פורום אוצר החכמה

האם גם באיסור עבודה זרה יש חילוק בין לתאבון ללהכעיס? האם הראשונים או האחרונים אשר מפיהם אנו חיים דנו בענין הזה?
לכאורה בשלמא לגבי מאכלות אסורות או איסורי ביאה, יש חילוק בין אם כוונתו להשיג הנאה גופנית או רק להכעיס הבורא יתב"ש. אבל גבי האיסור ע"ז לכאורה אין כזה דבר הנאה גופנית (עכ"פ בזה"ז כשאין יצה"ר לע"ז) וכל העובד ע"ז אינו אלא להכעיס. או כלך לדרך זו, כל עיקר הענין של ע"ז הוא להשיג התוצאות המבוקשות מהאליל ואולי זה נקרא לתיאבון.

לכאו' אם להכעיס אינו 'עובד' באמת. אלא שאולי אף זה נחשב לעובד ע"ז, כגון אם עשה א' מד' עבודות.

ברור שזה לתאבון שירויחו מזה, ועל זה מקנא ה' - יותר משאר עבירות. שזו כפירה בעיקר מציאותו והשגחתו וכוחו של הבורא.

מתושלח כתב:האם גם באיסור עבודה זרה יש חילוק בין לתאבון ללהכעיס? האם הראשונים או האחרונים אשר מפיהם אנו חיים דנו בענין הזה?
לכאורה בשלמא לגבי מאכלות אסורות או איסורי ביאה, יש חילוק בין אם כוונתו להשיג הנאה גופנית או רק להכעיס הבורא יתב"ש. אבל גבי האיסור ע"ז לכאורה אין כזה דבר הנאה גופנית (עכ"פ בזה"ז כשאין יצה"ר לע"ז) וכל העובד ע"ז אינו אלא להכעיס. או כלך לדרך זו, כל עיקר הענין של ע"ז הוא להשיג התוצאות המבוקשות מהאליל ואולי זה נקרא לתיאבון.

לדעת הרמב"ם עובד מאהבה הכוונה שמצפה לקבל ממנה טובת הנאה.

ראיתי בקובץ קול התורה (תשרי תש"פ) שיצא לאור לאחרונה שיש מאמר על זה, אך ראיתי את הכותרת בלבד ולא קראתי את תוכן המאמר. ואולי חברי הפורום יעלו את דבריו או לפחות תמצית דבריו.