולגבי שם הוי"ה ושם אדנות, כבר המקובלים הקדמונים כתבו ששם אדנ"י הוא כעין שער ונרתיק לשם הוי"ה. כלומר שהוי"ה מתגלה אלינו דרך שם אדנ"י. או במלים אחרות שענין אדנ"י איננו אלא גילוי מסויים של שם הוי"ה. יתקנו אותי החברים אם אני כותב לא נכון. ואם כן ברור ששם הוי"ה "מסתתר" בתוככי שם אדנ"י.

דורשי יחודך כתב:כבר המקובלים הקדמונים כתבו

ילד טוען, שאינו מצליח להבין את הקשר - בין הלחיצה על מקש האות א - לבין הופעת האות א על המסך. אז אתה מגיב לו, שכבר מהנדסי המחשב לימדונו שהלחיצה על המקש משפיעה על מה שרואים על המסך. ובכן האם אתה חושב, שבזה שאמרת משהו על מהנדסי המחשב, סייעת לילד בכהוא זה לקבל תשובה על שאלתו? לדעתי רק הישארת אותו נבוך עוד יותר, שהלא הוא ניסה לברר משהו - לא על מהנדסי המחשב - אלא על המחשב.

או בנמשל: הפשטן טוען, שאינו מצליח להבין את הקשר - בין עניין אדנות (מלשון אדון וכו') - לבין עניין הי' הווה ויהי'. אז אתה מגיב לו, שכבר המקובלים לימדונו שיש קשר כזה. ובכן, בכך שאמרת משהו על המקובלים, אתה לא גורם לפשטן להבין יותר את מה שהוא לא הבין עוד קודם לכן. לדעתי רק הישארת אותו נבוך עוד יותר, שהלא הוא ניסה לברר משהו - לא על המקובלים - אלא על הכוונה הנדרשת בשם-השם.

אגב, אילו ילד העלה קושיא על המחשב כאמור לעיל, אז לא הייתי מגיב שכבר מהנדסי המחשב ענו על קושייתו, אלא פשוט הייתי פותר לו את הקושיא.

עושה חדשות כתב:יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה. ובהזכירו אלהים, יכוין שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכֹחות כֻּלם.

י"א... שכוונת השמות מחוייבת דוקא בברכות (וכמו הכותרת של הסימן בשו"ע) ולא באמירת פסוקים בעלמא.

ילה"ק לאידך גיסא, דבשלמא בפסוד"ז וכד' שייך לומר דצריך לכוין גם ככתיבתם שהוא היה הוה ויהיה,
אבל ברכות ותפילות שנתקנו לברך בשם אדנות, אטו גם בזה שייך לומר שצריך לכוין כפי כתיבתם ביו"ד ה"א?

בוודאי שכן!
ברוב הברכות - כתיבתן בשם הוי', מלבד מקומות בודדים, כמו "אתה גבור לעולם א-דני".

עזריאל ברגר כתב:ברוב הברכות - כתיבתן בשם הוי', מלבד מקומות בודדים, כמו "אתה גבור לעולם א-דני".

מה הפירוש כתיבתן? כותבי ברכות כשורפי תורה! אולי כוונתך למשמעות הפנימית של שם ה', אבל זו מנלן אם לא שייך בהם כתיבה.

כנראה שהשו"ע סבור שלמעשה יש משמעות לכך...

נכון, וע"ז הקשיתי כנ"ל.

מה באמת ההסבר לכך -בדרך הפשט- שב'אתה גבור' אין כתיבתו ביו"ד ה"א?

ע"ע אבודרהם על אד' שפתי תפתח.

וע"ע ירושמי ברכות ט, א: "תני הפותח ביו"ד ה"א וחותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד הרי זה בור. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד הרי זו דרך אחרת".

עושה חדשות כתב:נכון, וע"ז הקשיתי כנ"ל.

מה באמת ההסבר לכך -בדרך הפשט- שב'אתה גבור' אין כתיבתו ביו"ד ה"א?

בעיני תלמיד התרומת הדשן היה זה נוסח מחודש, ורבו לא השיבו על כך, "וזכורני פעם אחת ראיתי בתפלה של קהל בניאושטט, שכתוב בה אתה גבור לעולם, והשם שכותב בכאן כתוב בא"ד. ואמרתי זה להגאון זצ"ל ולא אמר לי דבר, וכן מצאתי בתפלה אחרת". (לקט יושר עמ' 21).
ויש לברר אם יתכן שהוא מחידושי המקובלים באותם זמנים (עי' בספר ציוני פ' ויחי שמזכיר ענין זה).

(וע"פ הפשט אולי שייך לומר שמטבע הלשון הוא על משקל סוף הפסוק שבאיכה 'כי לא יזנח לעולם אדנ"י', אם כי הענינים שונים).

לפמש"כ האבודרהם בשם רשב"ח על אד' שפתי תפתח, או לגירסת המקובלים בברכת אתה גבור, האם כאשר נכתב בא"ד צריך לכוין היה הווה ויהיה?
ומה דינו של מי שלא ידע שהברכות נכתבות ביו"ד ה"א, האם זה לעיכובא?

עושה חדשות כתב:לפמש"כ האבודרהם בשם רשב"ח על אד' שפתי תפתח, או לגירסת המקובלים בברכת אתה גבור, האם כאשר נכתב בא"ד צריך לכוין היה הווה ויהיה?
ומה דינו של מי שלא ידע שהברכות נכתבות ביו"ד ה"א, האם זה לעיכובא?

א. פשוט לי שלא. ועד"ז לאידך גיסא - כששם הוי' כתוב בניקוד אלקים (בברכת שופרות - "וא-דני הוי' (בניקוד אלקים) בשופר יתקע") - פשוט לי שיש לכוון בו את כוונת כתיבתו - הי' הוה ויהי' - וגם כוונת קריאתו (תקיף וכו').
ב. ומי שלא כיוון כלל - האם זה לעיכובא?! ושמא כוונתך לברכת אבות, ועצ"ע אפילו במי שלא כיוון כלל את פירוש השמות.

א. צודק, כך מבואר להדיא במג"א שם "כשכתוב באל"ף דל"ת אין לכוין אלא שהוא אדון הכל".

ב. יש הבדל בין לא לכוין ובין לא לדעת איזו תיבה באת לומר. הגם שזה צד מחודש, אבל אני מסתובב עדיין סביב הנקודה הראשונה כיצד להבין את הענין שצריך לכוין בברכות על שם הוי"ה למרות שאין להם שום דין כתיבה. ובהכרח הכיוון הוא שזה 'שם' מסויים שתיקנו לומר אותו, ואף שקריאתו באדנות, מ"מ מהותו הוא הוי"ה, ובשונה מאתה גיבור וכד' שאין להם משמעות של הוי"ה אלא רק של אדנות. ולכן הצעתי חידוש שאת כל זה צריך לדעת, אבל מי שאינו מודע לזה בכלל ה"ה דומה ל'מתעסק' כביכול.

בחי' מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם הל' ע"ז כותב בביאור השיטה שהמזכיר אדנות ולא הויה אין לו דין מגדף, במגדף שאין שם הוי' כלל, מאן משוי לקריאתו שתהא חשובה קריאה של שם המיוחד? הלא הוא לא פירש רק שם של אדנות! וכו'. עד כאן.
ואני שואל האם בכל הברכות והתפילות זה לא ככה? אא"כ נימא שבאמת בהם צריך להתכוין דוקא לשם הוי', (אף דלדעת הגר"א לא צריך לכוין את המשמעות של הוי'), ומי שלא יהיה מודע לזה, הרי לא אמר את השם הנכון.