פורום אוצר החכמה

שיטת רבינו תם בכמה דוכתי להקל במשא ומתן ולהשוותו לדבר מצוה, כמו שיתבאר.

א. שבת יט,ב בדין אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת אבל לדבר מצוה שרי. ובתוס' בשם ר"ת דלסחורה נמי חשיב דבר מצוה ומותר להפליג אף בערב שבת, כדאמרינן בפ"ק דקידושין ל,ב ראה חיים זו סחורה זו אומנות, ואמרינן נמי והודעת להם את בית חייהם.

ב. ב"מ ע,ב מרבה הונו בנשך ותרבית...לא צריכא אלא לרבות דעכו"ם אסור, ובתוס' בשם ר"ת דמה שאנו נוהגים עתה להלוות לנכרי בריבית יש להתיר לפי שיש עלינו מס מלך ושרים והכל הוה כדי חיינו.

ג. ע"ז ב,א תוד"ה אסור לשאת, שיטת ר"ת לחלוק על רש"י ולהתיר משא ומתן של מקח וממכר עם עכו"ם בימי אידיהן.

וראיתי למי שכתב לבאר זאת לפי מה שמובא בתוס' ישנים יומא פה,ב ד"ה תשובה בשם ר"ת דהא דתנן באבות יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (שיגיעת שניהם משכחת עון), היינו שת"ת טפל לגבי ד"א, כי הד"א עיקר מדקתני 'עם'. ולפי"ז ביאר ענין החשיבות של אומנות ומשא ומתן - דרך ארץ במשנתו של ר"ת.

אמנם, ראה בקובץ מאמרים לר' אלחנן וסרמן בכמה מקומות (בתשובה לשואל על לימוד חכמה חיצונית ובעמ' מט) שפירש לפי מש"כ בעל המאור בספר הצבא: מדה שנית, דבר אמור בשני מקומות בלשון אחד, וענין שניהן חלוקין ורחוקין זה מזה, עיי"ש. ולפי"ז ר"ל שכאן מלת דרך ארץ אין הכוונה לפרנסה כמו גבי הא דתנן שתורה נקנית במיעוט דרך ארץ או הא דתנן כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, אלא כמו שאמרו דרך ארץ קדמה לתורה, שהכוונה היא על מידות טובות ומעשים נאים, וזהו הפירוש 'יפה תורה עם ד"א' היינו מעשים טובים ומתוקנים.

וכפירוש זה מבואר להדיא במד"ר פר' נשא, וז"ל: סולת בלולה בשמן, שתהא התורה בלולה במעשים טובים כההיא דתנינן יפה תורה עם דרך ארץ, עכ"ל. וזהו הביאור בדברי ר"ת הנ"ל, שלא המדרש עיקר אלא המעשה, אמנם לבעלי התוס' נראה לפרשו על אומנות, ולפירוש זה כתבו דתורה עיקר וד"א טפל, וכדתנן בהדיא: עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי.

ובנותן טעם להעתיק כאן המובא בהגהות מהרי"ד על התו"כ לרי"ד בידרמן אב"ד וישגראד (פר' בחוקותי ה,ג) על הא דאיתא בתו"כ עה"פ ותם לריק כוחכם, ד"א זה שהוא משיא את בתו ונותן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו ונותן לה ממון הרבה לצאת עד שמתה בתו, נמצא קובר את בתו ומאבד ממונו, וע"ז כתב וז"ל: ונתגלה לי בחלום בשנת תרי"ד בחודש אייר שלכן נקרא ר"י נכד רש"י רבינו תם, עבור שהוא תיקן תיקון חזרת הנדוניא [עי' תוס' כתובות מז,ב תוד"ה כתב] וביטל זו הקללה של ותם לריק, עכ"ל.

נוטר הכרמים כתב:וראיתי למי שכתב לבאר זאת לפי מה שמובא בתוס' ישנים יומא פה,ב ד"ה תשובה בשם ר"ת דהא דתנן באבות יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (שיגיעת שניהם משכחת עון), היינו שת"ת טפל לגבי ד"א, כי הד"א עיקר מדקתני 'עם'. ולפי"ז ביאר ענין החשיבות של אומנות ומשא ומתן - דרך ארץ במשנתו של ר"ת.

אמנם, ראה בקובץ מאמרים לר' אלחנן וסרמן בכמה מקומות (בתשובה לשואל על לימוד חכמה חיצונית ובעמ' מט) שפירש לפי מש"כ בעל המאור בספר הצבא: מדה שנית, דבר אמור בשני מקומות בלשון אחד, וענין שניהן חלוקין ורחוקין זה מזה, עיי"ש. ולפי"ז ר"ל שכאן מלת דרך ארץ אין הכוונה לפרנסה כמו גבי הא דתנן שתורה נקנית במיעוט דרך ארץ או הא דתנן כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, אלא כמו שאמרו דרך ארץ קדמה לתורה, שהכוונה היא על מידות טובות ומעשים נאים, וזהו הפירוש 'יפה תורה עם ד"א' היינו מעשים טובים ומתוקנים.

וכפירוש זה מבואר להדיא במד"ר פר' נשא, וז"ל: סולת בלולה בשמן, שתהא התורה בלולה במעשים טובים כההיא דתנינן יפה תורה עם דרך ארץ, עכ"ל. וזהו הביאור בדברי ר"ת הנ"ל, שלא המדרש עיקר אלא המעשה, אמנם לבעלי התוס' נראה לפרשו על אומנות, ולפירוש זה כתבו דתורה עיקר וד"א טפל, וכדתנן בהדיא: עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי.

המעיין בלשונו [ובל' ההגה''מ פ''ג מת''ת אות ב'] יראה שקצת קשה להעמיס ד''ז בלשונו בלשון המעטה

הקפצה לרגל דף היומי.

וע''ע בפרמ''ג ומחצה''ש או''ח סי' קנ''ו.