בספר שבות יצחק (פ"ד ס"ד עמ' מ"א) הביא בשם מרן הגריש"א ז"ל דאפי' מי שכבר יצא יד"ח הדלקת נר שבת, מ"מ יש חיוב להדליק נר במקום סעודה עם ברכה, כגון אשה שהדליקה נר שבת בביתה, ואוכלת סעודת ליל שבת בעת שמחה באולם מחוץ לבית, מדליקים שם עוד הפעם נר שבת עם ברכה, שיש חיוב להדליק נר שבת במקום סעודה
ולענ"ד זה חידוש גדול, שהלא מבואר בהדיא בשו"ע סי' רע"ג דבשעה"ד מותר לאכול סעודת שבת שלא במקום הנרות, וכן היה מנהג רבותינו הראשנים בארץ אשכנז, שהיו אוכלים סעודת שבת בחצר שלא במקום הנרות, וא"כ איך אפשר לומר שיש חיוב גמור להדליק אצל הסעודה עד שאפשר לברך על זה, [עי"ש בשבות יצחק הע' י"ח שהרגיש קצת בזה, אך למעשה פסק שם לברך]
וזה פשוט דבלי נרות של לעטקער [חשמל] אפשר לברך, דלא גרע משלא יכשל, אך באופן שיש שם אור, כגון אור של יום, או נרות לעקטער [חשמלי], איך אפשר שיהא חיוב להדליק עם ברכה